עד 1,200 נקודות, גדעון מנטל לא דואג

אחרי שהמניה ירדה מ-60 דולר לדולר, ההנפקה השנייה הוחמצה ונגד החברה הוגשה תביעה ייצוגית, גדעון מנטל, מנכ"ל קומטאץ', עדיין שומר על אופטימיות. במצב השוק הנוכחי יש לקומטאץ' אורך נשימה של שנה, הוא אומר, וטוען שרק אם מדד נאסד"ק ימשיך להתרסק, למשל ל-1,200 נקודות, תהיה החברה בסכנת סגירה

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הארץ

פאלו אלטו, קליפורניה. הבעיה של קומטאץ' מתחילה בחניה. לפני שנה אי אפשר היה להכניס למגרש החניה הסמוך למשכנה של החברה בעמק הסיליקון אפילו סיכה. מבקרים נאלצו להסתובב שוב ושוב, בתקווה שאחת המכוניות תצא פתאום. עכשיו כבר לא צריך לחכות. המגרש חצי ריק. "בבניין שלנו ובבניינים הסמוכים פיטרו 1,000 איש", אומר גדעון מנטל, מנכ"ל קומטאץ', "אז ברור שיותר קל למצוא חניה".

ענייני החניה מסמלים את הכל. קומטאץ', שמספקת שירותי דואר אלקטרוני מבוסס רשת לארגונים עסקיים, עוברת תקופה קשה. 180 עובדים נשלחו הביתה. נגד החברה, המנכ"ל ומנהל הכספים הוגשה תביעה ייצוגית, הטוענת שהחברה הטעתה את ציבור המשקיעים כשנקבה בתחזיות ורודות.

ב-2000 ביקשה קומטאץ' לגייס כ-80 מיליון דולר בבורסה בהנפקה שנייה. מחיר המניה היה 40 דולר, לאחר שבשיא כבר הגיע ליותר מ-60. הבנקאים יעצו להמתין קצת ו"לתת למניה שהות להתאושש". בחודשים שחלפו מאז צנחה המניה והגיעה למחיר של פחות מדולר אחד.

כשמנטל נשאל אם הוא מצליח לא להסתכל על מסך המחשב שמציג את המסחר בנאסד"ק, הוא משיב שהוא מביט במסך פעמיים ביום - כשהוא מגיע לעבודה וכשהמסחר נסגר. "אלה לא הזמנים שבהם המניה יכולה לעלות או לרדת ב-10 דולרים ביום אחד", אומרת איזבל מקסוול, נשיאת קומטאץ'. "אנחנו מסתכלים על הבורסה יותר כמדד של מצב הרוח".

מצב הרוח של מנטל ומקסוול נראה כיום מאושש. הימים העליזים חלפו, אבל באנגלית יש ביטוי יפה שמתאים להתנהלותם כעת: כשאלוהים נותן לך לימונים, עשה מהם לימונדה. בקומטאץ', כך נראה, מנסים להישאר אופטימיים.

"בעיתונים קוראים רק על פיטורים", אומרת מקסוול, "אתה לא שומע דבר על מה שקורה בתוך החברה. כדאי שאנשים יידעו איך החברה מתמודדת, מה היא עושה כדי לצאת מהמשבר. מטבעי אני אדם אופטימי, ואני חושבת שהאווירה משתפרת. סוף סוף התחלנו לחתום על עסקות".

בקומטאץ' יש בקצה המסדרון פעמון גדול, וכשחותמים על עסקות מצלצלים בו. החודש, כשנחתמה עסקה יפה לאחר תקופת שפל ארוכה, טילפנה מקסוול אחוזת התלהבות לסניף הישראלי, ב-4 בבוקר שעון ישראל, וצילצלה בפעמון אל תוך המשיבון. בחודשים האחרונים היא עברה מעובד לעובד כדי לעודד, לשמוע מה העובדים חושבים, לדבר על מה שצריך לעשות. בשלב מסוים היה עליה גם להסביר שהתביעה הייצוגית אינה דבר מדאיג.

"התביעה היא כמו יבלת", אומרת מקסוול. "זה לא ממאיר, וזה המחיר שצריך לשלם על עשיית עסקים באקלים הנוכחי. כשהמניה צונחת - קופצים עורכי הדין ותובעים את החברה וההנהלה". ומנטל מוסיף: "אנו מנהלים את החברה לפי אמת המידה הציבורית הגבוהה ביותר שאפשר. אין לתביעות עילה, ואין לנו ספק שהן יידחו.

"התביעה נולדה בעקבות הודעתנו על עדכון בדיעבד של הדו"חות לשלושת הרבעונים האחרונים של 2000. הסיבה לעדכון היתה העובדה ש-2000 היתה אחת השנים המדהימות בפיננסים. עד מארס-אפריל היתה התלהבות עולמית. ממארס עד אוגוסט חל תיקון: הבורסה קיבלה מכה וירדה מ-5,000 ל-3,500 נקודות, ונראה היה שהיא מתייצבת שם. מספטמבר-אוקטובר היתה, במשך חמישה חודשים, צלילה מדהימה של כל הכלכלה העולמית.

"מדובר בשינויים עצומים בשנה אחת, וזה בא לידי ביטוי גם בחשבונאות. עסקה שנעשתה ברבעון הראשון והחברה חשבה שתניב תשואה גדולה, התפתחה אחרת במהלך השנה, ומה לעשות שהחשבונאות היא חשבונאות שנתית".

כשמנטל נשאל אם הוא מהרהר לפעמים באפשרות שהחברה תיסגר, הוא משיב: "אם השוק יתרסק לגמרי, נאסד"ק ב-1,200 נקודות, אז ודאי. אם אף אחד לא יקנה שום דבר מאף אחד ואנחנו נהיה בין אלה שלא קונים מהם. אבל בהנחה שהמצב הנוכחי בשוק יישמר, קומטאץ' יכולה לצאת מזה, ללא ספק. יש לנו אורך נשימה לשנה בערך, אם לא יהיו שום הכנסות. אחד העובדים שלי לשעבר שלח לי אתמול אי-מייל שבו כתב שלקומטאץ' יש 9 נשמות, כמו לחתול. הוא כתב שבינתיים ביזבזנו 5, ויש לנו עוד 4 נשמות לבזבז".

לקומטאץ' יש אולי מספיק נשמות, אבל בינתיים המשקיעים מדוכאים. "בעלי המניות שלנו", אומר מנטל, "הפסידו הרבה כסף. להם לא אכפת שכל מניה קטנה אחרת איבדה 90% מערכה, כי הם הפסידו עלינו. יש לנו מחויבות להחזיר את החברה למסלול של צמיחה. הדירקטוריון נותן להנהלה תמיכה מלאה ואנחנו אופטימיים.

"לפני 8 חודשים החלטנו על שינוי אסטרטגי ועל מעבר לשוק העסקי. מדובר בחוזים יותר מסובכים. הם ארוכי טווח, ל-5-3 שנים, ומורכבים יותר, ומאחר שהכל נעשה בשוק יותר איטי עכשיו, גם החברות הגדולות מחליטות לאט, ודברים שאמורים היו לקרות בחודש מארס קרו באוקטובר. זו תקופה קשה".

"החלק הכי קשה", ממשיך מנטל, "הוא להתאים ארגון לשינוי. נסו להסתכל על זה ברמה האישית ואז לחשוב על עסק. מבחינה מנטלית כל אדם מסתגל לשינוי בצורה אחרת. לפני שנה עובדים קיבלו ללא הפסקה טלפונים ממשרדי השמת כוח אדם. כל יום קיבלת טלפון מחברה פנטסטית שעוד שבוע יוצאת לבורסה, ומאיצה בך להצטרף אליה ולהיות עשיר. פתאום זה נפסק, והביטחון העצמי נפגע. כשמכפילים את זה בכמה מאות אנשים, רואים שהביטחון העצמי של החברות נפגע גם כן, החל בסיסקו ונורטל וכלה בקומטאץ'.

"במצב כזה מנכ"ל צריך לעשות כמה דברים. הוא צריך להראות לארגון שהוא יודע את הדרך, אף שלפעמים הוא מנווט בחושך מוחלט. הוא חייב להפגין ביטחון והתלהבות, וזה מאוד מאוד קשה. הוא גם צריך להראות שהוא מכיר בטעויות שלו. אנשים לא מצפים שתהיה מושלם, אבל רוצים לדעת שלמדת מהטעויות".

לשאלה באילו טעויות מדובר, הוא משיב: "כשאני מסתכל אחורה, התחלנו בזמן את פיתוח המוצר לארגונים. בספטמבר הערכנו שהשחקנים החלשים נמחקו ושהשוק נהפך לחזק יותר ויציב יותר. לא צפינו, כמו כל שאר העולם, שהשוק יתרסק. אני חושב שהגבנו מהר ובצורה אגרסיווית. חתכנו את החברה ב-60%, ואנחנו מתמקדים כעת רק בשוק העסקי, בעוד שבספטמבר עוד חשבנו שנוכל לשמור על שני השווקים: הצרכני והעסקי. נאלצנו לוותר על השוק הצרכני, הכולל את לקוחות הדוט.קום, כיוון שהם אינם יכולים לשלם לנו".

הקשיים אינם מסתיימים במה שמתרחש מחוץ לחברה. גם לעובדי קומטאץ' לא קל. "יש אנשים", אומרת מקסוול, "שאף פעם לא היו בשוק דובי. הם מכירים רק זמנים טובים, והם היו בהלם מהשינוי. הם מעולם לא חוו פיטורים מסביבם. זה עניין של מנהיגות להראות לכולם שאנחנו רגועים גם תחת לחץ, שאנחנו יודעים שיש עסקים. אם נעשה אנלוגיה למה שקרה בחברת החשמל של קליפורניה, אפשר להגיד שאנחנו 'חברת החשמל של עסקי ההודעות האלקטרוניות'. יש לנו מצבים של אפלה וצריך אולי להפעיל את הגנרטורים, אבל יש עסק".

אבל עובדים שמחזיקים אופציות רואים בעיקר חושך בעיניים. כשמקסוול נשאלת איך מעוררים אצלם מוטיווציה, היא משיבה: "זה קשה לכל תעשיית ההיי-טק. האופציות של כולם מחוץ לכסף, אבל בימים אלה אתה מאושר מכך שיש לך בכלל עבודה. עם זאת, ברור שקשה להסביר לעובד צעיר שחשב שהוא מיליונר, שכדי להרוויח מיליון הוא יצטרך לעבוד כמה וכמה שנים יותר מכפי שציפה, ואולי אפילו יצטרך לעבוד קשה".

והוא גם לא יקבל העלאת שכר של 30%, כפי שגרסו שמועות שנפוצו בישראל לגבי העלאות שכר לנשארים בקומטאץ'. "אין העלאה, אבל יש הרבה שמועות", אומר מנטל.

לדבריו, "אחד האתגרים הוא לנהל חברה בשתי תרבויות. בתרבות הישראלית כולם יודעים הכל. יש הרבה שמועות וכולן מודפסות בעיתונים. העובדים הישראלים לוקחים את המשבר באופן יותר אישי, מפני שבישראל קומטאץ' היא מותג. אחד מסגני הנשיא שלנו בישראל סיפר לי שכל יום כשהוא עולה במעלית שואלים אותו אם לקנות או למכור.

"בארה"ב זה היה קורה? את מי בכלל מעניינת קומטאץ' שם? היא אחת מ-1,000 חברות אינטרנט בעמק הסיליקון. בישראל יש חברת אינטרנט אחת, אולי שתיים. כאן יש 1,000, ש-500 מהן הונפקו בבורסה וכולן ירדו ב-90%. אם היינו יאהו, היו כותבים עלינו פה הרבה. העיתונות האמריקאית נתנה ליאהו טיפול דומה לזה שנתנו לקומטאץ' בישראל. התחילו לנתח את שפת הגוף של מנכ"ל יאהו, טים קוגל: 'הכתפיים שלו היו שמוטות, העיניים היו עצובות, האוזניים נראו גדולות'.

"ברור שאילו ישבתי בישראל, הפרסום היה משפיע עלי יותר. אני יושב בעמק הסיליקון, פותח עיתון בבוקר וקומטאץ' לא מופיעה בו. בישראל לא עובר יום בלי שיש עלינו כתבה. זה חלק מכך שהחברה היא בישראל מותג, ואנחנו מקבלים את זה באהבה, כי כשהחברה היתה למעלה גם כן הופיעו עלינו כתבות כל יום.

"זה חלק מכללי המשחק התקפים לגבי חברה ציבורית, אבל יש דברים שלא מקובלים עלי. אחד העיתונים כתב שבישלתי את הדו"חות, וזה לא מקובל עלי. הפרשנויות לא מפריעות לי, כל עוד העובדות נכונות. ועם זאת, העיתונות היא לא העניין העיקרי, אלא השוק. אני אומר לעובדים שלי כבר הרבה שנים: 'זה עניין של אופי, או שיש לך את זה או שאין, וקומטאץ' התגברה על הרבה קשיים בעבר ותתגבר על הרבה קשיים בעתיד'".

"אף אחד לא עזב", אומר פתאום מנטל כשעל פניו ניכרת גאווה. "היינו משוכנעים שבפברואר נראה עזיבה מרצון של כ-25%-20% מהעובדים, ואיש לא עזב. אנחנו מייחסים את זה לשני דברים: העובדה שאנחנו מנהלים ארגון בריא, וזה שהמצב בשוק, בואו נהיה ריאליים, לא טוב. השוק תפס זווית חזקה מאוד ימינה, ואחר כך זווית חזקה שמאלה. אני לא יודע מתי הוא יתייצב. אף אחד לא יודע, אבל מה שברור הוא שהאינטרנט לא נעלם ושוק ההיי-טק לא נעלם והתקשורת וה-Wiresless לא נעלמו.

"אני חושב שהכל פסיכולוגיה. כל התפנית הזו היא פסיכולוגית. מדד אמון הצרכנים שפורסם בסוף מארס לא צנח. ב"ביזנס וויק" החדש מדברים על כך שהאינטרנט כאן כדי להישאר. אי-מייל ותקשורת לא בורחים. בעמק הסיליקון אף אחד לא אומר לך: 'הטכנולוגיה מתה. אין. בוא נלך למצוא עסק אחר'. אומרים לך: 'היו ימים עליזים, עכשיו אנחנו למטה ונהיה שוב למעלה'. אם זה יקח חצי שנה, שנה או שנה וחצי - קשה לדעת.

"בארץ מיד קוראים לזה טבח וכותבים על סוף ההיי-טק. זו התייחסות מוטעית. שופכים את התינוק עם המים. נכון, יש תפנית למטה, ותאמינו לי, זה מאוד מאוד כואב, אבל זה לא סוף העולם, לא סופה של קומטאץ' ולא סופו של ההיי-טק בישראל. החזקים ואלה שיש להם אופי ישרדו".

במחי החלטה שגויה אחת

אפשר להגיד הכל: שזה פסיכולוגי, שהשוק בהאטה ושהכלכלה העולמית כולה צללה, אבל דבר אחד קשה מאוד להפריך: לו הנהלת קומטאץ' היתה מסכימה ללכת על הנפקת מניות שנייה באפריל-מאי 2000 לפי מחיר של 40 דולר למניה - הכל היה נראה אחרת כיום.

ואולם האופוריה הפיננסית ששררה בוול סטריט בתחילת 2000 עירפלה ככל הנראה את חושיהם של מקסוול ומנטל, בעצמו איש פיננסים. השניים לא הסכימו לבצע הנפקה לפי שווי של 600 מיליון דולר לחברה שמכרה ב-5 מיליון דולר לרבעון, והעדיפו לחכות שהשוק יתאושש. במבט לאחור נראה שהחלטה זו גזרה את דינה של החברה.

ללא מקורות מימון אלטרנטיוויים, ללא הצגת מודל עסקי שיזרז את בואה של הרווחיות וללא רוח גבית חזקה מצידה של הכלכלה האמריקאית, נראה שקומטאץ' עלולה לפשוט את הרגל בעוד שניים או שלושה רבעונים. כך לפחות ניתן לגזור מהערך שנותנים המשקיעים לחברה: כיום נסחרת קומטאץ' לפי שווי של 8 מיליון דולר בלבד - כשליש עד מחצית מכמות המזומנים המשוערת שנותרה בקופה בסוף מארס 2001.

האופוריה הפיננסית השפיעה גם על קבלת ההחלטות העסקית. ב-2000 שמה קומטאץ' את כל הביצים בסל אחד שנקרא "צמיחה" - המנטרה של וול סטריט בשנה החולפת.

כך קלטה החברה עוד ועוד אנשי שיווק, פיתוח ומינהלה, וצמחה מ-180 עובדים בתחילת 2000 ל-500 בסופה.

מסע הבזבוזים הגדול הגיע לסיומו בסוף 2000, עם אזהרות הרווח של החברה, וההודעות על פיטורים וקיצוצים מאסיוויים. כשהנהלה של חברה מחליטה לנפח את ההוצאות בכל מחיר ולהתעלם מהפסדי עתק בתקווה שהמשקיעים בנאסד"ק ימשיכו לממן אותם לנצח, ברור כיצד הצליחה קומטאץ' לשרוף 55 מיליון דולר בשנה שבה רשמה מכירות של 19 מיליון דולר בלבד.

בסוף ינואר הודיעה קומטאץ' כי שיריינה לעצמה קו הון מקרן טורנו. במסגרת הסכם זה תוכל החברה להנפיק עד 4 מיליון מניות לקרן האמריקאית תמורת מתן הנחה לעומת מחיר השוק. הנפילות במניה צימצמו את היקף הגיוס האפשרי במסגרת זו ל-2 מיליון דולר בלבד - לא משהו שקל לחיות ממנו.

מה שנותר הוא לפנות לבנקים, אך אלה לא ישמחו במיוחד לממן חברה שאין לה מה לשעבד בתמורה, ושהמודל העסקי שלה אינו מוכיח את עצמו.

נראה שמנטל ומקסוול צודקים בדבר אחד: התביעה הייצוגית נראית כמו הבעיה האחרונה של החברה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ