אם שינוי - אז מה עם הנשים

מאת אורי ניר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת אורי ניר

שבועיים לפני שצוין יום האשה הבינלאומי ביום חמישי שעבר התכנסו בנצרת כ-150 נשים ערביות כדי להקים את "מועצת הנשים הערביות הפלשתינאיות", ארגון גג על-מפלגתי, המבקש להקנות לאשה הערבייה עוצמה ציבורית ופוליטית.

האירוע היה בעל משמעות מכמה סיבות. השתתפו בו נשים שעיסוקיהן מגוונים: אקדמאיות, בעלות מקצועות חופשיים וגם עקרות בית. המשתתפות באו מכל רחבי הארץ, וניכר בהן ייצוג נכבד גם לבדוויות מהנגב. היו שם נציגות של הימין הערבי הישראלי - כאלה המזוהות עם התנועה האיסלאמית - ונציגות של תנועות השמאל חד"ש ובל"ד. לא היו נציגות של מפלגות ציוניות. אלה לא הוזמנו להשתתף. מאז אירועי אוקטובר שעבר יש בציבור הערבי בישראל סלידה רבה מהמפלגות הציוניות, שבאה לידי ביטוי מובהק בבחירות לראשות הממשלה. בשבועות האחרונים נשמעים קולות עיקשים במגזר הערבי הדורשים "לטהר" את ועדת המעקב העליונה לענייני הציבור הערבי מנציגים של המפלגות הציוניות, בהם גם האשה היחידה החברה בוועדה, ח"כ חוסניה ג'בארה ממרצ.

פעולתה הראשונה של מועצת הנשים הערביות הפלשתינאיות תהיה פגישה עם הנהגת ועדת המעקב, בדרישה לייצוג נשי הולם יותר בוועדה ובקריאה למנהיגות הערבית לתמוך ביעדיה של המועצה החדשה: עידוד פעיל של נשים לאייש תפקידי הנהגה בקהילה הערבית-הישראלית ובכנסת. עד היום לא נבחרה אשה לכהן בתפקיד של ראשות מועצה ערבית מקומית, ושום אשה ערבייה לא נכנסה לכנסת מטעם רשימה ערבית.

הנהגה נשית נאותה, הן במישור הפנים-קהילתי הערבי והן במישור הארצי, תוכל לקדם את סדר היום של האשה הערבייה, הסבירו המארגנות. כמה בעיות מרכזיות הועלו בהקשר זה בכנס היסוד של מועצת הנשים הערביות הפלשתינאיות: נשירת בנות ערביות מבית הספר בגיל צעיר, שילוב נשים ערביות באקדמיה, הכשרת נשים למקצועות רפואיים ובפרט לגינקולוגיה וקידום בריאות האשה. שיעורן של נשים בכוח העבודה נמוך מאוד (רק כ-19% מהנשים הערביות עובדות, לפי נתוני 1999) וגם שיעור התלמידות הערביות הזכאיות לבגרות נמוך (רק כ-29% מהשנתון). רבע בלבד מבוגרות התיכון הזכאיות לבגרות ממשיכות בלימודים באוניברסיטה.

מדוע אין ביטוי נאות לנשים בהנהגה הערבית בישראל? פעילות ציבור ערביות אומרות, שהסיבה אינה רק האופי המסורתי של החברה הערבית. הסבר נוסף הוא הקדימות שהוענקה תמיד למאבק הפוליטי-הקהילתי של הציבור הערבי בישראל למען שוויון זכויות, על פני מאבקן של נשים לשוויון בתוך קהילתן הערבית.

ניהאיה דאוד, מרצה באוניברסיטה העברית שיזמה את הקמת ארגון הנשים החדש, אומרת, שדוגמה טובה למקרה שבו שיקולים הכרוכים במאבק הלאומי חוסמים עיסוק בשאלות חשובות הנוגעות למצב האשה הערבייה היא הסערה שקמה במגזר הערבי בעקבות הסכמתן של בוגרות תיכון ביישובים ערביים להתגייס לשירות לאומי ביישוביהן. מדובר בפרויקט של משרד ראש הממשלה, שהציע באחרונה למועצות מקומיות ערביות מימון צנוע תמורת העסקתן של בוגרות תיכון ערביות בשירות ציבורי ביישוביהן. כמה ראשי מועצות ערביות ניאותו, צעירות התנדבו לשירות, וועדת המעקב התנגדה נחרצות בנימוק שמדובר בתקדים מסוכן בדרך לחיוב בוגרי תיכון ערבים לשירות צבאי, וחסמה את היוזמה. "אנחנו אמנם שותפות להתנגדות של ועדת המעקב לשירות לאומי כזה", אומרת דאוד, "אבל אנחנו גם שואלות את עצמנו מדוע הצעירות האלה מסכימות לשירות לאומי כזה תמורת 500 שקל בחודש. התשובה היא, שאלה הן נערות שקמות בבוקר לכביסה ולניקוי רצפות ולהמתנה לחתן, ואין להן שום מסגרת. אבל בשאלה הזאת אף אחד לא מתעסק".

ארגון הנשים החדש מבקש לשמש כגוף שדולה פוליטי, שינסה להשפיע הן על הנהגת הציבור הערבי והן על ההנהגה והמחוקקים במדינה, יהודים כערבים - מתוך רצון לנצל את אווירת ההתנערות ותחושת הצורך ברפורמות שהשתררו בציבור הערבי בעקבות אירועי אוקטובר. נשים פלשתינאיות בגדה המערבית וברצועת עזה עשו ניסיונות נפל לנצל את תנופת האינתיפאדה בסוף שנות ה-80 כדי ליצור סדר חברתי חדש בין המינים. דאוד מקווה, שהיא וחברותיה יצליחו במקום שבו נכשלו עמיתותיהן שמעבר לקו הירוק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ