כלכלה בלי אחריות למשק

מאת אפרים ריינר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת אפרים ריינר

האם כלכלת העולם ניצבת בפתחו של משבר - לא סתם האטה, אלא משבר של ממש כמו זה שפקד אותה בראשית המאה הקודמת? "חד משמעית: לא", אומר נגיד בנק ישראל, דוד קליין, ל"ידיעות אחרונות" (16.3), "היום יש לנו, הכלכלנים, הבנה טובה של התהליכים הגורמים לזעזועים פיננסיים, ויש לנו מכשירי מדיניות טובים להתמודד אתם". הצניעות איננה, כנראה, התכונה הבולטת של מאורות הכלכלה.

נכון, השבר הכלכלי הנורא ההוא "תפס" את קברניטי הכלכלה של אז בלתי מוכנים - ללא תיאוריה רלוונטית, ובלא מכשירי מדיניות. בגרמניה ובאיטליה גרם המשבר הכלכלי לעלייתם של משטרים אוטוקרטיים - הפשיזם והנאציזם. במזרח התגאו מעצבי "הדיקטטורה הפרולטרית" בחסינותה מפני המשבר. רק בארצות דוברות אנגלית החזיקה מעמד המסורת הדמוקרטית.

בארה"ב החליט הנשיא פרנקלין רוזוולט לעבור על מצוות "לא תעשה" של כלכלת השוק החופשי. הוא נטל את כספו של משלם המסים האמריקאי והשקיע אותו במיזמי תשתית מולידי תעסוקה - הקמתם של סכרים ותחנות כוח בעמק טנסי. רק לאחר מכן נודע לו ולעולם, שבאותו זמן חיבר באנגליה ג'ון מיינרד קיינס את ספרו הידוע (התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף) - ספר שהתווה את מתכון האחריות והמעורבות הממשלתית בתהליך הכלכלי, ואישר בדיעבד את יוזמתו של הנשיא האמריקאי. תורתו של קיינס התיימרה (והצליחה) למנוע מן התהליך הכלכלי "להתהלך בעצמו" ולהמיט אסון על משתתפיו התמימים - היזמים, המשקיעים, העובדים ומשקי הבית.

מאז היה הקיינסיאניזם לתורת המעורבות הממשלתית במשק - ריסון לעת אינפלציה, והרחבה לעת מיתון. היום כופרת תורת הכלכלה השלטת בתקפותה של תורת קיינס ומציגה אותה כ"מיושנת". תביעתה הקטגורית היא להימנע מכל מעורבות ממשלתית. ריסון מוניטרי, משמעת תקציבית והטלת האחריות למצבו של המשק על המגזר העסקי ועליו בלבד, הם שעומדים לרשותם של הנגיד שלנו וחבריו בעולם כ"הבנה טובה" וכ"מכשירי מדיניות" שאין בלתם.

אמנם הנגיד צופה את העמקת המיתון במשק הישראלי (בהשפעת המיתון הגלובלי והסכסוך הישראלי-הפלשתיני) - ירידה בתפוקה לנפש, אבטלה של כ-10% וקיפאון ברמת החיים. אבל מכשירי המדיניות נשארים כשהיו: "אין לנו ברירה אלא להקטין בהתמדה את הגירעון בתקציב הממשלתי. זה התוואי הרצוי בלי קשר למצב המשק".

בלי קשר למצב המשק? זה בדיוק מה שעושה את תורת הכלכלה הנוכחית לאטומה ובלתי רלוונטית. כמו שהיתה אז בעת המשבר הגדול. אפילו החלופה שעומדת במבחן התיאוריה הנוכחית - לשמור על מסגרת התקציב, אבל לשנות את סדרי העדיפויות ולהעדיף השקעות בתשתית פיסית ואנושית - נשללת בזלזול על ידי הנגיד: "זו הצעה לא מעשית. האם הם יודעים להבחין בין 'תשתית' ל'לא-תשתית', בין תשתית שראוי להשקיע בה, לבין כזאת שיכולה לחכות?" גם הוא איננו יודע להבחין?

צריך לקוות שבאחת האוניברסיטאות - בארץ או בחו"ל - יושב היום בן דמותו של קיינס ומשרטט את דרך הטיפול של ממשלות בחוליי הכלכלה הגלובלית. אם יקום לנו מדינאי שיעז להכתיב מדיניות כלכלית "הקשורה למצב המשק" - כפי שעשה בזמנו הנשיא רוזוולט - עוד יזכה שיאמרו עליו שבישר במעשיו את כינונה של תורת כלכלה חדשה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ