תיק, תיק, תק - והספירה החלה

מאת חנה קים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת חנה קים

ליהושע מצא, בן 70, נולדה השבוע במזל טוב נכדה. מצא יוכל להתנחם בשמחה המשפחתית. יש דברים חשובים יותר מפוליטיקה. ובכלל, במקום להפנות את כעסו לאריאל שרון, הוא היה צריך להבין כי מי שהפיל ברגע האחרון את מגדל הקלפים של הממשלה החדשה שנבנה בדי עמל בחודש האחרון היה אליקים רובינשטיין. אילולא החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיק עמותת "דרך צלחה" של צחי הנגבי, מצא היה זוכה בתיק הנחשק, תיק איכות הסביבה.

מעשה המרכבה של ממשלת שרון, שהתחיל כמו תשבץ, נגמר במשחק דומינו: מאחר ששרון הבטיח את תיק המשפטים להנגבי אם לא יוגש נגדו כתב אישום, אך בעצם לא היה מעוניין למנותו למשרד המשפטים בגלל יחסיו הקרובים של הנגבי עם אהרן ברק - נוצרה בעיה. שרון הופתע מהחלטת רובינשטיין ולא התכונן לאפשרות הזאת.

כך נוצרה התסבוכת: אילו מינה את ציפי לבני, המועמדת הראויה לתיק המשפטים - הנגבי היה מתרעם על הפרת ההבטחה ולא היה מסכים שתמונה במקומו דווקא חברת כנסת טרייה כמו לבני. לכן הוצע תיק המשפטים בתחילה ליצחק לוי מהמפד"ל, וכשלוי דחה את ההצעה - שטרית הועבר ממשרד החינוך למשרד המשפטים, לבנת מביטחון הפנים לחינוך, ועוזי לנדאו, שאיים שלא יסכים להיות שר בלי תיק, מונה לשר לביטחון פנים.

על השאלה מדוע העדיף שרון את הנגבי, שכונה "האקדוחן של ביבי", על פני מצא, שבשנתיים האחרונות שירת אותו בנאמנות, אפשר לענות בקלישאה שהנאמנות בפוליטיקה איננה משתלמת. אבל הנאמנות בפוליטיקה, בדרך כלל, משתלמת בהחלט. אלא שלא מצא ולא מיכאל איתן, שגם הוא נשאר מחוץ לממשלה, לא היו נאמנים באמת לשרון. הם היו נאמנים בעיקר לאינטרסים שלהם. הם ידעו מה מצפה להם ברגע שבנימין נתניהו יחזור לליכוד.

שרון החליט להיות נאמן לעצמו. הוא חש שאינו חייב דבר לאיש, חוץ מאורי שני ומבנו עומרי, יד ימינו ויד שמאלו. בדוד לוי הוא נהג כמי שאינו רצוי בממשלתו, בקשר עם המפד"ל היה פנצ'ר שהעיד על זלזול במפלגת הלוויין שעזרה לו בבחירות האחרונות. שרון החליט לקרב את הרחוקים ממנו על חשבון אלה שהתקרבו אליו, כי ממילא אף אחד לא יהיה חייב לו דבר ברגע שהוא ייחלש.

אחד מבכירי הליכוד אמר השבוע ששרון ידע מראש כיצד תיראה ממשלתו. הוא רק החליף ברגע האחרון את הנגבי במצא. הוא רצה את לבנת במשרד החינוך ולא בביטחון הפנים, הוא רצה את סילבן שלום במשרד האוצר ולא את שטרית, והוא לא הסכים לתת את תיק המשפטים לדן מרידור, גם במחיר של איבוד תמיכתה של מפלגת המרכז. אשר לביטחון הפנים, כבר ב-16 בינואר נכתב כאן כי מועמדו של שרון למשרד זה הוא עוזי לנדאו. שרון חיפש כבר אז "מישהו שאין לו בעבר אפילו דו"ח חניה אחד", כפי שסיפר אחד מבני-שיחו, "כדי שיוכל לנקות את האורוות באגף החקירות של המשטרה". ניצב אליק רון, ששרון שוחח אתו לפני הבחירות, יסתדר מצוין עם השר החדש.

אבל האמת היא כנראה באמצע. היתה לשרון תוכנית, היא שובשה ברגע האחרון, אבל לאו דווקא בנוגע למינויים של שרי הליכוד. שרון לא הצליח להכניס לממשלתו הרחבה את המפד"ל, מפלגת המרכז ומפלגת גשר, אבל הוא הצליח להרגיע את הרוחות הסוערות בליכוד. הוא העדיף שלום-בית. אמנם התיקים החברתיים שוב הועברו לידי ש"ס, אבל דווקא סידור הדומינו מחדש ביום שלפני השבעת הממשלה הוא שמנע דליקה בליכוד. מתוך סיעה של 19 חברי כנסת, הכניס שרון 12 לממשלתו שרים וסגני שרים.

שרון הרכיב את ממשלתו במטרה לחסום את נתניהו. הוא הצליח בכך, לפחות בטווח הקצר. נתניהו ורעייתו שרה, מתברר, לא אוהבים את ממשלת האחדות החדשה. הם כועסים ומטלפנים לעיתונאים, לחברי כנסת ולכל מי שבעבר הלא כל כך רחוק נשבע אמונים להם - ועתה תומך בממשלתו של שרון. נתניהו כועס על גדעון סער, שהוא מינה למזכיר הממשלה ומהשבוע ישמש מזכיר הממשלה של שרון. הוא כועס על השר החדש דני נוה. אפילו חבר הכנסת יובל שטייניץ, נאמנו, החל להשמיע השבוע דברי כפירה ותמיכה בשרון. נעמי בלומנטל וגדעון עזרא התמנו לסגני שרים, ורק ישראל כץ נותר בינתיים בעל בריתו האחרון של נתניהו ולכן לא נמצא לו שום תפקיד בממשלה או בראש אחת מוועדות הכנסת.

חבריו של נתניהו מתנחמים בביולוגיה: נתניהו בן 51, שרון בן 73. מי מחברי הכנסת ושרי הליכוד ירצה לטרוק את הדלת בפני נתניהו? ואמנם, חוץ ממיכאל איתן אף אחד אינו מדבר בו סרה. את מושב הקיץ ממשלת שרון תגמור, הם אומרים, אבל לקראת מושב החורף - העסק יתפרק. תיק, תיק, תק - הספירה לאחור החלה.

שמעון פרס לא היה רוצה שהעסק יתפרק. אבל גם האיש בעל אלף הפתרונות היצירתיים חושב שהמצב הנוכחי מורכב מאוד. בניגוד למה שחושבים עליו, הוא לא יודע איך יוצאים מהסבך. "ברק הביא מטוס ג'מבו, בדק שהמנועים שלו עובדים, אבל כשניסה להמריא - גילה שאין מסלול", אמר פרס השבוע. "עכשיו צריך לבנות את המסלול, וזו עבודה מסובכת". בינתיים הוא סומך על הברית עם בנימין בן-אליעזר, על שיתוף פעולה עם שרון ועל דעותיו המתונות של מאיר שטרית, חבר הקבינט. מה הן באמת תוכניותיו של שרון - הוא עדיין אינו יודע.

אם על בנימין נתניהו נהגו חבריו בליכוד לומר שיש לו עור של פיל, על שרון אמרו השבוע, עם סיום הרכבת ממשלתו, שיש לו עור של קרוקודיל: ראו מה הוא עשה לדוד לוי, ראו מה עשה ליהושע מצא. ויצחק לוי עוד עשוי להתפטר בגללו מראשות המפד"ל.

אבל שרון מאמין כיום שכל הדברים הללו הם "הקצף שעל פני המים", כפי שנהג לומר אייל ארד, בעבר יועצו של נתניהו ועתה יועצו של שרון, בכל פעם שמשהו זניח, כמו ענייני מינויים בממשלתו, עמד בדרכו של הבוס.

ממשלת החשודים

ממשלתו החדשה של אריאל שרון זכתה לכמה מחמאות: יש בה שלוש שרות, שוויון בין שרים ספרדים לאשכנזים וכמה פנים צעירות. אבל יש עוד ייחוד לממשלה הזאת: היא רושמת שיא במספר השרים שנחקרו במשטרה והיו חשודים או עודם חשודים לכאורה בעבירות על החוק.

ואין מדובר במאיר שטרית, שר המשפטים, שלא היה לו שום מגע עם משרדו החדש ועם הפרקליטות חוץ מכתב האישום נגדו שבו הואשם במרמה והפרת אמונים בגין שימוש בכספי הסוכנות לצרכים פרטיים. שטרית זוכה, ולא מחמת הספק. מדובר בשרים שהפרשות שנקשרו לשמם לא התבררו בבית המשפט, או שהם זוכו מחמת הספק, או שהם חשודים לכאורה.

ואלה הם, לפי סדר האלף בית:

* בנימין בן-אליעזר, שר הביטחון, חב חוב גדול ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מיכאל בן-יאיר, שהחליט שלא לנקוט נגדו צעדים משפטיים בכמה פרשות: ניהול חברה לשיווק מכוניות וחלפים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים בזמן ששירת כמתאם הפעולות בשטחים, עסקת קרקעות בשכונת נוה צדק בתל אביב, שבה רכש בן-אליעזר בשנת 83' מחצית מהזכויות בשלושה בתים בלי לדווח לשלטונות מס שבח ובלי לשלם מס רכישה - ומכר את הנכסים לאחר כשנתיים וחצי מבלי שדיווח ושילם מס. בן-יאיר קבע כי בן-אליעזר אכן לא דיווח כנדרש בחוק על העסקאות הללו, אך החליט להטיל עליו כופר בסך 63 אלף שקלים ולא להעמידו לדין.

עסקה נוספת היתה בין בן-אליעזר לבין דניאל מעוז שהיה שותפו לעסקים. השניים רכשו בית ברחוב הירקון בתל אביב וכאשר מכרו אותו בשנת 85' לא דיווח בן-אליעזר לשלטונות מס שבח מקרקעין, אלא לאחר שבע שנים. היועץ בן-יאיר בדק ומצא כי ריבית וקנסות אזרחיים נגבו מבן אליעזר על האיחור בדיווח והחליט שלא לנקוט נגדו הליכים פליליים.

בן-יאיר גם החליט שלא לנקוט צעדים משפטיים נגד בן-אליעזר למרות הליקויים החמורים שהתגלו בחקירת המשטרה בעניין הקצאת תקציבים לפיתוח בשכונות ותיקות ולהקמת מוסדות ציבור בזמן ששימש שר הבינוי והשיכון. חקירת המשטרה, שהחלה בעקבות ממצאי דו"ח מבקר המדינה מספר 44, העלתה כי תקצוב 12 מבני ציבור סתר את נוהלי המשרד והושפע בעיקר מעבודתם של שתדלנים. היועץ המשפטי לממשלה אמנם מתח ביקורת חריפה על שיטות העבודה של השר ("דרך העבודה שבה נקט השר היא פגומה", כלשונו), אך הסתפק בכך. בן-אליעזר אמר כי תיקן את הליקויים שנמצאו במשרדו מיד לאחר שהגיעו אליו ממצאי דו"ח מבקר המדינה.

* צחי הנגבי, השר לאיכות הסביבה, חב חוב גדול הן ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, הן לפרקליטות המדינה והן לשופט בית המשפט העליון תאודור אור. בשנת 93' שלף הנגבי את אקדחו הפרטי לעבר נהג מונית בירושלים בזמן ויכוח על מקום חניה. הנהג טען שהנגבי איים ש"יתקע לי כדור בראש". תיק התלונה נסגר בגלל חוסר עניין לציבור ובפרקליטות הוחלט שלא לשנות את החלטת משטרה, אף ש"ניתן להבחין במעט תימוכין המטים את הכף לחובתו של הנגבי".

לפני כן, בשנת 87', בפסק הדין בפרשת איסת"א, כתבה שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אסתר קובו, על עדותו של הנגבי: "לא תמיד היתה האמת העובדתית נר לרגליו. עדותו בפני נסתרה מניה וביה על ידי התביעה והראיות האחרות. העד לא דייק בתשובותיו והתעלם מאירועים שלא עולים בקנה אחד עם עמדתו". בעקבות פסק הדין הזה הוגשה עתירה לבג"ץ המורה ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד את הנגבי לדין. השופט תאודור אור כתב כי "על חודה של שערה ממש" הוא הגיע למסקנה שיש לדחות את העתירה.

השבוע הכשיר אליקים רובינשטיין את מינויו של הנגבי לשר והחליט שלא להעמידו לדין בפרשת עמותת "דרך צלחה". הנגבי אמר בתגובה, "צדקתי יצאה לאור". מוסר ההשכל העקום של הפרשה הזאת עלול להיות שחבר כנסת יכול להקים עמותה שנועדה לחוקק חוק בכנסת, ואף שהעמותה נסגרה לפני שנחקק אותו חוק (לזהירות בדרכים) - הוא יכול לשלשל לכיסו את מרבית התרומות שניתנו לעמותה, הן דרך משכורת חודשית שמנה והן ברכישת מכונית לא זולה, הונדה אקורד. כל זאת, בלי שיועמד לדין.

* סאלח טריף, שר בלי תיק, זוכה מחמת הספק לפני כעשר שנים מאשמת שוחד והפרת אמונים וזיוף בחירות בכמה יישובים ערביים. לפני כ-20 שנה, בתקופת שירותו בצה"ל, הוא נחשד בהוצאת כספים במרמה מהצבא, אך לא הועמד לדין.

* לימור לבנת, שרת החינוך, היא גיבורת אחד הדו"חות המפורסמים של משרד מבקר המדינה, דו"ח על משרד הבינוי והשיכון שפורסם לפני בחירות 92'. בדו"ח נכתב כי לבנת מימנה כינוס של חברי מרכז הליכוד בכספי מרכז הבנייה.

בקרוב אמור בג"ץ לדון בעתירה שהגיש חבר הכנסת לשעבר איתן כבל ממפלגת העבודה נגד החלטתה של פרקליטת המדינה, שלא לפתוח בחקירה משטרתית נגד לבנת בעניין החשד לכאורה ששיבשה את פשיטת חוקרי המשטרה על תחנת הרדיו הפירטית ערוץ 7. הטיעון העיקרי של עדנה ארבל נגד פתיחת חקירה היא שנעלמו שני פרוטוקולים - אחד ממשרד ראש הממשלה והאחר מלשכת היועץ המשפטי לממשלה.

* אביגדור ליברמן, שר לתשתיות לאומיות, נושא באמתחתו את תיק האיומים וההעלבה של ראש היחב"ל לשעבר וראש אגף החקירות כיום, תת ניצב משה מזרחי. התיק נסגר לאחר הבחירות האחרונות תמורת התנצלות ובכך הכשיר רובינשטיין את כניסתו של ליברמן לממשלת שרון. תיק אחר שנסגר לליברמן הוא תיק עמותת "גשר עלייה". עתה פתוח נגדו תיק על הכאה ופגיעה בילדים במושב נוקדים, שגובש לכדי כתב אישום.

* ראובן ריבלין, שר התקשורת - מקורבו של איש העסקים דוד אפל שהורשע בעבירת בנייה חמורה ובביזיון בית משפט - נפסל לתפקיד שר המשפטים אך זכה בתיק התקשורת. ריבלין נחקר לאחר הבחירות בפרשת אפל החדשה ובחשד כי שיבש לכאורה את חקירת השר לשעבר יצחק מרדכי.

שישה שרים שעברם בעייתי יש, אם כן, בממשלה שעומד בראשה מי שהודח ממשרד הביטחון, מי שדו"ח מבקר המדינה גילה ממצאים קשים על תקופת כהונתו כשר הבינוי והשיכון, ומי שבית המשפט קבע כי הוא רימה את ראש הממשלה מנחם בגין בזמן מלחמת לבנון. וכמעט היה בממשלה הזאת שר נוסף, שגם הוא נחקר באחרונה במשטרה.

לאן נעלם אולמרט

אהוד אולמרט היה אמור להתמנות לשר לענייני ירושלים בממשלה החדשה. זמן קצר לאחר הבחירות פורסם כי שרון ימנה את אולמרט לתפקיד הזה, וכי הדבר ייעשה בהליך מזורז של חקיקה בכנסת במטרה לשנות את חוות דעתו של מאיר שמגר, בהיותו היועץ המשפטי לממשלה, שאי אפשר למנות ראש עיר לשר בלי שינוי בחוק.

לפני כשבוע התברר כי אולמרט כבר אינו מוזכר כמועמד לתפקיד. זה קרה, במקרה, לאחר שאולמרט נחקר בפרשת דוד אפל והתברר כי אפל - שתיכנן להשקיע בפרויקטים ביוון ובהם הקמת קזינו - מימן ארוחה של אולמרט עם ראש העיר אתונה, ארוחה שזכתה לחסות של עיריית ירושלים. אולמרט זומן לחקירה באזהרה במשטרה בעניין הזה.

זו לא היתה הפרשה היחידה שאולמרט הסתבך בה דווקא לאחר שמונה לחבר בכיר בצוות המשא ומתן להרכבת הממשלה החדשה. דו"ח מבקר המדינה האחרון על השלטון המקומי, שפורסם באחרונה, הצביע על פגמים חמורים בהסכם שנחתם בין חברת ימק"א לבין עיריית ירושלים. לפי הדו"ח, ויתרה העירייה על גביית חלק ניכר מסכום היטל ההשבחה, שימק"א היתה חייבת בו על פי חוק בגין תוכנית הבנייה שלה, והמירה אותו בשווה כסף. בסך הכל, לפי הדו"ח, ויתרה העירייה על גביית 11.2 מיליון דולר במזומן תמורת "תועלות כלכליות" שהתגלו כמיותרות ויקרות.

דו"ח המבקר ייחד פרק שלם למעורבותו של אולמרט בהסכם הזה. המבקר אליעזר גולדברג הצביע על כך שמשרדו של עו"ד יגאל ארנון ייצג את חברת ימק"א אל מול העירייה, ובה בעת ייצג עו"ד ארנון את אולמרט בתיק החשבוניות המזויפות שניתנו לתורמים לליכוד. ענת הופמן, חברת מועצת עיריית ירושלים, הגישה תלונה למשטרה נגד אולמרט בעניין זה.

האם יש קשר בין שתי הפרשות הללו לבין היעדרותו של אולמרט מישיבות צוות המשא ומתן להרכבת הממשלה? ומדוע לא מונה לשר לענייני ירושלים?

יועצת התקשורת של אריאל שרון סירבה להגיב בעניינים האלה והעבירה את השרביט לידי אורי שני, מנהל לשכת ראש הממשלה. שני בחר אף הוא שלא להגיב.

אהוד אולמרט מסר את התגובה הבאה: "היועץ המשפטי לממשלה קבע כי בהסתמך על חוות דעת שניתנה לפני שנים על ידי היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר, אי אפשר למנות ראש עיר לשר ללא שינוי בחוק. הואיל וכך ויתר ראש העיר אולמרט על הצטרפותו לממשלה מרצונו.

"מר אולמרט לא יכל היה להתפנות לישיבות שנערכו בשעות מפוזרות בתל אביב נוכח עיסוקיו כראש עיר. הוא הוזמן לכל הישיבות וחברי צוות המו"מ אף התקשרו לעדכנו. מר אולמרט לא נחקר, למעט ישיבה אחת של שעתיים לפני שבועיים, ורק הראש הזדוני של הערפדית חנה קים יכל לייצר קשר בין זה לבין הצטרפותו לממשלה ו/או השתתפותו בצוות המו"מ".

הערה על סיום תגובתו של אולמרט: אותה "ישיבה אחת של שעתיים לפני שבועיים" היא חקירה באזהרה במשטרה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ