בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גיהנום בגן עדן

זעזוע בקהילה הזעירה באי הטרופי פיטקרן, מקלטם של מורדי הבאונטי: שבעה גברים נאשמים ב-96 מעשי אונס, תקיפה מינית ובעילת קטינות

תגובות

זה החל כטעות במפות של הצי הבריטי. רוברט פיטקרן, צעיר שהפליג על סיפון הספינה "סנונית", הבחין ב-2 ביולי ביבשה. הוא דיווח על כך למפקד הספינה וזה שינה מיד את נתיב השיט. למחרת הגיעו לאי קטן, שלא היה מסומן במפה, בלב האוקיינוס השקט.

זה היה ב-1767. מפקד הספינה, קפטן פיליפ קרטרט, החליט לקרוא לאי על שם מייג'ור ג'ון פיטקרן, מפקד בעל מוניטין בצי הבריטי ואביו של "המגלה" הצעיר שעל הסיפון. ייתכן שעשה זאת לאחר שהבין, כפי שכתב ביומנו, כי האי הוא רק "סלע גדול, המתנשא מהים". שטחו של פיטקרן פחות מחמישה קילומטרים רבועים, והנקודה הגבוהה ביותר בו מגיעה ל-350 מטר מעל פני הים. ובכל זאת זה אי. קרטרט, שהיה במשימה מטעם מלך בריטניה, מיהר לציינו על המפה, לטובת האימפריה כולה.

מאחר שחסרו לו כלי ניווט מדויקים מיקם קרטרט את פיטקרן בטעות כמה מעלות ממקום הימצאו. ב-40 השנים הבאות, בנקודה שבה צויר האי על מפות הצי היו למעשה רק מים מלוחים - כ-188 מיילים ימיים (כמעט 350 קילומטר) מפיטקרן עצמו. כעבור שנים מעטות מצאו מקלט על האי מורדי ה"באונטי", ובראשם פלטשר כריסטיאן, סגן מפקד הספינה - והביאו לו את פרסומו.

באחרונה שוב עלה פיטקרן לכותרות, בעיקר בניו זילנד ובאוסטרליה, אך גם בבריטניה שהאי תחת חסותה. כתבי אישום הוגשו נגד שבעה תושבים, ובעוד שלושה שבועות (23 בספטמבר) ייפתח משפטם באדמסטאון, היישוב היחיד על פיטקרן. הם יואשמו, לפי החוק האנגלי, ב-96 עבירות של אונס, תקיפה מינית ויחסי מין עם קטינות (שהצעירה שבהן היתה בת שלוש), שהתרחשו ב-45 השנים האחרונות. כמה מהמתלוננות חזרו בהן מעדויותיהן מאז פתיחת החקירה. האשמות נגד גברים נוספים, שאינם מתגוררים עוד על האי, לא יידונו כנראה במשפט.

בפיטקרן התגוררו בעבר יותר מ-200 תושבים, ומספרם ירד עד 43 היום. זה אמנם אי טרופי קטנטן בלב האוקיינוס, עם מים מתוקים ועצי פרי, אך מתברר שכל אלה אינם מרשם בטוח לגן עדן. בשביל כמה נשים, פיטקרן היה ונשאר גיהנום.

שמו של פלטשר כריסטיאן, שבפיקודו הגיעו המורדים אל האי לפני יותר מ-214 שנה, אינו מוכר לרבים. קלארק גייבל, ששיחק בתפקיד הקצין המורד בסרט מ-1935, מרלון ברנדו (בסרט מ-1962) ומל גיבסון (בסרט מ-1984) מוכרים הרבה יותר. כל אלה גילמו את הגיבור שמאס בעוולות מפקדו והנהיג מרד צודק.

עשרות ספרים נכתבו על המרד שפרץ על סיפון הבאונטי ב-28 באפריל 1789, ושבעקבותיו הקימו מקצת המורדים קהילה חדשה בפיטקרן. הם הביאו עמם מטהיטי נשים, שלא ידוע אם הצטרפו מרצון או צורפו בכפייה, וכמה גברים, שללא ספק הובאו כדי לשמש משרתים לאנגלים.

הגיבורה האמיתית של פיטקרן אינה שחקנית קולנוע וגם לא נצר למורדי הבאונטי. זוהי גייל קוקס, שוטרת ממחוז קנט שבאנגליה, שנשלחה לפיטקרן ב-1999 בעקבות תלונה של נערה תושבת האי כי נאנסה על ידי תייר. הפרשייה הזאת הסתיימה מבלי שהתוקף הובא לדין, אך גילוי הלב של הנערה הוביל את קוקס לעדויות נוספות, ואלו הסתעפו עמוק לתוך הקהילה דווקא. בשנים האחרונות עמלו צוותים של חוקרים אנגלים על חשיפתה של מסכת ארוכת שנים של ניצול מיני בפיטקרן.

מפקח המשטרה בקנט, דניס מק'גוקין, ביקר בפיטקרן כמה פעמים. הוא הזדעזע מהרגל מקומי משונה: התושבים נוהגים לירות בצמרות העצים, כדי להשיג כך ביתר קלות את פירותיהם. עתה חוששים האחראים על ניהול המשפט, שעומד להיפתח בפיטקרן, כי הרובים הללו עלולים לשמש מטרות אחרות.

שדיים מפלסטיק

בגלל קרבתה של ניו זילנד, "רק" 5,300 ק"מ, היא משמשת בסיס לטיפול בבעיות שהתגלו על האי. ניו זילנד משתייכת לחבר העמים הבריטי, והשגריר הבריטי בניו זילנד, ריצ'רד פל, היושב בוולינגטון, משמש גם כמושל פיטקרן. לפני כחודש הורה לתושבי פיטקרן למסור את נשקיהם (כ-20 רובים) למשטרה. המועד האחרון להסגרת הנשק הוא 7 בספטמבר, ולתושבים הובטח שיקבלו את רוביהם בתום המשפט, הצפוי להימשך כשישה שבועות.

תושבי פיטקרן נעלבו עד עמקי נשמתם מהרמיזה שהם עלולים לפגוע אלה באלה, או בנציגי החוק והמשפט. למעשה, הם נפגעו ממה שהם רואים כהתנשאות מערבית כבר כשהוחלט להגיש את כתבי האישום. להחלטה הזאת אחראי סיימון מור, התובע הבריטי בניו זילנד. ב-2001, לאחר שבחן את הראיות, החליט מור להעבירן לטיפול משפטי. הוקמו שתי ערכאות: שני עורכי דין מניו זילנד מונו לכהן בערכאה הראשונה, ושלושה שופטים מחוזיים, אף הם מניו זילנד, מונו לכהן כערכאת ערעור, כדי שיוכלו לטפל בפניות הנאשמים מפיטקרן בנוגע להליך השיפוטי שנפתח נגדם. ערכאות אלו קיבלו את הדרישה שהמשפט יתקיים על האי המבודד, בניגוד לעמדה שהביעו נציגי השלטון הבריטי - כי ראוי לקיימו בניו זילנד.

אחד הדיונים בשאלה זאת התקיים באפריל 2003, אז עגנה בפיטקרן ספינה ועל סיפונה 12 עורכי דין, שוטרים ושופטים. ההפלגה מהאי הקרוב ביותר שבו יש שדה תעופה ארכה שעות ארוכות. סירות גדולות אינן יכולות להתקרב אל חוף האי, כי המים רדודים והים בדרך כלל סוער. מי שרוצה לבקר בפיטקרן חייב לעגון בעומק הים ולהיעזר בתושבים, היוצאים בסירותיהם הארוכות להעביר אנשים וסחורה אל החוף.

אנשי פיטקרן סירבו להעלות את המשלחת אל החוף. הם יצרו קשר רדיו עם הספינה והסבירו כי לטענת תושבת מקומית, שניים מהנוסעים שידלו אותה להעיד עדות שקר נגד אחד החשודים. חמור מכך: לטענתה, גבר שלישי שבא באותו יום בספינה תקף אותה מינית בביקור קודם שלו באי. שעות רבות עברו עד שסטיב כריסטיאן (נצר למנהיג המורדים), המכהן בתפקיד ראש הקהילה בפיטקרן, הצליח להרגיע מעט את הרוחות. המשלחת הורשתה להיכנס לפיטקרן, אך האווירה נותרה מתוחה עד עזיבתה.

בספינה הגיע ראש הרכב השימוע, השופט צ'רלס בלקי, ועמו השופטים ג'יין לאוול-סמית וראסל ג'ונסון. השלושה קיימו ישיבה של בית המשפט על האי וכעבור שלושה ימים הפליגו בחזרה לנמל התעופה הקרוב, ומשם טסו לניו זילנד. עמם עזבו גם שאר חברי המשלחת, פרט לסניגורים של הנאשמים. ההפלגה הזאת סיפקה כעבור זמן קצר סנסציה נוספת.

בתמונות שהתפרסמו באותו חודש בעיתונים בניו זילנד נראו התובע סיימון מור ואנשים נוספים על הסיפון, כשהם חוגגים בדרכם מפיטקרן הביתה. חוגגים היא מלה עדינה. הם צולמו שותים לשוכרה, חובשים פיאות צבעוניות ועל חזם שדיים מלאכותיים. הפרשה עוררה גלים, אך סופה ששככה. ריקודים עם שדיים מפלסטיק אינם סוף העולם.

מזון לעבדים

למשפט שייפתח בפיטקרן אין כל קשר ליחסו של השלטון הבריטי אל צאצאיהם של מורדי הבאונטי. דווקא עורכי דינם של הנאשמים הם שנדרשו להיסטוריה של הקהילה, בדיון שנערך לפני כשלושה שבועות בפיטקרן. הם כפרו אז בסמכות השיפוט של בריטניה על האי, בטענה שפיטקרן כלל אינו מושבת חסות. עורכי הדין (כולם מניו זילנד) טענו שפיטקרן עצמאי כבר מינואר 1790, מאז שמתיישביו מרדו בבריטניה. השופטים דחו את הטענה וקבעו כי המשפט יתקיים כמתוכנן.

בסוף המאה ה-18 החליט הממשל הבריטי לרדוף אחר המורדים שהדיחו את מפקד הבאונטי, קפטן ויליאם בליי, ולהביאם למשפט גם מהפינה הנידחת ביותר בעולם. אלא שהמורדים מצאו לעצמם פינה נידחת באמת. כשסוף סוף נמצאו צאצאיהם, ב-1814, ראו בהם הבריטים פראים אצילים - בני הציוויליזציה שהתערבבו בפולינזים מטהיטי וחזרו אל ערכיו הפשוטים של הטבע. איש לא תבע אז להעמיד לדין את המורד האחרון שנשאר בחיים, ג'ון אדמס.

הבאונטי הפליגה למשימתה הראשונה (והאחרונה) בשירות הצי הבריטי בסוף 1787. על מפקדה הוטל לשוט לטהיטי ולהביא משם שתילים של עץ פרי-הלחם, שנועדו להזנת העבדים השחורים במושבות הבריטיות בים הקריבי. למטרה זו נרכשה ספינת סוחר פשוטה, שמה שונה ל"באונטי" ומיד הוכנסו בה שינויים נוספים. בין השאר הוקטן תאו של מפקד הספינה בשני-שלישים, כדי לפנות כמה שיותר מקום לעציצים.

ב-23 בינואר 1790, כשנתיים לאחר שיצאה מאנגליה, עלתה הבאונטי באש ליד חוף פיטקרן, שם נמצאים שרידיה הטבועים עד היום. מה התרחש על סיפונה במשך השנתיים הללו? רוב החוקרים מסכימים על כמה עובדות מפתח. הראשונה שבהן נוגעת לקשיחותו של מפקד הספינה, ויליאם בליי. בסרטים ההוליוודיים שעסקו בבאונטי התכונה הזאת הוקצנה. בליי הוצג בהם כמפקד עריץ וסאדיסט, שהמשימה קדמה בעיניו לחיי אנשיו.

נראה שבליי לא היה יוצא דופן בהשוואה לעמיתיו, ובהם הקפטן ג'יימס קוק. בליי היה ימאי מצטיין, שיצא לים כנער, לשמש שוליה על הסיפון. בעשור השלישי לחייו כבר היה מפקד על ספינתו של קוק. הוא נלווה אליו למשימה שממנה קוק לא שב: ב-1779 רצחו תושבים באיי סנדוויץ' (הוואי של ימינו) את המפקד הנערץ.

בגיל 33 קיבל בליי את הפיקוד על הבאונטי. זאת לא היתה משימה מבוקשת במיוחד, והתלוו אליה כמה עלבונות: בקשותיו של בליי, לקבל העלאה בדרגה וליווי צמוד של כלכל וחיילי משמר, נדחו. בליי יצא לדרך בראש צוות מלחים שכירים, רובם בורים. באופיו היה כנראה רתחן, אך בצי, שבו הלקאה בשוט נחשבה שיטת ענישה מקובלת, לא היה מפקד אכזרי במיוחד. ביומן שכתב על הבאונטי הוא מציין כי קיווה שלא יצטרך להעניש את אנשיו במלקות. במשך ההפלגה לטהיטי הוא "נדרש לכך" לא פעם.

שלושה חודשים לאחר שיצאה לדרך הגיעה הבאונטי לכף הורן, בקצה הדרומי של יבשת אמריקה. בגלל תנאים קשים של מזג האוויר שינה בליי את הנתיב והפליג מזרחה, דרך כף התקוה הטובה, מדרום לאפריקה. באוקטובר 1788 הגיעה הבאונטי לטהיטי. איסוף שתילי העצים ארך כחודש, אך הספינה עגנה בטהיטי חמישה חודשים נוספים. צוות הבאונטי לא ציפה להנאות מיוחדות במחיצת בליי הנרגן בדרך לאיים הקריביים; רבים מהמלחים רצו להישאר בטהיטי וכמוהם גם כמה מהמפקדים הזוטרים.

הצוות (פרט לבליי כנראה) בילה לילות רבים על החוף, ונהנה שם ממה שתואר בספרים כ"אווירה מינית משוחררת". הפולינזים אכן התהלכו בעירום חלקי, ובהשוואה לשמרנות הבריטית נתפשה התנהגותם בוודאי כפתיחות מינית משולחת רסן. הפער הבין-תרבותי - בין "מערביים משכילים" (גם אם אלה מלחים שיכורים ואנאלפביתים) לבין "מקומיות פרימיטיוויות" - שימש אז, כפי שהוא משמש עד היום, הצדקה למעשים מאזור הדמדומים של המוסר. בעלותם ליבשה בטהיטי לא אימצו המלחים המערביים את הקוד האתי של הפולינזים. הם פשוט השאירו את כללי המוסר שלהם על הבאונטי.

כשיצאו לבסוף לים החריפו התקפי הזעם של בליי, אולי גם משום שצוותו הראה חוסר ציות משווע. ערב לפני המרד, ב-27 באפריל, איבד את עשתונותיו. הכפופים לבליי תיארו ביומנם כיצד השתולל וגידף כשגילה שמישהו גנב אגוזי קוקוס מארגז שהיה מונח על הסיפון.

בליי לא סמך עוד על סגנו, פלטשר כריסטיאן, ובצדק. כריסטיאן, טוענים כמה מהחוקרים, הפגין באותם ימים נאמנות חולמנית לאהובה שהשאיר מאחור, ותיכנן כנראה לערוק (ולא למרוד) כדי לשוב לחיקה. שלא כמגלמי דמותו השרמנטיים מהקולנוע, כריסטיאן היה טיפוס לא יציב מבחינה רגשית. למרידה הימית המפורסמת ביותר בהיסטוריה הוא נגרר (יש אומרים ברגע טירוף של ממש) מבלי שהיה מסוגל לצפות את תוצאותיה.

הרברט פורד, ראש "המרכז ללימודי פיטקרן" בפסיפיק יוניון קולג' שבקליפורניה, ניסה לפענח את התנהגותו של בליי. כשבחן את יומני המפקדים הזוטרים גילה כי ב-27 באפריל התרחש על הבאונטי מאורע יוצא דופן, נדיר כמעט כמו מרד: בליי לא הופיע באותו יום למסדר הבוקר. לאחר ששלל את האפשרות שבליי היה חולה אנוש באותו יום, פורד רואה רק פתרון אחד לתעלומה, היכול להסביר גם את התקפי הזעם: רק למפקד הספינה היתה גישה בלתי מוגבלת לארון המשקאות האלכוהוליים, והרום של אז, טוען פורד, היה חזק פי כמה מהמשקה המוכר לנו היום.

קשה לדעת אם שכרותו של בליי ותוצאותיה הן שהביאו את סגנו למרוד בו לבסוף. ביומנו של בליי אין לכך רמז, כמובן. שם מתואר המרד במלים יבשות: "לפני הזריחה מר כריסטיאן והנשק של הספינה נכנסו לתאי", כתב ב-28 באפריל. "קראתי לעזרה לקציני, אך אלה מצאו עצמם נעולים בתאיהם".

19 אנשים הורדו מהבאונטי באותו בוקר אל סירה קטנה, כשבעה מטרים אורכה. למעשה נועדו למות בה. בליי, בהוכיחו כי הוא ימאי מנוסה ומחושב, הוביל את אנשיו לטימור - מרחק 6,700 קילומטרים - ב-47 ימים. משם חזרו לבריטניה. לבסוף הצליח בליי לעמוד גם במשימה הבוטנית שהוטלה עליו: ב-1792 חזר לטהיטי והעביר ממנה שתילים של עץ פרי-הלחם לאיים הקריביים.

המורד השורד

צו להבאת המורדים לדין הוצא בבריטניה כבר ב-1790. עבר זמן רב עד שהספינה "פנדורה" יצאה למשימה. כשאנשיה איתרו לבסוף כמה מהמורדים בטהיטי, כריסטיאן ושמונה מורדים נוספים לא היו עמם. איש לא ידע לספר מה עלה בגורלם.

צאצאי המורדים התגלו לבסוף על פיטקרן, אך משהו מהבדידות המזהרת שייחדה את האי הזה דבק באנשיו עד ימינו. על האי לא קולטים שידורי טלוויזיה, אך לרבים מהתושבים יש מקלטים ומכשירי וידיאו. יש בפיטקרן כמה חובבי רדיו, המתקשרים עם חובבים אחרים ברחבי העולם. חובב רדיו אדוק, ששוחח עם תושבי פיטקרן ממרחק עצום, היה חוסיין, מלך ירדן, שאף תרם בשעתו סכום כסף נאה לרווחת הקהילה.

אחת לכמה שבועות עוברות ליד האי ספינות ועליהן לא רק תיירים נרגשים, הקונים את המזכרות שתושבים למדו לגלף לטעמם, אלא גם משלוחי ציוד ודואר. על האי יש קו טלפון יחיד (עם כמה שלוחות) וגם חיבור לאינטרנט, במימון מכון סיסמוגרפי אמריקאי, שהציב על האי תחנת ניטור.

לצד המזכרות שתושבי האי מכינים בעצמם, אחת האטרקציות הגדולות של פיטקרן היא בולי הדואר שהונפקו עליו כבר לפני שנים רבות. הבולים הללו תרמו להכנסות האי, אך כיום תפס את מקומם הדומיין pn, שאנשים מוכנים לשלם כדי להשתמש בו להקמת אתרים באינטרנט. ברשות אנשי פיטקרן נמצא אוצר נוסף, והוא סיפורה של הקהילה. שום תוכנית ריאליטי לא תצליח לשחזר את מה שעברו מייסדי האי הזה וצאצאיהם ב-214 השנים האחרונות, מהן 18 שנים ראשונות הרחק מעינו הפקוחה למחצה של העולם.

18 השנים הללו הסתיימו ב-1808. מול פיטקרן עגנה אז ספינת ציד הלווייתנים "טופז". מפקדה האמריקאי דיווח לעמיתיו הבריטים שמצא את צאצאי המורדים על האי. בריטניה היתה עסוקה באותן שנים בעניינים בוערים יותר (נפוליאון, למשל) ואפילו קפטן בליי לא התפנה לסגור את החשבון עם המורדים. כמושל מטעם הכתר בניו סאות' ויילס שבאוסטרליה, הוא נאלץ להתמודד באותה שנה עם מרד נוסף. אנשיו השליכו אותו לכלא לשנתיים תמימות, וכששוחרר העדיף לשוב הביתה ולא לשוט לאיי אוקיאניה.

"טופז" הפליגה לדרכה, אך כעבור שש שנים "התגלה" פיטקרן מחדש, הפעם על ידי שתי ספינות הצי הבריטי. מפקדי הספינות נדהמו מחוסנם של התושבים ומסיפוריהם. הם החליטו לחוס על חייו של ג'ון אדמס, המורד-השורד, היחיד מדור הגברים המייסדים שנותר בחיים. עם שובן של הספינות לבריטניה נפוץ הסיפור על הקהילה שבראשה עמד אדמס כאש בשדה קוצים. אדמס היה מסוגל להשלים את הפער, ולספר מה עבר עליו ועל חבריו מהיום שבו התרחש המרד.

חברה חדשה

כריסטיאן, שחשש מידה הארוכה של האימפריה, כיוון את הבאונטי לאי טובואי מדרום לטהיטי. תושבי האי לא היו "ידידותיים" והמורדים שבו לטהיטי. 16 מהם החליטו להישאר שם (ונתפסו על ידי מלחי הספינה "פנדורה"). כריסטיאן ושמונה המורדים הנותרים יצאו בספטמבר 1789 לים, בחיפוש מקום מקלט. עמם היתה גם קבוצה של תושבי טהיטי: 12 נשים, שישה גברים ותינוקת אחת. ככל הידוע, כריסטיאן חיפש את פיטקרן. העובדה שלא מצא אותו במקום שבו סומן במפה רק דירבנה אותו להמשיך ולחפש.

ב-15 בינואר 1790 הטילה הבאונטי עוגן ליד פיטקרן. העלייה לאי היתה קשה, אך משהתגברו על הגלים מצאו כריסטיאן ואנשיו אי פורה ובלתי מיושב. כעבור שמונה ימים עלתה הבאונטי באש. המפרץ שבו שקעו שרידיה נקרא מאז על שמה, ומדי שנה בינואר עורכים התושבים טקס שבו הם שורפים דגם שלה. המורדים ועבדיהם - גברים ונשים כאחד - עמדו עתה בפני אתגר יוצא דופן: להקים חברה חדשה. אלא שהמלחים הביאו אתם את כללי העולם הישן: אדמות האי חולקו אך ורק ביניהם, וכך גם הנשים. ולאחר שכל מורד "קיבל" אשה אחת, הגברים הפולינזים נותרו בלי אדמות, במעמד משרתים-עבדים, ונאלצו לחלוק ביניהם את שלוש הנשים הנותרות.

שתי נשים מתו זמן קצר לאחר הנחיתה על האי ועד מהרה פרצו סכסוכים אלימים בין הגברים. בדצמבר 1790 נמצאו שניים מהפולינזים ללא רוח חיים ולאחר מכן חוסלו חמישה מהמורדים, בהם פלטשר כריסטיאן. ב-1795 נשארו בפיטקרן רק ארבעה גברים אנגלים, עשר נשים פולינזיות וכמה ילדים שנולדו על האי. השנים הבאות לא היו טובות יותר: אחד הגברים התאבד בטביעה, אחר נרצח ושלישי מת מהתקף אסתמה.

מתוך 15 הגברים שנחתו על האי עשר שנים קודם לכן, נשאר ב-1800 רק ג'ון אדמס. ערב אחד חווה הארה דתית ומשך אחריו את כל התושבים. ספר התנ"ך של הבאונטי, שנהפך למדריך הרוחני של הקהילה, שרד במקום עד היום.

עם "גילויו" של פיטקרן ב-1814, הוא סומן במפות במקומו הנכון. שמעה של הקהילה המיוחדת יצא למרחוק, ומדי פעם הגיעו אל האי ספינות ועליהן משלוחים מהעולם הישן והחדש. ב-1823 הסתיים ביקור כזה בכך ששניים מהמבקרים החליטו להישאר בפיטקרן. מאגר הגנים של הקהילה התרחב בצורה זו כמה פעמים בשנים הבאות. ב-1829 מת ג'ון אדמס. הקהילה ראתה בו, ולא בכריסטיאן, את מייסדה האמיתי.

שנים אחדות לפני מותו פנה אדמס אל השלטונות בבריטניה, בבקשה שיבואו לעזרת האי הקטן, שאדמתו תתקשה לכלכל לאורך זמן את אוכלוסייתו הגדלה והולכת. הביורוקרטיה הבריטית פעלה באטיות. ב-1831, שנתיים אחרי מותו, הופיעו מול פיטקרן שתי ספינות בריטיות. מפקדיהן היו נחושים בדעתם למלא את הפקודה שקיבלו: להעביר את כל התושבים לטהיטי. הפינוי בוצע לבסוף, למרות מחאת התושבים. סדרה של מיתות טראגיות של צאצאי המורדים, ובהם הילד הראשון שנולד בפיטקרן - ת'רסדיי אוקטובר כריסטיאן (בנו של כריסטיאן האגדי) - שיכנעו את הבריטים להיענות לבקשת המפונים לשוב הביתה.

כעבור כמה שנים, בנובמבר 1838, עלו נציגי הקהילה המתחדשת בפיטקרן על סיפון ספינה בריטית שעגנה בקרבת האי. הם חתמו שם על חוקת פיטקרן, כ-500 עמודים שלמעשה מאמצים את ספר החוקים הבריטי, בהתאמות מקומיות. אירוע זה נחשב למועד שבו סופח האי לכתר הבריטי באופן רשמי.

מספר התושבים גדל במאה ה-19, עד שהגיעו למסקנה שהאי אינו יכול עוד להכילם וביקשו בעצמם להגר, אך הפעם לאי לא מאוכלס, שיזכיר להם את פיטקרן האהוב. לבסוף הועברו לאי נורפוק, מצפון לניו זילנד. אך אין כמו הבית, גם אם זהו צוק טרשי בלב האוקיינוס. כעבור שנתיים שבו 16 מהתושבים לפיטקרן, ואחריהם חזרה קבוצה נוספת.

שינוי משמעותי נוסף התרחש בחיי הקהילה במאה ה-19. במארס 1887 כתבה ביומנה מרי מקוי, תושבת פיטקרן, כי "התפילות והטקסים של הכנסייה האנגלית נזנחו". בשבוע האחרון, הוסיפה מקוי, נערכו פגישות במטרה להעביר את טקסי הכנסייה מיום ראשון לשבת. באותה שנה המירו כל תושבי פיטקרן את אמונתם, בעקבות ביקור של חבר נלהב במיוחד בכנסיית האדוונטיסטים של היום השביעי, זרם פרוטסטנטי שנוסד זמן לא רב קודם לכן.

השינוי היה עמוק. שבת נקבעה כיום השבתון על האי, והחליפה בכך את יום ראשון. חל איסור לשתות אלכוהול, להראות סימני חיבה ברבים, ולאכול בשר חזיר. החזירים שחיו עד אז בפיטקרן הוצאו להורג (יש אומרים בהשלכתם מהצוק), כדי לחסל את הפיתוי. הכנסייה האדוונטיסטית שמה דגש מיוחד גם על צניעות מינית, איפוק ומתינות, אך נראה שבעשרות השנים האחרונות חל כרסום בדבקות הדתית של כמה מהתושבים.

חברות עסקיות בינלאומיות הציעו בשנים האחרונות להפוך את פיטקרן לאתר תיירות הומה. למעשה הציעו להפריט את האי, לפתוח במקום שדה תעופה קטן ולשפר את הגישה לנמל. התוכניות הללו הוקפאו בינתיים. התלונות על מעשי אונס ותקיפות מיניות אילצו את ממשלת בריטניה להיזכר במושבה הקטנה שלה. באחרונה הוחלט שם להקצות כשישה מיליון דולרים לייצוב כלכלי של פיטקרן.

כמה מתושבי פיטקרן חושדים שהבריטים מעוניינים "לסגור את האי". המושל היושב בניו זילנד מכחיש נמרצות טענות כאלה, אם כי לתחזוקה השוטפת של החיים על הצוק המבודד התוסף עתה הצורך לממן הליך משפטי יקר ובזבזני להפליא.

המשפט מעורר גם שאלות עקרוניות. אי אפשר להתעלם מתחושתם של תושבי פיטקרן, שהם אינם נשפטים לפי אמות המידה המקובלות בחברה שלהם. הפעלת הסמכות השיפוטית במקרים של בעילת קטינות נגועה, במקצת המקרים, בצביעות. האיסור הזה אינו נאכף באנגליה בלהיטות מיוחדת. אבל כשהטענות הללו נבדקות לגופן, הן עשויות להיות מקוממות מאוד: באוזני החוקרים הבריטים הועלו לא פעם טענות, כי "בפיטקרן גיל ההסכמה לקיום יחסי מין נמוך מהמקובל בשאר העולם". חיזוק מסוים לטענות הללו התקבל בשנה האחרונה מכמה אנשי אקדמיה בריטים (כולם כמובן גברים), שטענו כי יחסי מין עם ילדות הם "נוהג מקובל בחברות שבטיות מרוחקות". התובע סיימון מור אינו שותף לאבחנות האנתרופולוגיות הללו.

תושבי פיטקרן חוששים שהמשפט מסמן את קצו של האי שלהם, בלי קשר למעשיהם ולפסקי הדין שיוצאו נגד הנאשמים. בעבר הוצע לטפל בפרשה בהליך של "צדק מאחה": כלים של גישור תוך-קהילתי, שיחייבו את הפוגעים לשאת באחריות למעשיהם ולפצות את הנפגעות. הרעיון נדחה.

רומן עם גבר נשוי

פיטקרן נמצא בקשיים של ממש כבר שנים רבות. מספר התושבים באי מתמעט והולך וכיום יש בו רק שישה ילדים מתחת לגיל עשר. הגברים המעטים שחיים בפיטקרן הם היחידים שמשיטים את הסירות הארוכות. אל המושל פל הגיעה עצומה, חתומה על ידי נשים מהאי, שמחו על הפגיעה של ההליכים המשפטיים ביכולתה של הקהילה לתפקד.

לקראת המשפט הוצבו בפיטקרן שני קציני משטרה בריטים, שני עובדים סוציאליים ורופא. בקרוב יבואו לאי נציגי ממשל ניו זילנדים ובריטים ולא מעט אנשי תקשורת. ממשלת ניו זילנד פירסמה לאחרונה מודעת דרושים, המציעה עבודה בשמירה באתר מרוחק. אם יוטל על הנאשמים עונש מאסר, הם ירצו אותו, ככל הנראה, על האי. בית המעצר המקומי, שהפיטקרנים מתגאים ששימש בעיקר כמחסן לחגורות הצלה, ישודרג לבית כלא, וכעת מחפשים סוהרים למשרה מלאה.

מדי פעם באים לפיטקרן מבקרים מארצות המערב, ובתיאום עם המושל וראש הקהילה המקומית מתיישבים לחודש-חודשיים אצל אחת המשפחות. בדרך כלל הם מנסים "לפענח" את הצופן החברתי של האי. איש מאלה לא התריע על עבירות מין בפיטקרן. אולי, כפי שטוענים הנאשמים, משום שאין ממש בהאשמות. ואולי הצליחה הקהילה לשמור על סודותיה בקנאות.

ביוני השנה היו רשומים בפיטקרן 43 תושבים קבועים (מתוכם 22 גברים, חמישה מהם מתחת לגיל 18), שרובם המכריע נושאים אחד מארבעה שמות משפחה: כריסטיאן, בראון, וורן או גריפית. מלבדם חיים על האי חמישה תושבים ארעיים: מורה, הכומר ואשתו ושתי בנותיהם.

בספר "נחש בגן עדן", שהתפרסם ב-1998, מתארת המחברת האנגלייה דאה בירקט את התרשמויותיה מהאי, לאחר ששהתה בו כמה חודשים. בין השאר סיפרה שם על רומן שהיה לה עם גבר נשוי בפיטקרן, מה שעורר אצל כמה תושבים את החשד שהיא עצמה הנחש שחדר לגן עדן.

את החיים באי השוותה בירקט לנסיעה באוטובוס לונדוני טיפוסי, שבו פחות מחמישים נוסעים. תושבי פיטקרן נולדים לתוך האוטובוס הזה, כתבה, ועליו הם נאלצים למצוא את בני זוגם, חבריהם, שונאיהם ואהוביהם. זאת נסיעה מצמררת, שבחמש השנים האחרונות נהייתה בלתי נסבלת. כמעט בכל משפחה יש גבר שנאשם באונס ובתקיפה מינית, כמעט בכל משפחה יש קורבנות, ובמקרים אחדים גם התוקף וגם הנפגעת הם מאותה המשפחה. על פרטי העבירות הוטל איפול, בגלל גילן הצעיר של הנפגעות ורגישות העניין. בפיטקרן, כמובן, יודעים כולם מי נאשם במה, והמתח, הלחצים וההאשמות ההדדיים קורעים את הקהילה הקטנה.

בספרה תיארה בירקט קהילה שחיה במקום שאי אפשר למצוא בו מפלט. במקום כזה, היא מסבירה, מוטב לא להיכנס לעימות. רבים מתושביו הראשונים של פיטקרן, הקבורים בבית הקברות הקטן של האי, היו בוודאי מסכימים אתה. אולי זו גם הסיבה לכך ששנים כה רבות עברו לפני שכמה נשים במשפחת פיטקרן אזרו אומץ - והחליטו למרוד. *



האי פיטקרן. בעלי הסירות סירבו להשיט אל החוף את השוטרים, התובעים והשופטים


שריפת דגם של הבאונטי. בכל שנה מקיימים התושבים את הטקס, זכר לדליקה שכילתה את הבאונטי בינואר 1790



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו