לפני שמדברים על שכנות סבירה

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הארץ

בתגובה על "מתנה שישראל דוחה" מאת עמירה הס ("הארץ", 18.4)

בניגוד לעמירה הס איני רואה כי "רובם הגדול של הפלשתינאים - כפי שהם מיוצגים בארגונים המרכיבים את אש"ף - עדיין רואים ב'קו הירוק' קו גבול אפשרי, הגיוני, שכיבודו (וכיבוד החלטות מועצת הביטחון שהכשירו אותו) יאפשר יחסי שכנות סבירים בין שתי ישויות מדיניות עם פוטנציאל לפיתוח חיובי יותר של עתידן".

התביעה של הפלשתינאים ל"זכות השיבה" מפריכה הנחה זאת ומשמעותה שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל.

"יחסי שכנות סבירים בין שתי ישויות מדיניות" פירושם כיבוד הדדי של זכותה של כל אחת מהן לנהל את חייה ולקבוע את חוקיה, כולל חוקי ההגירה לתוכה.

עמדת הפלשתינאים כיום דומה לתורת השלבים של אש"ף מאשר למתנה של חיים זה לצד זה, כמתואר במאמר.

שרגא מילשטיין

כפר שמריהו

מדינת ישראל הוקמה כבית לעם היהודי כולו בעקבות חזון הציונות, ולא כפיצוי ליהודי אירופה ניצולי השואה. בניגוד לדעתה של הס, אין לי ספק שלו הוקמה מדינת ישראל ב-1917 בעקבות הצהרת בלפור, קודם לעליית היטלר ומשת"פיו (המופתי של ירושלים), ממדי השואה היו מתגמדים.

בניגוד גמור לנדיבותם, וגם בניגוד לדבקותם בהחלטות האו"ם (כפי שמייחסת להם הס), הערבים דחו את החלטת החלוקה של האו"ם וניסו להשמיד את הבית היהודי המתהווה. משלא צלחה תוקפנותם, רבים מתושבי ארץ ישראל הערבים, שרובם היגרו לארץ ישראל במאות ה-19 וה-20, נהפכו ל"פליטים". האחריות לכך ולפתרון בעייתם היא עליהם. אכן, למען השגת שלום יציב כדאי לסייע בידם להשתקם במקומות מושבם. אך עניין זה תלוי ברצון הטוב של האומה הערבית ולא בנו.

נחום רייס

רחובות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ