שלום, כאן הקפטן שלכם

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הארץ

קפטן יקר,

אני יודע שאתה לא נוהג לענות על שאלות כאלה, אבל אתה מפלטי היחיד. לפני כמה ימים הורדתי והתקנתי את תוכנת "אודיגו", ושוחחתי עם כמה אנשים על דברים שבלב. התפתחה שיחה עם בחורה שעשתה רושם טוב, ולאחר צ'יטוט ארוך למדי היא אמרה לי שהיא מעוניינת להיפגש. איך אוכל לדעת אם לא מדובר בפסיכופט, ומהם כללי הזהירות עליהם אתה ממליץ? בברכה,

ערן מהמרכז

בכל יום של חול, הקפטן היה קורא שאלה כמו זאת וממשיך הלאה. בדרך כלל הרבה יותר קל לו עם השאלות הענייניות: איך מנקים את המחשב מווירוס, באיזה אתר אפשר לקנות שמן קיק, וכן הלאה. אבל בכל הנוגע לשאלות אישיות יותר, הוא הרגיש מעט לא נוח. אחרי הכל, הוא מבין באתרים, מבין בפירמוט, אפילו מבין במפרשים וברוח, אבל הוא אף פעם לא התיימר להיות פסיכולוג. אז מה קרה הפעם?

הקפטן הרגיש קצת מוזר. כוס קפה אולי תוכל לעזור, הוא חשב והחל לצעוד למטבח. כשהמים בפינג'אן התחילו לרתוח - שתי כפיות קפה, שתיים וחצי סוכר, להקטין את האש - עלה בו קצה של זיכרון.

"אורנה 42". כשהשם שלה היה מופיע בחלון הצ'ט, לבו היה מחסיר פעימה. השיחות הראשונות היו על הפער הדיגיטלי. איך הוא משפיע על חברה דמוקרטית, על התפתחות הרשת. לאט לאט השיחות התגוונו. ספרות ("הזקן והים" מצליח תמיד לסחוף את הקפטן), מוסיקה (הו, המלודיות של סיימון וגרפונקל), חוויות אישיות. משני צדי המודם פעימות הלב הפכו מהירות.

ויום אחד זה קרה. הקפטן פתח את המחשב, התחבר לבי.בי.אס, וראה ש"אורנה 42" כבר שם. אחרי כמה משפטי נימוס של מכרים ותיקים, היא זרקה את הפצצה: "אז אולי ניפגש?" הוא הרגיש את הדם אוזל מפניו. בווירטואליה הכל הרגיש מאוד בטוח, אבל כשהדברים התקרבו למציאות הם נראו פתאום מפחידים. לא תהיה מקלדת, לא יהיה מסך, היא תשב שם ממש מולו. ואולי היא בכלל זו לא היא? אולי היא סתם איזה ילד זב חוטם שמנצל את נפשו הרכה, את הסערה שבלבו, את רוחו הנרגשת. ואולי זה בכלל אחד הברנשים שהוא חבט בהם פעם, בתגרה רווית אלכוהול בבית מרזח באיזו עיר נמל, ועכשיו מבקש נקמה?

הקפטן אמר שהוא צריך לחשוב על זה, והבטיח תשובה למחרת. בסופו של לילה ארוך ונטול שינה, התגבשו בראשו כמה כללי זהירות:

1. עוד לפני הפגישה, אין להתפתות למסור פרטים אישיים: השם המלא והאמיתי, הכתובת, איפה באמת עובדים, מספר טלפון. הדברים האלה יכולים לחכות.

2. לקראת הפגישה אפשר לשאול כל מיני שאלות שכבר נשאלו, ולהשוות את התשובות לאלו שניתנו בעבר. בדיקת אמינות קצרה.

3. הפגישה הראשונה חייבת להיות במקום ציבורי. בית קפה, מסעדה, מועדון ג'ז. מצד אחד אפשר לשתות משהו כדי להירגע. מצד שני, ההמון ימנע מהמטורף להסתער בסכין שלופה.

4. לפני היציאה מן הבית חשוב לספר לפחות לשני אנשים לאן הולכים ומה הסיפור. ככה אולי המשטרה לפחות תוכל לדעת איפה להתחיל לחפש.

5. מצב רוח טוב וראש פתוח. נכון, זה לא כלל זהירות, אבל זה בהחלט חשוב.

הקפה רתח בפעם השלישית. הקפטן מזג אותו לכוס באיטיות, הזליף מעט מהרום שקנה פעם בברמודה, עצם עיניים, נשען לאחור, והריח. הארומה המשובחת והזיכרון המתוק של הפגישה עם אורנה 42 גרמו לו לחשוב: אולי הגיע הזמן לרתום את ניסיונו רב השנים, ולא רק בעניינים טכניים, לעזרתם של הגולשים. אמנם נחמד להגג כך סתם בכל שבוע, אבל בכל זאת, עזרה לאנושות אינה דבר של מה בכך. אז זכרו, תמיד אתם יכולים לפנות בשאלות אל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ