לא שילמת לא גלשת

לבעלי האתרים נמאס, למפרסמים אין יותר מוטיווציה, לחברות האינטרנט נגמר הכסף ולמשקיעים כבר אין סבלנות. כולם דורשים שינוי, והשינוי עומד לבוא - על חשבון הגולשים. ברוכים הבאים לאינטרנט החדשה - רשת בה הגולשים משלמים, כמעט על הכל

יובל דרור
יובל דרור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יובל דרור
יובל דרור

האינטרנט, וזאת יודע כל היסטוריון מתחיל, החלה כפרויקט צבאי שקסם לאנשי האקדמיה שהפכו אותה ל"בייבי" שלהם. עד מהרה התאהבו בה החוקרים, שהציגו את הרשת בפני המרצים, שהראו אותה לסטודנטים, שלא הפסיקו לומר וואו.

אולם, כמשאב אוניברסיטאי, האינטרנט מעולם לא עלתה כסף לאף אחד (חוץ מלהנהלת האוניברסיטה וזה ממש לא נחשב). היא היתה משאב ציבורי. מ-95' החלה הרשת צומחת בטור הנדסי ומיליון משתמשים הצטרפו אליה מדי יום, אך המודל העסקי היחיד שהשתרש בה היה המודל הפרסומי המקובל בעיתונות: תוכן, ולידו פרסומת. בכל פעם שמישהו ניסה לגבות תשלום בעבור תוכן (יישום, שירות וכדומה), צצו עשרה מתחרים שהציעו שירות דומה בחינם, ולו רק כדי למשוך את הגולשים אליהם. הם קיוו שהגולשים יעשו עמם חסד וילחצו על הבאנרים שיכניסו כמה סנטים לכיסם. אבל זה לא עבד.

לכך אפשר להוסיף את חוסר יכולתה של הרשת למצוא פתרון המאפשר לגולש לשלם תשלומים זעירים (Micro Payments) - פתרון שהיה חוסך את מילוי הטפסים הארוכים ומונע את הבהלה בכל פעם ששולחים את מספר כרטיס האשראי על פני המים הקיברנטיים - והרי חוסר רצון מוחלט של הגולש להוציא מכיסו כסף.

אם כל זה לא מספיק, גולשים רבים מתלוננים שעד שהם מגיעים לאינטרנט הם משלמים הרבה מאוד כסף שכן עלות השימוש ברשת כוללת רכישת מחשב משוכלל, מסך גדול ועכבר קטן, לעתים שולחן מיוחד, קו טלפון נוסף וספר הדרכה, שלא לדבר על הזמן הפנוי שמופנה לצורכי הגלישה - ואם היא איטית - מדובר בזמן רב. אחרי רשימה ארוכה שכזו, מעטים הגולשים המוכנים לשלם דמי כניסה לאתר זה או אחר. כל זה עומד להשתנות, לא בגלל שאנחנו רוצים - בגלל שאין ברירה.

בדיקת רשימת השירותים שניתנו בחינם והופכים בהדרגה לשירותים בתשלום הינה משימה מדכאת מאין כמוה, אולם היא מלמדת על עוצמת השינוי שעוברת הרשת.

יש מישהו שעדיין זוכר מה היה הטרנד הגדול של 99'? לא, זו לא היתה טכנולוגיית ה-Push, גם לא מלחמת הדפדפנים. זו היתה חלוקת המחשבים בחינם. כולם חילקו מחשבים בתנאי שהרוכשים המאושרים יצפו בפרסומות או ישלמו עבור החיבור לאינטרנט ובכך יחזירו את ההשקעה. אפילו בהרצליה קמה גרסה מקומית למחלקי המחשבים, קראו לה Shopss. הסוף, כמה מצער, ידוע לכל - כולם התרסקו, בלי יוצא מהכלל. כיום לא ידועה חברה אחת בעולם המחלקת מחשבים בחינם. כדי שהמודל יעבוד, הסבירו האנליסטים, יש צורך בלפחות מיליון משתמשים המשלמים 30 דולר מדי חודש. החברות הגדולות ביותר הצליחו לגייס פחות מעשרת אלפים משתמשים מדי רבעון. העסק קרס.

אחרי המחשבים בחינם הגיעו ספקיות האינטרנט בחינם. גם במקרה זה פרצה היסטריה לאחר שספקית האינטרנט הבריטית FreeServe שחיברה את הגולשים הבריטים לאינטרנט ללא תשלום, הפכה לספקית האינטרנט הגדולה ביותר במדינה תוך 9 חודשים. בארה"ב קמו חברות דוגמת BlueLight.com ,Juno Online Services ,NetZero ואחרות שהציעו חיבור חינם לאינטרנט תמורת הבטחת הגולשים לצפות בפרסומות. אל ההתלהבות העולמית הצטרפה בתחילת 2000 הגרסה היהודית, חברת סרפרי.

אך גם המודל הזה התרסק. סרפרי הודיעה על סגירת שעריה לפני כשלושה שבועות בטענה שהמפרסמים ברחו; FreeServe הבריטית נמכרה לספקית האינטרנט של פראנס טלקום הצרפתית לאחר שמניותיה הגיעו לשפל חסר תקדים, והחברות האמריקאיות התחלקו לשני סוגים: חלקן נסגרו (דוגמת BlueLight.com) ואחרות הודיעו כי יתחילו לגבות תשלום (דוגמת NetZero שגובה 9.95 דולר ממנוי שעבר את מכסת 40 שעות הגלישה בחודש).

בישראל הגיעו שתי ספקיות האינטרנט הגדולות, נטוויז'ן ואינטרנט זהב, למסקנה משותפת: חבילת "לא גלשת - לא שילמת", גרמה להם נזקים של מיליוני דולרים. נטוויז'ן הודיעה ב-2000 על הפסד שנתי של 24 מיליון דולר ואינטרנט זהב על הפסד של 16 מיליון. אפשר להטיל חלק נכבד מאשמת ההפסדים על ניסיונן המטופש של שתי החברות להתחרות ביניהן מי מהן נותנת לגולשים יותר, בחינם.

אבל בעוד שאפשר לטעון שחיבור לאינטרנט עולה כסף (בשל עלויות המודמים, רוחב פס וכדומה) ומחשב בוודאי עולה כסף, על תכנים אין שום סיבה לגבות כסף. שום סיבה? יותר ויותר אתרי תוכן הודיעו לגולשים שהימים היפים נגמרו ומישהו צריך לשלם את החשבון. הגדיל לעשות ג'יימס ג'יי קריימר, ממקימי אתר TheStreet.com שבתחילת דרכו גבה כסף מהגולשים וחזר בו, שהודיע לפני כשבועיים שהאתר ימשיך אמנם לספק תכנים בחינם, אולם מי שרוצה לקרוא את טורו האישי יתבקש לשלם.

גם אם נניח שכדאי לשלם עבור סקירותיו של קריימר שכן זה ממליץ אלו מניות כדאי להחזיק ואלו למכור, הרי שרבים מסכימים שהמוסיקה היא לנצח חופשית. נצח? אתר mp3.com החל ב-1 באפריל לגבות כסף מאמנים שביקשו להפיץ באמצעותו את מרכולתם המוסיקלית. עד כה יכלו המלחינים והמבצעים לשלוח לאתר המוסיקה המוביל יצירות בפורמט mp3 ולקבל נתח מהכנסות החברה מפרסום וסחר, לפי הפופולריות לה זכו בקרב הגולשים. תוכנית ה-Payback for Playback הציתה את דמיונם של יזמי מוסיקה רבים, שראו באתר כלי הפצה רב עוצמה ללא עלויות תיווך, שעוקף את תעשיית ההקלטות האימתנית. אלא שהחלום נגוז, ומתחילת החודש האמנים שלא יירשמו לתוכנית התגמול לא ישתתפו בהכנסות האתר, שחילק עד לאחרונה כמיליון דולר לחודש לאמנים.

קודם להודעתה של mp3.com, הודיעה חברת נאפסטר, אתר האתרים, שירות השירותים, ראש לחינמים, כי בכוונתה לגבות דמי מנויי שינועו בין 6 ל-10 דולר בחודש עבור הזכות להחליף קבצים. נאפסטר, שפירסמה את ההודעה הנ"ל עוד ביולי 2000, עשתה זאת לאחר שחתמה על עסקה עם ענק המדיה הגרמני ברטלסמן. המנהלים שם הסבירו לשון פאנינג, ממציא הנאפסטר, שהסיקסטיז נגמרו והגיע הזמן לשלם עבור מה שניתן עד כה בחינם.

נו טוב, קובצי mp3 הם בעייתיים. לפחות הרדיו המקוון בחינם. האמנם? ליגת הבייסבול המקצועית (MLB) הודיעה לפני שבועיים לאתרי האינטרנט המשדרים המסקרים את המשחקים כי מעתה הם ידרשו לגבות מהגולשים 9.95 דולר לעונה במידה שאלו יהיו מעונינים להאזין לשידוריהם. הדרישה הזו גרמה לזעם רב בקרב הגולשים שהרגישו שמישהו מחייב אותם לשלם תמורת האזנה ל"שירים ושערים". ב-MLB מחו דמעה וביקשו את הכסף.

אבל ככה זה עם ליגות מקצועיות, רק כסף יש להן בראש. טוב שלפחות האמנות חופשית, והקומיקס מצחיק. מי מצחיק? גולשי אתר TheRomp.com, אחד מאתרי הקומיקס הידועים ביותר בעולם, לא צחקו כאשר לפני כמה שבועות הודיע האתר שמי שרוצה לעיין ביצירות הקומיקס שהוא מציע יידרש לשלם 4.95 דולר לחודש. בעלי TheRomp מקווים שעכשיו הם יהיו אלו שיצחקו - כל הדרך אל הבנק.

מתחיל להיות מעיק? זו רק ההתחלה. חברת בבילון, שפיתחה את התוכנה שמתרגמת מאנגלית לעברית ומיפאנית לספרדית, הודיעה כי המודל הפרסומי אותו השיקה לפני ששה חודשים לא עובד. שלמו 19.95 דולר דמי מנויי לשנתיים או שנחסום לכם את השימוש בתוכנה, הודיעה החברה. אגב, לפני כחודש השיקה ICQ, התוכנה שיש לה כ-100 מיליון משתמשים, מודל פרסומי משלה. האם כדאי להתחיל לספור שישה חודשים עד אשר יבוא יוסי ורדי ויסביר לעולם מדוע כדאי לשלם בעבור תוכנת המסרים המיידיים הציונית הראשונה?

יש מזל שלפחות אתרי המסחר האלקטרוני, האתרים בהם עובר כסף מיד ליד, דוגמת אתרי המכירות הפומביות, לא גובים כסף. מי לא גובה כסף?! יאהו! הודיעה בחודש ינואר כי מעתה, בנוסף לעמלה שנגבית בעבור כל מכירה המבוצעת דרכה, היא תגבה בין כמה עשרות סנטים לכמה דולרים בשביל לרשום פריט למכירה פומבית. יאהו! הסבירה כי הדבר יעזור לה לשפר את השירות שהיא מעניקה, אבל הגולשים לא השתכנעו. חודשיים אחרי שהנהיגה את האסטרטגיה החדשה נטשו את האתר למעלה מ-90% מהגולשים שנהגו לבקר בו. האנליסטים, לעומת זאת, מסבירים שבעוד שייתכן שיאהו! הקדימה את זמנה, היא בהחלט פעלה ברוח התקופה: "שלם, או לך מכאן, אין לנו צורך בך".

ביל גייטס, אדם שמתמחה בזיהוי "רוח התקופה", הציג לפני כחודש את האסטרטגיה המרכזית של מיקרוסופט לשנים הבאות - Hailstorm. המשמעות של סופת הברד של גייטס היא אחת: אנחנו (מיקרוסופט) נספק לכם שירותים, ואתם (הגולשים) תשלמו עליהן כסף. כבר במסיבת העיתונאים הסבירו מנהלים בכירים של החברה כי הצלחת האסטרטגיה החדשה נעוצה ביכולתה של מיקרוסופט לשכנע את הגולשים לשלם כסף תמורת השירותים שהיא מספקת. גורמים המקורבים לחברה אמרו, ספק בחיוך, ספק בחיוך עגמומי, שכדאי לגולשים להשתמש בשירות הדואל הוטמייל, כל עוד הוא ניתן בחינם. מי כמו גייטס יודע שלא מגיעים למעמד האיש העשיר בעולם אם נותנים דברים בחינם.

אבל רק התמימים ביותר מצפים ממיקרוסופט לתת משהו בחינם. בשביל זה המציאו את לינוקס. מערכת הפעלה חתרנית ותוקפנית שמטיפה בקול רם: קוד פתוח - לכולם ובחינם. מה בחינם?! חברת Red Hat, שמפיצה מאות אלפי תקליטורים של לינוקס הודיעה כי מעתה, מי שיבקש לקבל ממנה עדכוני תוכנה יידרש להירשם ולשלם 9.95 דולר תמורת השירות. לא עברו עשרה ימים וחברת Librant הסבירה במכתב מרגש לגולשים שנהגו להוריד את מערכת ההפעלה האלטרנטיווית מאתרה כי: "הגענו למסקנה בליברנט שאנחנו חייבים לגבות כסף עבור העבודה שלנו".

אהה, זו הבעיה. ישנם אנשים, ברשת המוזרה הזו שעד כה חילקה בחינם מחשבים, עכברים, תכנים, קבצים ופרסים, שפתאום רוצים כסף תמורת העבודה שלהם. האנשים שמפעילים שרתים (שעולים כסף), שמייצרים תכנים (שעולים כסף), שמשקיעים זמן בפיתוח תוכנות (זמן הוא כסף), שהופכים את האינטרנט למקום חי ותוסס, הבינו שמה שהם עושים הוא לא תחביב אלא עבודה, ובפעם האחרונה שהעניין נבדק, מישהו צריך לשלם להם משכורת.

עד כה, הבורסה האמריקאית שילמה את משכורותיהם של העובדים. המשקיעים חשבו שהם הולכים להיות מיליונרים: הם השקיעו בחברות דוט.קום ובחברות אחרות שהוסיפו את האות E בקדמת השם שלהן. לפני שנתיים-שלוש, הכסף היה זול מתמיד ואפשר היה להשיגו באמצעות מצגת פאוור-פוינט לא רעה וקצת ידע באנגלית. נפילת הבורסה במארס 2000 נתנה את האות לסוף החגיגה. קרנות הון הסיכון, קרנות הפנסיה והמשקיעים הפרטיים, מסרבים כיום לממן את שיגעון האינטרנט. החברות שעדיין מפעילות אתרים ושירותים באינטרנט מבקשות לדעת מי ישלם את המשכורות לעובדים שלהן, לפחות לאלו שטרם פוטרו.

לא, אל תסתכלו לצדדים. אתם, אתם תשלמו להם משכורת ואם לא תשלמו הם יפסיקו לעבוד. בחודשים הקרובים יותר ויותר אתרים יקדמו אתכם בפה מחייך ויד מושטת - את הכסף בבקשה, הם יאמרו לכם בנימוס. חלקם יצליחו לשכנע אתכם לפשפש בארנקכם, חלקם ייכשלו ובלית ברירה ייעלמו.

ולמי שעדיין לא הבין את הרמז נאמר כאן ועכשיו: תם עידן הרומנטיקה ברשת, מעכשיו זה ביזנס נטו.

כתבות מומלצות

ריביירה רומאניולה. הריביירה של מחוז אמיליה רומאניה

לנפוש כמו איטלקים: חופשה באמיליה רומאניה

The SS Exodus in 1947.

מקזבלנקה לישראל על סיפון האקסודוס

קנדי כורע ברך מול בית המשפט העליון בוושינגטון, באפריל

העליון בארה"ב: עובדים בבתי ספר רשאים להתפלל במקום עבודתם

אדולף אייכמן. "פנינים" מתועבים

חשבתי שכבר שמעתי הכל. ההקלטות של אייכמן טלטלו אותי

הפגנת מחאה נגד פסיקת העליון, מול בית הנבחרים של יוטה

למה מתכוון בית המשפט העליון בארה"ב כשהוא מדבר על "ניטרליות"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ