אני לא הברבי הערבייה שלכם

שישה חודשים בהנחיית "ערבסקה", מגזין אקטואליה עברי-ערבי של ערוץ 1, הספיקו למראם מסארווה להסיק שגייסו אותה בתור קישוט, עלה תאנה ערבי לתוכנית תעמולתית הנתונה לצנזורה פוליטית. מעכשיו יצטרכו להסתדר בלעדיה. היא לא הערבייה הראשונה שהציצה ונפגעה

אורלי גל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אורלי גל

תגובת יוסף ביניא, מנהל הטלוויזיה בערבית: "אינני מתדיין באורח יומיומי עם כל מגיש בתוכניות. למרות זאת, נפגשתי עם מראם לפני כשלושה שבועות, קיימתי עימה שיחה ושמעתי את בקשותיה בנוגע לתוכנית. לתוכנית 'ערבסקה' יש עורך, והוא הפוסק האחרון בענייני התוכנית".

תגובת עורך "ערבסקה", גיל סדן: "צר לי על התפטרותה של מראם. על אף חילוקי דעות פה ושם, היה בינינו שיתוף פעולה פורה וכן. יחד עם זאת איני יכול לקבל את רוב טיעוניה. מראם השתתפה בהנחיית התוכנית כעיסוק צדדי, נוסף על עבודתה העיקרית כמרצה לריפוי בעיסוק. מכאן, שעיקר עבודת העריכה הוא באחריותי. למרות זאת, נועצתי במראם דרך קבע בהכנת התוכנית. לפעמים קיבלתי את הצעותיה ולפעמים לא, כמקובל בכל מסגרת עיתונאית.

"לא הוטל חרם על מרואיינים ערבים לאחר האינתיפאדה, וכן לא נכפתה על מראם טרמינולוגיה 'זרה' כדבריה. אנחנו משתמשים במונחים מקובלים ברשות השידור. גם בשידורים בעברית אין משתמשים במונח 'שטחים כבושים', אלא ב'שטחים', כמינוח נייטרלי.

"נכון שבתחילה התנגדתי לשימוש במונח 'אינתיפאדת אל-אקצה', כיוון שלא ראיתי לנכון שכלי תקשורת ישראלי ישתמש במטבע לשון פוליטית-פלשתינית, ממש כפי שאיני מצפה שהפלשתינאים ידברו על מלחמת 48' כמלחמת העצמאות. יחד עם זאת, לאחר שהמונח השתרש בכלי התקשורת הישראליים, עשינו כך גם אנחנו.

"כתבות נערכו או נפסלו משיקולים מערכתיים בלבד, כמקובל בכל כלי תקשורת. אין ספק, נעשו שגיאות, ויש הרבה מה לתקן בתוכנית. אני מודע לקושי של כל ערבי להיות מזוהה עם כלי התקשורת הממלכתיים. חבל שמראם נכנעה ללחצי החברה, ולא המשיכה יחד איתי בהפקת תוכנית שזכתה לתגובות חיוביות, הן בחברה הערבית והן בחברה היהודית".

ערבסקה: עיטורי ציורים בסגנון הערבים. קישוטים בצורת קווים משולבים, פרחים, עלים ופירות וכד' (מתוך מילון אבן שושן)

הכוונות היו טובות: מגזין אקטואליה דו-לשוני, עברי-ערבי, שנועד להרחיב את היכרותם של הצופים עם שכניהם במזרח התיכון. חמש שנים אחרי ההשקה האופטימית נשאר מעט מאוד מהדו-קיום המובטח. שלוש המגישות הערביות של המגזין פרשו בזאת אחר זאת. היומרה להתייחסות אובייקטיווית ובלתי תלויה, טוענות שלושתן, התגלתה כחסרת כיסוי. למראם מסארווה, המתפטרת האחרונה מהגשת התוכנית לצדו של גיל סדן, נמאס להיות קישוט. "מצאתי את עצמי משמשת עלה תאנה לתוכנית יהודית מגמתית תעמולתית", כתבה במכתב התפטרות מהדהד ששיגרה אל מנהל השידורים בערבית, יוסף ביניא. "ניסיתם באופן עקבי לכרסם בזהותי ולקצץ את אמירתי. סירסתם אותי עד כדי כך שמה שנשאר ממני על המסך זאת קריינית במקרה הטוב וקישוט במקרה הרע".

"הם ציפו שאני אהיה הברבי הערבייה, הנחמדה והמחייכת", אמרה השבוע בציניות. "זאת שאומרת דברים נחמדים ונעימים, זאת שאין לה שום עמדה משלה. אני לא הסכמתי להיות מנחה כזאת. חשבתי שבאתי לתוכנית כנציגה של הציבור הפלשתיני בארץ, לא חשבתי שאפשר למלא את התפקיד הזה אחרת".

מסארווה, בת 30, בעלת תואר שני בחינוך ומומחית לריפוי בעיסוק, מתגוררת ביישוב הדו-לאומי נווה שלום ויודעת מניסיונה מה משמעותו האמיתית של דו-קיום. שישה חודשים ב"ערבסקה" הספיקו לה. "לכאורה היה כאן רצון לשקף הידברות שוויונית בין יהודים לערבים, אבל בפועל התוכנית התנהלה כמו יחסי הכוחות במציאות, כשהיהודים שולטים והערבים נשלטים", היא אומרת. "לא היה שום שוויון בתוכנית הזאת".

לא היו לה אשליות כשהסכימה לקבל על עצמה את התפקיד. "הייתי מודעת לא-סימטריה הזאת כשבאתי להגיש את התוכנית, אבל אירועי השבועות האחרונים החמירו את המצב עד שהפך לבלתי נסבל. ידעתי מראש שגיל סדן ואני לא נהיה במצב שווה, כי אני מנחה והוא עורך-מנחה, אבל ראיתי את עצמי שותפה מלאה. קיוויתי וחשבתי שאוכל להשפיע על מהלך הדברים בתוכנית, הן מבחינת התכנים שיופיעו בה והן בבחירת המרואיינים".

ומה קרה?

"מהר מאוד הבנתי שהמלחמה שלי חסרת סיכוי. הם דיברו גבוהה גבוהה, אבל לא באמת רצו תוכנית ערבית-יהודית משותפת, או שהם פשוט לא יודעים לקבל שותפות כזאת. לאורך כל התוכנית היתה מגמה לנסות לעקוף את אותו ערבי שיכול להביא את העמדה הערבית לצופה. זאת היתה תוכנית יהודית תעמולתית, כשכל הזמן ניסו להשתיק את הזהות שלי כערבייה".

במה זה בא לביטוי?

"כמעט בהכל, בחירת מרואיינים, טרמינולוגיה, עריכה וצנזורה. פשוט לא היה שום קשר בין מה שהתוכנית התיימרה לייצג לבין מה שנעשה בפועל".

עריכה מגמתית

חודשיים לאחר כניסתה של מסארווה לתפקיד המגישה פרצה אינתיפאדת אל-אקצה וסיר הדו-קיום המבעבע עלה על גדותיו. "כל הבעיות שהסתתרו עד אז מתחת לפני השטח החלו להישמע ולהיראות", היא מספרת. "בחירת התכנים נהייתה עוד יותר מגמתית מאשר קודם, וכמעט שלא התראיינו ערבים בתוכנית. גם כאשר הוזמנו ערבים, היתה נטייה ברורה לבחור כאלה שישרתו את עמדת הממסד הישראלי. הצעתי כמה פעמים לארח אנשים שמייצגים היטב את הציבור הפלשתיני בתוך ישראל, וכל פעם הרעיון נפסל, מבלי שניתן לי הסבר הגיוני כלשהו. מאז פרוץ האינתיפאדה חלה ירידה דרמטית בהזמנת מרואיינים ערבים".

עד כמה דרמטית?

"עברתי על כל התוכניות, אחת אחת, ובדקתי מרואיין מרואיין. 75% מהמרואיינים אצלנו היו יהודים ו-25% בלבד ערבים. וזה, אל תשכחי, בתוכנית על המזרח התיכון והאיסלאם, שהבטיחה גישה משולבת, ערבית-יהודית".

זו היתה הבעיה המרכזית?

"לא. התחילו גם לכפות עלי טרמינולוגיה ישראלית. אסרו עלי, למשל, להשתמש במונח אינתיפאדת אל-אקצה למרות שזה היה ביטוי שגור כבר שלושה שבועות ב'מבט' ובשאר כלי התקשורת הישראלים. רצו שאני אשתמש במונחים 'התפרעויות', 'הפרות סדר', 'תקריות'. רק אחרי ויכוחים רבים בעניין הסכימו שאומר את צירוף המלים אינתיפאדת אל-אקצה".

יש לך דוגמאות נוספות?

"אסרו עלי להשתמש במינוח שטחים כבושים, בטענה שהטלוויזיה הישראלית לא צריכה לאמץ טרמינולוגיה פלשתינית. במהלך ראיון באחת התוכניות השתמשתי בביטוי 'מדיניות נוקשה כלפי העם הפלשתיני'. שתי דקות לאחר מכן נכנסה מפיקת התוכנית, פורטונה אשר, ואמרה שיוסף ביניא, מנהל השידורים בערבית, לא מוכן שאשתמש בביטוי הזה. אני לא רוצה להתפאר, אבל הערבית שלי מצוינת. לפני האינתיפאדה, הערבית שלי היתה מושלמת בעיניהם. הייתי כותבת את הפתיחים, קוראת אותם כפי שהם ואף אחד לא היה מתערב. אחרי פרוץ האינתיפאדה, כשבעיית הטרמינולוגיה עלתה במלוא חריפותה, התחילו פתאום לטעון שהערבית שלי לא טובה מספיק. משום מה, בתוכניות שבהן לא התייחסנו לקטע הפוליטי, לא היתה לאף אחד שום בעיה עם הערבית שלי. כשניסיתי להתעקש ולהשתמש במלים שלי, למרות שמחקו לי אותן מתוך הפתיחים הכתובים, לפעמים הורידו לי בעריכה חלק מהפתיחים".

מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית, היא אומרת, עלה שיעור הכתבות שנפסלו לשידור, ובהן גם כאלו שלא היה להן שום קשר לפוליטיקה. "רצינו למשל לשדר כתבה על נבחרת הכדורגל הפלשתינית בעקבות שרשרת הניצחונות שלה, ובאמת לא היה בה קטע פוליטי אחד. הם אסרו לשדר אותה ברגע האחרון, בלי סיבה נראית לעין. כל העריכה של התוכניות היתה מגמתית, כשהמטרה העיקרית היא שלא יובעו עמדות הצד הפלשתיני. גם מהראיונות המעטים עם מרואיינים ערבים, כאלה שמשרתים את הממסד, הורידו בעריכה את השאלות הקשות, כדי שהם ייצאו טוב. שיקולי העריכה, במקרים רבים, לא היו מקצועיים או ענייניים".

הזכות להתערב

"בעיצומה של האינתיפאדה", אומרת מסארווה, "כשאנשים נהרגים מדי יום ואין מחלוקת על כך שזה הנושא הבוער ביותר על הפרק, התוכנית עשתה הכל כדי לעקוף את הנושאים האלה ולהתחמק מהאמת. פתאום התחילו להביא לאולפן מומחים לענייני טורקיה ותימן, עשו כתבות ממש אקטואליות על לעיסת גאת בתימן ועל ריב חמולות בדליית אל-כרמל. זה היה מביך. הרי לא צריך את התוכנית 'ערבסקה' כדי שתציג לפני הפלשתינאים בארץ קטעים מהטלוויזיה המצרית שערוכים על ידי ישראלים. באמת שלא".

למסארווה טענות רבות על טיב הדו-קיום מאחורי הקלעים של התוכנית. "בימים של פיגועים נכנסתי למערכת והרגשתי שלאנשים פשוט קשה להסתכל עלי", היא אומרת. "היתה אווירה מתוחה מאוד. רציתי לשמור איתם על מערכת יחסים מקצועית לחלוטין, והייתי צריכה לשתוק כששמעתי עובדים שאומרים שצריך להגיב על הפיגועים ביד קשה, והתקוממו נגד העובדה שהישראלים חסרי אונים. לא יכולתי לספר להם על חסרי האונים בשטחים. קורים שם דברים מזעזעים, אבל לישראלים אין רצון לראות את הדברים שקורים בצד השני, הם אגוצנטרים ומרוכזים בסבל שלהם. אילו הייתי אומרת משהו, פירוש הדבר היה להתעמת איתם, וזה תיסכל אותי מאוד. תוך כדי כך שהמאפרת מאפרת אותי היא נותנת הרצאה פוליטית ואני נאלצת לשמוע וצריכה לשתוק, כי אם הייתי מגיבה על דבריה הבוטים או אומרת משהו, הייתי מגיעה איתה לפיצוץ מיידי".

לא תמיד היא שתקה. "לאנשי הצוות היהודים היה קשה מאוד לקבל אותי ואת הדעות שלי בתוך המערכת", היא מספרת. "היחס שלהם אלי התאפיין בחשדנות רבה. המפיקה, שהיתה דואגת לבצע את רצונותיו של ביניא, מנהל המחלקה, הקשתה עלי מאוד. פעמים רבות התעוררו איתה ויכוחים מיותרים. היא היתה יכולה להיכנס לחדר ולהתעלם ממני לחלוטין, כאילו שאני אוויר, והיה לי ברור שזה על רקע חילוקי הדעות המקצועיים בינינו. אחרי שהגשתי את התפטרותי היא שאלה אותי למה אני מתפטרת. ניצלתי את ההזדמנות, ישבתי איתה והסברתי לה את הרגשות שלי על כל דבר ודבר. בסוף השיחה היא אמרה לי בערבית מצרית: 'תשמעי חמודה, זאת המדינה שלנו, זאת האדמה שלנו, זה העם שלנו שאני מאוד אוהבת ומאוד מכבדת, ואת, כשתחליטי מי את בכלל - רק אז תבואי ותדברי איתי. את לא כל כך יודעת אם את ישראלית או פלשתינאית'".

ניסית להגיע איתם לדיאלוג?

"ניסיתי, אבל דאגו להבהיר לי כמה וכמה פעמים באופן חד וחלק שאין לי שום זכות להתערב בתכנים ושהרצון שלי להשפיע גובל בחוצפה. המפיקה אמרה לי פעם: 'חמודה, את לא נמצאת אצל ערפאת, את נמצאת בטלוויזיה הישראלית ותזכרי את זה. זאת לא הטלוויזיה הפלשתינית'. ממש ככה, במלים אלה.

"חלק גדול מהצוות לא הופתע מההתפטרות שלי, כי ראו אותי פעמים רבות במצב קשה מאוד. באחת התוכניות אחרי הבחירות הורידו לי פתיח שהתחיל במלים 'למרות הרגשת הקיפוח שאולי חלק מהאוכלוסייה הפלשתינית בתוך ישראל מרגיש...'. אני ניסיתי לנהוג באיפוק, לאסוף את עצמי מחדש ולפתוח את התוכנית בחיוך. בזמן שהתכוננתי לשידור הסאונדמן היה באולפן, סידר לי את המיקרופון ויצא. כעבור כמה דקות הוא חזר והתחיל לצעוק עלי בלי שום סיבה נראית לעין ואמר שאני חושבת שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה. הרגשתי כל כך מושפלת - הסאונדמן, שמבחינה פורמלית עובד בשבילי, צועק עלי".

אף אחד לא התערב?

"לא, לא היה לי שום גיבוי, לא העירו לו אפילו מלה אחת. אני לא חושבת שהסאונדמן צעק עלי בגלל המיקרופון, העובדה שהבעתי עמדה פלשתינית ישבה לו על מקום כואב ורגיש והמיקרופון היה בעצם רק תירוץ שדרכו התאפשר לו לבטא את הכעס שלו. מצאתי את עצמי מוקפת באנשים שפשוט היה להם קשה לעכל אותי כמי שמביעה דעה, כמי שלא נכנעת וכמי שיש לה מה לומר".

שומר העם היהודי

מערכת היחסים האישית שלה עם גיל סדן, העורך והמגיש, היתה טובה, היא אומרת. "למרות חילוקי הדעות הרבים בינינו על חלק מהנושאים, התאפשר לי לקיים איתו דיונים מקצועיים ושיח אמיתי וכן. התווכחנו פעמים רבות, אבל ניסינו להבין זה את זה. גיל היה הרבה יותר פתוח מהאחרים שם, והוא, בניגוד למנהל המחלקה ביניא, לא התנהג כמי שמרגיש שתפקידו להיות שומר העם היהודי ומגן ביטחון המדינה".

עימות ישיר עם ביניא לא היה לה, היא אומרת. "הוא תמיד שלח את הנציגים שלו, בעיקר את המפיקה פורטונה אשר, להעביר לי את המסרים שלו. לא היה לו האומץ להגיד לי את הדברים בפנים. זו הדרך שבה הוא עבד, ומנקודת המבט שלי זה היה רחוק מאוד מצורת עבודה מקצועית וכנה".

גיל סדן היה העורך, למה הוא לא התערב?

"אני מעריכה את גיל, אבל התרשמתי שהוא עייף ממלחמות פנימיות ושאין לו כוח לעשות מהפכות. בגילו, הוא לא יכול לקום וללכת. כל עוד הדברים הלכו לפי האינטרסים שלו, הוא לא התקומם. בניגוד לי, הוא למד לחיות עם הבעיות שם".

הוא אומר שהכתבות ב"ערבסקה" נפסלו או נערכו רק משיקולים מערכתיים ושאת עזבת את התוכנית בגלל שנכנעת ללחצים חברתיים.

"זה פשוט מגוחך. זוהי פגיעה במהות שלי כפלשתינאית. פלשתינאי, מבחינת רוב הישראלים, אף פעם לא יכול לקבל החלטות בשביל עצמו, ולא יכולה להיות לו עמדה אישית משלו. תמיד מפעילים אותו ומביימים אותו ואני, כפלשתינאית, לפי ההיגיון הזה, נכנעתי ללחצים והייתי צריכה להיות מריונטה בידיים של אחרים. התפישה הישראלית הכללית באה לידי ביטוי מובהק בטלוויזיה. יותר מדי יהודים שם מתייחסים לערבי כאל ילד מפגר שצריך להסביר לו כל דבר, ולא כאל בעל אינטליגנציה".

הבעיה בהחלט לא מצטמצמת רק ל"ערבסקה", טוענת מסארווה. "במחלקה הערבית מתייחסים לעובדים הפלשתינאים בצורה משפילה שאין בה טיפת כבוד. מנהלים את המחלקה הזאת יהודים יוצאי ארצות ערב, שמבינים את התרבות ומבינים את המנהגים. יש בה שליטה מצרית כמעט לגמרי, והערבים שעובדים שם הם בדרך כלל מה שנהוג לכנות 'ערבים טובים', לא מתקוממים. היה הרבה מאוד זלזול וחוסר כבוד כלפי העובדים הערבים, זה מה שקלטתי".

את חושבת שיכול להיות אחרת?

"הקושי בטלוויזיה משקף את הקושי בחיים, זה הקושי של הערבי הפלשתינאי להשתלב בתוך המדינה הזאת באופן שוויוני. אני לא מוצאת מקום לערבי בתוך הטלוויזיה הישראלית. הפתרון הוא פשוט להקים טלוויזיה ערבית משלנו. כיום, אני מזדהה יותר עם שידורי החדשות של המחלקה העברית מאשר עם שידורי התעמולה של המחלקה הערבית, שבה פשוט אין לי מקום".

כינור שני

מסארווה אינה הערבייה היחידה במחלקה הערבית שמרגישה כך. לפניה הגישו את "ערבסקה" סמר קודחה וסוהד חמוד, שהיתה המנחה הראשונה. חמוד, עורכת דין בת 27 מירושלים, היא היום דוברת ארגון עדאלה (צדק), שהודיע באחרונה על החרמת המחלקה הערבית של הטלוויזיה. מרשות השידור נשארו לה רק זיכרונות רעים. "הם ניסו לשלול ממני את הזהות", אומרת חמוד. "צינזרו אותי באופן שיטתי וניסו לכער את העולם הערבי על המסך. ניסו לרסן אותי בתוכנית. כשעשיתי כתבות על עניינים רגישים כמו עצירים מינהליים התעקשו שתתלווה אלי כתבת יהודייה שתשאיר את חותמה. היו מביאים 'לשם איזון' נציג שב"כ. ליוצאי שב"כ יש במה קבועה בתוכנית הזאת וזה אומר דרשני. כל הכתבים הבכירים שם הם יהודים. מספר הערבים בתוכנית הזאת זעום".

על היחסים בינה לבין צוות התוכנית אומרת חמוד: "ב'ערבסקה' הזאת יש כינור ראשון וכינור שני, ואם את לא מוכנה להיות הכינור השני אז אין לך מקום. אחרי שתקפתי אותם על התנהגותם הם התחילו לרדת עלי באופן אישי. עשרות פעמים הזכירו לי איפה אני עובדת, ושבעצם אין לי שום זכויות. לא שיתפו אותי בקבלת ההחלטות, ולאחר שעזבתי ניסו לפגוע בשם שלי ובמקצועיות שלי, מכיוון שזה הכלי היחיד שיש להם. הם לא יודעים להגיב באופן ענייני. היחס של צוות התוכנית כלפי הגיע לרמות של סלידה אישית, סלידה שתמיד ניסיתי להתעלות מעליה".

אם זה כל כך נורא, למה בעצם קיבלת על עצמך את התפקיד?

"אם הייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום כף רגלי לא היתה דורכת לא ב'ערבסקה' ולא במחלקה הערבית. בזמנו חשבתי שיש חשיבות להגיע לציבור הישראלי, אבל כנראה הייתי תמימה כשחשבתי שאפשר לשנות סדרי עולם. התבדיתי, ובגדול. לגיל סדן יש לכאורה נימוקים מקצועיים שמשקיטים את מצפונו, אבל האמת היא, לדעתי, שמעצם העובדה שהוא מסכים לצנזורה הזאת, הוא גם שותף לה".

אז מה הפתרון, לסגור את המחלקה הערבית?

"יש חשיבות לערוץ ערבי, אבל לא כזה שמוכתב על ידי הישראלים. זה ממש שידורי תעמולה. הרבה כתבות שנפסלו לערבסקה שודרו ב'מבט'. הטלוויזיה הזאת מיותרת ובגדול. כשנתניהו היה בכיכר ציון וצעקו בהפגנה 'מוות לערבים', כל רשתות הטלוויזיה בעולם שידרו את זה, חוץ מהמחלקה הערבית. זו בושה. לא רק האינטלקטואלים הערבים מאסו במחלקה הזאת, גם בשטחים צופים בערוץ הזה מחוסר ברירה ותו לו".

לא לקהל הערבי

"לצערי הרב גם אני חוויתי דברים דומים מאוד", אומרת עו"ד סמר קודחה, תושבת תל אביב בת 26. "בתוכנית הזאת אין במה למנחה ערבי וזה בא לידי ביטוי בכך שלא נתנו לי לנסח ולשאול שאלות שלא נראו להם. הם לא רוצים מישהו שמעוניין לבטא דעה מעט שונה מהדעה שלהם. הם זקוקים למנחה ערבייה כדי להצדיק את קיומם בזמן השידור של הטלוויזיה הערבית. הם צריכים מישהו שידבר ערבית, והמנחה היא על התקן הזה ולא יותר מזה. עובדה שהם לא מחפשים מישהי עם ניסיון בטלוויזיה, מחפשים מישהי שזאת בשבילה עוד עבודה. אחר כך הם יכולים לבוא בטענה שאת לא מקצועית מספיק".

את מי הערוץ הזה משרת, אם כך?

"זה ערוץ שלא משרת את הציבור הערבי אלא את הציבור היהודי המזרחי, שיושב בבית וחסרות לו קצת תוכניות על המזרח התיכון. לא חושבים שהערבי צריך לדעת את האמת על המדינה שלו וככה זה גם נראה". *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ