היידר הפסיד, האנטישמיות ניצחה

מאת יאיר אטינגר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת יאיר אטינגר

למחנה הדמוקרטי באוסטריה יש סיבה טובה לחגוג. מפלגת החירות הימנית-קיצונית של ירג היידר כשלה במבחן החשוב ביותר מאז שהפכה, בסוף 1999, למפלגה השנייה בכוחה במדינה ונכנסה כשותפה לקואליציה הפדרלית. לפי המדגמים שפורסמו אמש, תיאלץ המפלגה להיפרד משמונה מתוך 29 המנדטים שהיו לה בפרלמנט של מדינת המחוז החשובה באוסטריה.

נראה שהשותפות בממשלה הפדרלית הזיקה בסופו של דבר להיידר. ב-1999, ההסבר המקובל להצלחה של היידר היה שמפלגתו נשענה לא רק על שונאי זרים ואנטישמים, אלא בעיקר על מצביעים שמאסו בקואליציה האדומה-שחורה, זו של הסוציאל-דמוקרטים והשמרנים, ששלטה במדינה במשך כשלושה עשורים. הפרשנים מסבירים שכיום, לאחר יותר מ-13 חודשים שבהם המפלגה שותפה בממשלה הפדרלית, הבוחרים התפכחו. הם הבינו שהממשל הנוכחי אינו טוב בהרבה מהממשל הקודם שאותו סילקו.

יתר על כן, ערב הבחירות העריך האנס ראושר, בעל טור בעיתון "דר שטנדרד", שחלומו של היידר להיבחר לקאנצלר הולך ונגוז. לאחר שפרש רשמית מהנהגת מפלגתו, בלחץ האיחוד האירופי, להיידר "אין יותר לאן ללכת", אמר ראושר. אבל עיון מדוקדק במערכת הבחירות של וינה עשוי להעלות, בכל זאת, ממצאים מטרידים. את הקמפיין שלה החלה מפלגת החירות כשהיא צפויה, על פי הסקרים, ל-16 אחוזי תמיכה בלבד. בתוך שבועות ספורים הצליחה להגדיל את כוחה ללמעלה מ-20 אחוזים. הסיבה לכך אינה רק החלפתו, בתחילת המירוץ, של ראש הרשימה הכושל.

על ההישג הזה חתום ירג היידר. כחודש לפני הבחירות הוא התגייס לקמפיין, ויצא בהתקפות מילוליות פרועות. הבולטת שבהן היתה ההתקפה נגד נשיא הקהילה היהודית באוסטריה, אריאל מוזיקנט, ש"נושא עליו כל כך הרבה לכלוך", אף ששמו הפרטי דומה לשם של אבקת כביסה. אבל היו גם ההתקפות נגד "החוף המזרחי", שם קוד לקהילה היהודית בארה"ב, וההתקפות נגד האיחוד האירופי, וכמובן - ההתקפות נגד זרים. בכרזת בחירות בוטה במיוחד נראה דיוקנה של פארטיק-פאבלה ומתחתיו הכיתוב: "זרים: אני מבינה את הדאגה של הווינאים". מתברר שמסרים כאלה שווים בווינה בערך ארבעה אחוזי תמיכה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ