חוק העמותות בעקבות חוק החברות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

"הגיע הזמן לעשות סדר גם בעמותות" - אומרת רו"ח אילה ורדי (בעלת משרד עצמאי בירושלים), המשמשת כמבקרת פנימית בחברות ועמותות - וזאת לאור המודל של חוק החברות החדש. בישראל פועלות עשרות אלפי עמותות ומלכ"רים, ורק חלקם מבוקרים ומוכרים לצורכי ניכוי ממס בגין תרומות.

בשנים האחרונות היו תמורות רבות בכל הנוגע למערך הבקרה והפיקוח על פעולתם של "תאגידים לתועלת הציבור", שרובם הם עמותות. תמורות אלו היו הן בשינויי חקיקה כמו תיקון מס' 3 לחוק העמותות והן בפרסום נהלים והנחיות של גורמים ממנים לעמותות הנתמכות בכספי ציבור.

לדברי ורדי, גם המודעות הציבורית לחשיבותה של הביקורת בגופים ציבוריים למיניהם התרחבה, בין השאר עקב פרסום דו"חות של מבקר המדינה שעסקו בעניין, וכן מאז החלת חוק הביקורת הפנימית 1992.

להערכתה, על אף התמורות הרבות יש כיום עדיין חוסרים ועיוותים בכל הקשור לפעולתם של גופי הביקורת בעמותות. רו"ח אילה ורדי אמרה כי "דווקא עתה, לאחר שגובשו והוסדרו מערכות הבקרה בכל הקשור לפעולתן של חברות ציבוריות בחוק החברות החדש, הוא הזמן לעשות סדר גם בעמותות".

ורדי מציעה כמה הצעות לארגון מחדש של פעילות גופי הביקורת בעמותות, וזאת בהקבלה למצב בחברות, לרבות בחברות לתועלת הציבור.היא ממליצה לשקול מחדש את תפקידם של ועדת הביקורת או הגוף המבקר, כפי שמצויים כיום בחוק העמותות, ולהתאימם למצב בתאגידים ציבוריים. "הניסיון שנצבר מאז החלת הביקורת הפנימית בגופים ציבוריים הראה כי פונקציה זו היא חיונית ביותר לקידום המנהל התקין ותורמת לשיפור הניהול בהשגת יעדי הארגון.

לפיכך, ראוי להקנות לה את המעמד הראוי גם בעמותות שלציבור יש עניין בהן", אומרת ורדי.

גופי הביקורת בעמותות

כיום יש שני גופי ביקורת הפועלים בעמותות כחובה: ועדת הביקורת (כאורגן של האסיפה הכללית), שהיא חובה בכל עמותה; ורואה החשבון (לצורך ביקורת הדו"חות הכספיים), שהוא פונקציה חובה רק בעמותות שמחזורן הכספי הוא יותר מסכום מסוים.

גוף ביקורת נוסף - המבקר הפנימי - אינו מחויב על פי חוק העמותות.

בחלק מהעמותות פועל מבקר פנימי, מכיוון שהעמותה היא "גוף ציבורי", כהגדרתו בחוק הביקורת הפנימית התשנ"ב - 1992, וככזו היא חייבת במינוי מבקר פנימי על פי חוק הביקורת הפנימית (לדוגמה, אם העמותה היא "גוף נתמך" כהגדרתו לפי ס' 32 בחוק יסודות התקציב). בחלק אחר של העמותות פועל מבקר פנימי, מפני שההנהלות של אותן עמותות בחרו ביוזמתן לקיים ביקורת פנימית בעמותה.

בחלק מהעמותות יש גופי ביקורת הפועלים מטעמם של מממנים, וזאת בהסכמת ההנהלה של העמותה (לדוגמה, נציג של קרנות תורמים), או שיש סמכות לגופי פיקוח שונים לשלוח מבקרים לביקורות מעת לעת.

לדברי רו"ח ורדי, בחוק העמותות לא נקבע במפורש מערך הקשרים בין גופי הביקורת השונים.

ועדת הביקורת

ועדת הביקורת בעמותה היא ועדה של חברי העמותה (של האסיפה הכללית), וחברי ועדת הביקורת אינם חברים בוועד המנהל של העמותה. מצב זה שונה מהמצב בחברות, שכן שם ועדת הביקורת היא ועדת משנה של הדירקטוריון, וזאת כחלק מתפקידיו של הדירקטוריון.

על פי חוק העמותות, שלא כמו בחוק החברות אין חובה מפורשת על הגוף המנהל של העמותה - הוועד המנהל - לעסוק בענייני ביקורת (חובה שחלה על דירקטוריונים של חברות), אך האם הוועד המנהל פטור מכך?

להערכת ורדי, אין הדבר מתיישב עם תפקידו העיקרי של הוועד המנהל - לנהל את העמותה ולפקח על הביצוע (שנעשה בדרך כלל על ידי מנכ"ל). "מתוקף התפקיד, האחריות לניהולה התקין של העמותה מוטלת על חברי הוועד, ולפיכך ראוי להציג במפורש חובה זו של הוועד לטפל בנושאי ביקורת באמצעות ועדת ביקורת".

להערכתה, אם מתקיימת ביקורת פנימית בעמותה ראוי שהדיווח של תוצאות עבודתה יועברו לוועד המנהל או לוועדת משנה שלו לענייני ביקורת, כדי שזו תוכל לקבל החלטות ניהוליות על בסיס המלצות הביקורת. הביקורת הפנימית ככלי עזר ניהולי צריכה לדווח לדרג הניהולי העליון בעמותה - הוועד המנהל. הדבר גם נובע מהיותה של הביקורת הפנימית זרוע של חברי הוועד במילוי אחריותם הציבורית לניהולה התקין של העמותה.

ורדי אומרת כי גם הגדרת תפקידיה של ועדת הביקורת, כפי שהדבר קיים כיום בחוק העמותות, מצריך שינוי והתאמה.

סעיף 30 לחוק העמותות קובע כי "ועדת הביקורת או הגוף המבקר יבדקו את ענייניה הכספיים והמשקיים של העמותה, את פנקסי החשבונות שלה, ויביאו לפני האסיפה הכללית את המלצותיהם לעניין אישור הדין וחשבון הכספי".

"באופן מעשי, חברי ועדת הביקורת, שהם בדרך כלל אנשי ציבור (חברי העמותה), אינם יכולים לבדוק את העניינים הכספיים והמשקיים של העמותה. אין להם את הכלים וההכשרה לכך, וראוי שהדבר יתבצע על ידי מבקר מקצועי", אומרת ורדי.

באשר להמלצה לאישור הדו"חות הכספיים בפני האסיפה הכללית, נראה כי תפקיד זה של ועדת הביקורת כבר אינו רלוונטי, לאחר שהוחלה החובה להגיש לאסיפה דו"חות כספיים מבוקרים על ידי רו"חש, ולאחר שנקבע כי הרו"ח ישתתף באסיפה הכללית שבה מוגשים לאישור הדו"חות הכספיים.

להערכת ורדי, תפקידיה של ועדת הביקורת בעמותה צריכים להיות בדומה למצב שנקבע לחברות: להמליץ על מינוי המבקר הפנימי ולפקח על עבודתו; לעמוד על הליקויים בניהול התקין ובתפקוד העמותה, ולהציע לוועד המנהל דרכים לסילוקם; ולקיים דיונים עם גופי ביקורת שונים על דו"חות ביקורת שהוגשו.

מבקר פנימי

אין חובה מכוח חוק העמותות למנות מבקר פנימי לעמותה, ומספר מצומצם של עמותות חייבות במינוי כזה מכוח חוק הביקורת הפנימית. אף שמרבית העמותות נהנות מכספי ציבור אין הן חייבות במינוי מבקר פנימי. יוצא איפוא מצב אבסורדי, שלפיו גופים המבקשים לקבל תמיכות מכספי המדינה נדרשים להתאגד כעמותה (שהיא בת פיקוח), ואולם היותם עמותה כשלעצמה אינה גוררת צורך במינוי מבקר פנימי.

בשנים האחרונות הוגבר הפיקוח על עמותות בכל הקשור למינהל תקין. רשם העמותות קיבל סמכויות פיקוח נרחבות, ואף הנהיג מתן "אישור ניהול תקין" לכל עמותה. אישור זה מהווה תנאי לקבלת תמיכות מגופים ממשלתיים שונים.

במצב כזה, אומרת ורדי, חשוב להנהיג בעמותות פעולות מניעה מפני מצבים של חריגה ממינהל תקין, ובדיקות בזמן אמת לתקינות פעילותה של העמותה. דבר זה מתבצע על ידי המבקר הפנימי, שמלווה את פעילות העמותה כל השנה.

לאור זאת, להערכת ורדי, הגיע הזמן להנהיג חובת מינוי מבקר פנימי בעמותות, וזאת לגבי עמותות שלציבור יש עניין בהן. אלה יכולות להיות עמותות שחלק משמעותי מתקציבן מתקבל מתמיכות ממשלתיות, ו/או שפעילותן נועדה לתת שירות למספר גדול של אזרחים. ניתן לקבוע קריטריונים מסוגים שונים להגדרת "עמותה שלציבור יש עניין בה".

רואה החשבון

מינוי רו"ח כמבקר הדו"חות הכספיים של העמותה הוחל ב-96 עם תיקון מס' 3 לחוק, וזאת בנוגע לעמותות שמחזורן הכספי הוא יותר מ-750 אלף שקל. חובה זו באה בנוסף לדרישה מפורשת לנהל פנקסי חשבונות ולהכין דו"חות כספיים בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים.

"אין בחוק אזכור לציפיות מהרו"ח שדיווח על ליקויים מהותיים אם נתגלו לו במהלך ביקורתו. עניין זה אמנם מצוי בכללים המקצועיים שחלים על רואי החשבון, ואולם ראוי לשקול דרישה מפורשת לכך בחוק העמותות, בדומה למצב הנדרש מרו"ח המבקר של החברה", אומרת ורדי.

הרו"ח נזכר בחוק העמותות גם בתפקיד נוסף - כ"גוף מבקר" שיכול לבוא במקום ועדת הביקורת. מובן כי רו"ח שהתמנה כגוף מבקר אינו יכול לשמש כרו"ח שמבקר את הדו"חות הכספיים, שכן אלו שני גופים נפרדים.

בהמשך להצעות שהוצגו על ידי ורדי לגבי תפקידיה של ועדת הביקורת, כפי שמצויות כיום בחוק העמותות, הרי גם לגבי מינוי רו"ח כ"גוף מבקר" עולה שאלת ההצדקה והתועלת.

אם הרו"ח - הגוף המבקר - משמש באופן מעשי כמבקר פנימי (שהרי בניגוד לחברי ועדת הביקורת, לרו"ח יש את ההכשרה לכך), וככזה בודק את "העניינים הכספיים והמשקיים של העמותה", אזי יש להמיר את תפקידו לתפקיד המבקר הפנימי, ומן הראוי שידווח על תוצאות בדיקותיו לוועד המנהל.

אם עדיין נדרש "גוף מבקר" מטעם האסיפה הכללית, וזאת בנוסף לקיומה של ביקורת פנימית בעמותה, הרי ניתן להגדיר את תפקיד הגוף המבקר כ"גוף פיקוח". כלומר, הגוף המבקר ינהל מעקב אחר הדיונים של הוועד המנהל (או ועדת משנה מטעמו), בממצאי הביקורת הפנימית (או ביקורות אחרות), וכן אחר מידת יישום ההחלטות בגינם, וידווח על כך לאסיפה הכללית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ