אוטוביוגרפיה של פנטזיות

"חיי הסודיים", ספר ויקטוריאני המדווח על מעלליו המיניים של מחברו, הוא ככל הנראה רומאן בדיוני ולא וידוי אותנטי. אחת ההוכחות לכך היא בורותו של הכותב במיניות האשה

מאת איאן גיבסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת איאן גיבסון

המהפכה המינית של שנות השישים בבריטניה טיאטאה צווי טאבו מושרשים רבים בעולם ההוצאה לאור, בהם ההדחקה בת עשרות השנים של "חיי הסודיים" Life) (My Secret, ספר שהתיימר להיות דיווח אמיתי בגוף ראשון על פעילותו המינית של הסופר האלמוני במשך יותר מ-40 שנה.

הספר פורסם במקור בין 1888 ל-1894 ב-11 כרכים קטנים, אבל לא היה מוכר לכלל הציבור עד שפורסם בשני ספרים עבי כרס ב-1966 על ידי "גרוב פרס". פרסומו אז זכה לסיקור עיתונאי נרחב, כמו שני הפרקים המבריקים שייחד לספר סטיוון מרקוס בספרו "הוויקטוריאנים האחרים", שיצא לאור ב-1967. רוב המבקרים והחוקרים, כמו מרקוס, נטו להתייחס ל"חיי הסודיים" כאל אוטוביוגרפיה אירוטית אמיתית, שסיפקה מדריך מהימן וייחודי לפן המוצנע של החיים הוויקטוריאניים.

אבל מי כתב את הספר? המו"ל של הגרסה המקורית שיצאה לאור בפאריס, פול הארי פרדיננדו, תמיד טען כי המחבר היה הנרי ספנסר אשבי. סוחר עשיר זה מהסיטי של לונדון - אב משפחה ויקטוריאני ומעמודי התווך של החברה, נוסע, בלשן, ביבליוגרף, בר-סמכא לסרוונטס, חבר באקדמיה המלכותית הספרדית - גם היה האספן והמומחה החשוב ביותר בתקופה לספרים אירוטיים. גרשון לגמן, שחיבר הקדמה למהדורת 1966, הגיע למסקנה שאשבי היה המחבר האפשרי היחיד של הספר, אך לא הצליח לספק עדות מוצקה.

האומנם יש חשיבות לשאלה מי כתב את הספר? האם חשוב לדעת אם מדובר באוטוביוגרפיה אירוטית אותנטית או בחיבור בדיוני? התשובה היא כן, בשני המקרים. נראה בעליל כי הספר הוא רומאן וכי מחברו אכן היה הנרי ספנסר אשבי.

אשבי נולד בלונדון ב-1834, בנו של מנהל מפעל. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר העממי נשלח כשוליה ליצרני תחרה באיסט אנד בלונדון, ובשנים הבאות הרבה לנסוע בשירות החברה. בן 28 נשא לאשה את אליזבת לוי, בתו של סוחר עשיר מהמבורג. אשבי הצליח בעסקיו. מיומניו, שלא פורסמו, עולה כי ירש מאביו אהבה לספרים ולקריאה וכי התעניין במיוחד בתיאטרון.

בשנת 1867 הקים אשבי סניף בפאריס. בעזרת מקורות כספיים בלתי מוגבלים כמעט הוא יצא לדרך, היה לבר-סמכא הגדול באירופה ואולי בעולם לספרות אירוטית ובנה ספרייה ענקית בשפות רבות. הוא גם הוציא לאור שלוש ביבליוגרפיות מפוארות של "ספרות של מדפים עליונים" (כלומר, מחוץ להישג ידם של ילדים) בשמות לטיניים כמו Index Librorum Prohibitorum (אינדקס של ספרים אסורים לקריאה).

אשבי גם כתב לכתבי עת אנגליים וצרפתיים ופירסם עוד שלושה ספרים. בד בבד ניהל את עסקיו במיומנות וקיים חיי חברה קדחתניים. האם היה יכול למצוא זמן לכתוב את "חיי הסודיים"? בעיקר הודות למה שידוע מיומניו, נראה שלא היה יכול גם לקיים יחסי מין כמעט מדי יום ביומו עם מאות נשים.

אבל אם הספר הוא "אוטוביוגרפיה של פנטזיות", הזמן לא היה בעיה, מה עוד שהוא נכתב כנראה לסירוגין במשך 20-15 שנים. הביבליוגרפיות של אשבי מראות שמין היה לדידו בעיקר פרי של פנטזיות. כזה, כך נראה, היה גם מחבר "חיי הסודיים", שבניגוד לדבריו, בורותו בכל הקשור למיניות הנשים חוזרת ובולטת בספר. היומנים מספקים מידע רב ערך על מגעיו ומכריו של אשבי ברחבי אנגליה ואירופה ויש בהם כמה נקודות דמיון ל"חיי הסודיים". הם מספקים עדות נסיבתית מרשימה התומכת בסברה כי אשבי חיבר ספר זה.

סבלנותה של אשתו, אליזבת לוי, פקעה לנוכח הפוליטיקה השמרנית של בעלה ובעיקר בגלל סירובו לתמוך ולו במעט במתן זכויות לנשים. היא בוודאי היתה מודעת להתעניינותו האובססיווית באירוטיקה, אם כי רוב האוסף שלו לא היה מאוחסן בביתו. בתחילת שנות התשעים של המאה ה-19 עשתה לוי מעשה שדרש אומץ רב: היא עזבה את בעלה, עם בנותיה אלזה ואגנס. בצוואתו התנקם אשבי באכזריות בה ובמשפחתו. הייתכן כי אליזבת עיינה באחד הכרכים בעלי השמות הלטיניים או נתקלה בהגהות של "חיי הסודיים" והחליטה שהוא עבר את הגבול?

ביוני 1900 גילה ההספד ב"טיימס" שאשבי היה מחבר הכרכים הלטיניים, שתוארו במלים נקיות כ"דיווח ממצה של ספרים מוזרים ויוצאי דופן". המרצע יצא מהשק. חודשיים לאחר מכן הוריש את ספריו למוזיאון הבריטי. ירושה זו הביכה את המוזיאון, מה גם שמנהלי העיזבון הבהירו כי עליו לקבל את כל הספרים או אף לא אחד מהם. אוסף סרוונטס שלו היה עשיר כל כך וכמה מהפריטים האחרים היו נדירים כל כך, שהמוזיאון לא היה יכול לדחות את ההצעה רק מכיוון שהיו כרוכים בה גם כתבים אירוטיים.

לאחר כמה עיכובים ודחיות המליצו נאמני המוזיאון לקבל את "היצירות הספרותיות" וגם "אי אלו ספרים בעלי אופי אירוטי, שיישמרו נעולים היטב, והשמדת כמה עותקים כמו שמתירה צוואתו של מר אשבי". פיטר מנדס, שכתב את הספר "ספרות אירוטית חשאית באנגלית, 1930-1800", הגיע למסקנה שהמוזיאון השמיד את רוב אוסף הספרות הפורנוגרפית של אשבי. בצוואה אין שום היתר למעשה ונדליזם כזה.

שאר הספרים האירוטיים, כאלף כנראה, הוחזקו בארון מיוחד, ולא רק שהיו סגורים ומסוגרים, אלא גם לא נכללו בקטלוג הכללי של המוזיאון במשך 80 שנה. כיום יכול לעיין בהם כל מי שיש לו כרטיס ספרייה.

הכותב הוא מחבר הספר The Erotomaniac: The Secret Life" "of Henry Spencer Ashbee, שיצא לאור באחרונה בבריטניה בהוצאת אייפבר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ