הפצוע הקשה המתין 7 שעות לניתוח

דו"ח מבקר המדינה חשף מחדלים חמורים ביחידות הטראומה בבתי"ח

מאת רן רזניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת רן רזניק

את מותו של יוסף ארביב אפשר היה למנוע לו היו רופאי בית החולים קפלן ברחובות מטפלים בו כראוי. כך קבעה באחרונה ועדת חקירה במשרד הבריאות. ארביב, בן 38 ממושב בן זכאי, הובהל במאי 1988 לחדר המיון בקפלן, לאחר שנחתך בצווארו משברי דלת זכוכית. הוא הגיע לבית החולים בהכרה מלאה ומת כמה שעות לאחר מכן. בדו"ח ועדת החקירה, המתפרסם כאן בראשונה, נקבע כי ה"גורם להשתלשלות הטרגית" היה "כשל מערכתי בניהול הטיפול בארביב שנבע בעיקר מהעדר יד מכוונת" בטיפול בחדר המיון ובחדר הניתוח בקפלן.

אין זו הפעם הראשונה שפצועים קשה, שהובהלו לחדרי המיון בבתי החולים בישראל, מתו בעקבות טיפול רפואי כושל ורשלני. בדו"ח הביקורת השנתי, שפורסם לפני כשבוע, פירט מבקר המדינה שורה של ליקויים "מהותיים" ומחדלים חמורים שהתגלו בתפקוד יחידות הטראומה הפועלות בחדרי המיון, שאליהן מופנים נפגעי טראומה - פצועים קשה עקב פגיעה חיצונית כמו נפגעי תאונות דרכים, תאונות עבודה, אירועים פליליים ופיגועים. על פי נתוני משרד הבריאות, מדי שנה מטופלים בבתי החולים כ-45 אלף נפגעי טראומה. המבקר מצא עוד כי משרד הבריאות כשל בבקרה ובפיקוח על תפקוד יחידות הטראומה. ממצאי המבקר חמורים יותר נוכח העובדה, כי הטראומה היא אחת הסיבות העיקריות לתמותה אצל בני שנה עד 40 בישראל.

ב-2 במאי 1998 בשעות הערב נפגע ארביב מדלת זכוכית בתחנת דלק ביבנה. הוא הובהל ברכב פרטי לחדר המיון קפלן כשהוא בהכרה מלאה ולחץ דמו תקין. בחדר המיון טיפל בו תחילה כירורג בכיר שעצר את הדימום בצוואר, ולאחר שהצוות המטפל עמד על חומרת מצבו הוא הובהל לחדר ניתוח כשהוא עדיין בהכרה מלאה ומצבו יציב. בדרכו לחדר הניתוח אף הספיק לדבר בטלפון הנייד של אחד המלווים. בחדר הניתוח העריכו שני מרדימים בכירים כי צפוי קושי בהנשמתו בגלל הפגיעה בצוואר ובגלל ממדי גופו, והוא נבדק גם בידי רופאי אף-אוזן-גרון. אולם המרדימים כשלו בביצוע ההנשמה, מצבו הידרדר ונוצר דימום בלוע, כנראה כתוצאה מהניסיונות הכושלים להנשימו. ניסיונות חוזרים להנשמה שעשו המרדימים, וניסיון נוסף להנשמה שעשה מתמחה אף-אוזן-גרון, נכשלו אף הם. הדימום בצווארו גבר עד שהביא למותו.

משפחתו של ארביב, רעייתו וארבעת ילדיו, פנו באמצעות עו"ד דניאל אשכר למשרד הבריאות ודרשו הקמת ועדה לחקירת הטיפול בארביב בקפלן. הם צירפו לבקשתם את המלצתו של פרופ' יורם קלוגר, שניהל אז את מערך הטראומה בבית החולים איכילוב בתל אביב, לקיים חקירה, בעקבות בדיקה ראשונית של הפרשה שעשה לבקשת המשפחה.

ועדת החקירה - שכללה בין היתר את פרופ' ולרי רודיק, מנהל מחלקת ההרדמה באיכילוב, וד"ר משה מיכלסון, מנהל יחידת הטראומה בבית החולים רמב"ם בחיפה - נפגשה בינואר עם עשרה רופאים ואחיות ממחלקות המיון, ההרדמה, אף-אוזן-גרון והכירורגיה בקפלן, לרבות ד"ר דני סימון, מנהל יחידת הטראומה של בית החולים (שעבר בינתיים לבית חולים אחר), וד"ר דני גבע, מנהל מחלקת ההרדמה.

נכנסו ללחץ

הוועדה קבעה כי הגורם הישיר למותו של ארביב היה אי הצלחתם של המרדימים לשמור על פתח אוויר לנשימה, כתוצאה מכישלון בהנשמתו, שנעשתה ללא הכנה אף שהמרדימים הבחינו כי צפוי קושי בהנשמה. הוועדה קבעה עוד, כי בין הגורמים להשתלשלות העניינים היה "הלחץ הגדול שהצוות היה בו, והעדר דמות מנווטת ומארגנת את הטיפול. למרות שהמרדימים והכירורג היו רופאים בכירים עם ניסיון, הם נכנעו ללחץ הנסיבות וללחץ של חבריהם וביצעו מהלכים שנגדו את תוכניתם הראשונית. פעולות אלו גרמו להידרדרות של הפצוע". הוועדה לא הטילה אחריות אישית לרשלנות רפואית על איש מהצוות, אולם ציינה כי בבית החולים לא פעל באותה עת כונן טראומה, כמתחייב, והמליצה להציב בבית החולים כונן טראומה שיהיה רופא בכיר. מבית החולים נמסר כי ההמלצה יושמה.

ועדת החקירה המליצה למשרד הבריאות ליידע את פורום הטראומה בבית החולים בנוגע למקרה ולסוגיית מציאת "נתיבי אוויר" אצל פצועים עם פגיעות צוואר. עוד המליצה לכתוב נהלים מחייבים לטיפול בפצועים מסוג זה, בעיקר פצועים באזור הפנים והצוואר.

מדו"ח מבקר המדינה עולים ליקויים נוספים בתפקוד מערך הטראומה בקפלן. כך, למשל, בדצמבר 1999 דיווח מנהל יחידת הטראומה בקפלן למנהל בית החולים, שלעתים פצוע טראומה קשה מאוד שוכב במשך 72-48 שעות בחדר ההתאוששות בבית החולים ללא השגחה מספקת של אחות, כמתבקש. עוד התגלה כי ביחידת הטראומה בקפלן חסר ציוד, לא מונתה אחות מתאמת ליחידת הטראומה כמתחייב עד דצמבר 2000, וכי עד מארס 2000 לא התקיימו בבית החולים ישיבות של פורום הטראומה שאמור לעסוק בבקרה ובהפקת לקחים מהטיפול בפצועים, וכי בישיבות שכבר התקיימו נוכחות הרופאים היתה חלקית.

מהנהלת קפלן נמסר כי בבית החולים הופקו לקחים והוסקו מסקנות רבות מהפרשה, וכי המקרה נדון בפורום המרדימים ובפורום הטראומה בבית החולים. בין השאר נקבע שבכל אירוע של הבאת פצוע טראומה לבית החולים יועבר דיווח מיידי לאחראי על הטראומה בבית החולים וכי כמנהל הטיפול בפצוע ישמש רופא טראומה או הכירורג הבכיר. כמו כן יוזעק מרדים בכיר לטיפול בפצוע.

בשנים האחרונות הפעיל משרד הבריאות יחידות טראומה בשישה מרכזים רפואיים על-אזוריים: הדסה עין כרם בירושלים, סורוקה בבאר שבע, רמב"ם בחיפה, שיבא בתל השומר, איכילוב בתל אביב, והמרכז הרפואי רבין (בילינסון) בפתח תקוה. במקביל הופעלו יחידות טראומה אזוריות בבתי החולים הקטנים: הלל יפה בחדרה, אסף הרופא בצריפין, קפלן ברחובות, ברזילי באשקלון, זיו בצפת, פוריה בטבריה, העמק בעפולה, ובבית החולים האזורי בנהריה. שתי יחידות טראומה לא הופעלו עדיין בבתי החולים וולפסון בחולון וכרמל בחיפה, משום שמשרד התחבורה לא העביר למשרד הבריאות את התקציב המיועד להן מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

אין מנהלים ליחידות הטראומה

מבקר המדינה מצא כי על פי הנחיות משרד הבריאות, יחידות הטראומה היו אמורות להיבדק שנתיים לאחר תחילת הפעלתן, על ידי המועצה הלאומית לטראומה הפועלת במשרד הבריאות. אולם רק בינואר 2000 הוחל בבדיקתן. כך קרה שיחידת הטראומה בהדסה עין כרם לא נבדקה במשך שמונה שנים, ביחידת הטראומה ברמב"ם לא נערכה בדיקה במשך שבע שנים, ובסורוקה - במשך שש שנים. נמצא כי משרד הבריאות לא קבע כללים ואמות מידה להפעלת יחידות הטראומה, כמתחייב, ובתי החולים הוציאו נהלים פנימיים שיש ביניהם הבדלים מהותיים. כך, למשל, הנהלים הפנימיים ברמב"ם, בברזילי ובנהריה אינם מפרטים את הקריטריונים לצורך בטיפול ביחידת הטראומה.

יחידות הטראומה פועלות בבתי החולים כאתר נפרד בחדרי המיון. על פי הנחיות משרד הבריאות, יחידות הטראומה יצוידו בציוד מתאים ויועסקו בהן רופא מנהל היחידה, רופאים נוספים (כולל כירורג, רופא מרדים ואורתופד), שני עובדים סיעודיים וטכנאי רנטגן נגיש, שיגיע ליחידה מיד עם הזעקתו. מבקר המדינה גילה כי מקצת בתי החולים פועלים שלא בהתאם להנחיות: בברזילי ובאסף הרופא אין מנהלים ליחידות הטראומה, כמתחייב; בהלל יפה, בנהריה, בשיבא וברמב"ם מנהל יחידת הטראומה מנהל במקביל מחלקות נוספות בבית החולים; ובשיבא ובבילינסון אין כוננים ייעודיים לטיפול בטראומה וכוננים כירורגיים ממלאים תפקיד זה. מבקר המדינה דרש ממשרד הבריאות ליישם את הוראותיו, "כדי שנפגעי הטראומה יקבלו טיפול מיטבי".

מבקר המדינה בדק את משך השהייה של הפצועים קשה בחדר הטראומה בבתי החולים, שהוא מדד חיוני לאיכות הטיפול בפצועים. המבקר גילה כי בניגוד לנהלים הקיימים בחו"ל, למשל נוהלי איגוד הכירורגים האמריקאי (שלפיהם, אם פצוע שהה יותר משעתיים בחדר המיון יש לברר את הגורמים לכך), משרד הבריאות ובתי החולים לא הגדירו את זמן השהייה הסביר או המרבי של פצוע בחדרי המיון והטראומה.

ממסמכים פנימיים בבתי החולים עולה, כי מקצת החולים שוהים בחדרי הטראומה והמיון זמן רב מדי. באוקטובר 1999 דיווח רופא ברמב"ם על פצוע שסבל מפגיעה מורכבת, הגיע לחדר הטראומה ונותח רק שבע שעות לאחר מכן "בניגוד למקובל בלוח הזמנים המתואר בספרות האורתופדית". באותו מקרה גם טכנאי הרנטגן הגיע באיחור, ובגלל העיכוב בניתוח נגרמו למטופל קשיים בנשימה. המבקר מצא עוד כי בשנת 2000 טופל ביחידת הטראומה באיכילוב פצוע שסבל מחבלות רבות, ובהן שבר בגולגולת. הפצוע שהה בחדר הטראומה שש שעות וחצי לפחות, והיועץ הנוירולוגי בדק אותו רק שלוש שעות וחצי לאחר אשפוזו. המבקר גילה עוד, כי ב-1999-1998 היו בבית החולים הלל יפה חולים ששהו יותר מארבע שעות בחדר הטראומה, וכי במארס 1998 כתב מנהל מחלקת ההרדמה באיכילוב למנהל יחידת הטראומה בבית החולים, שבגלל "עומס העבודה, רופא מרדים בקושי רב מתפנה להשתתפות בטיפול בחולי טראומה".

עיכובים נמצאו גם בהעברת פצועים מיחידות הטראומה בבתי החולים למחלקות אחרות באותו בית חולים או למרכזים רפואיים אחרים. כך, למשל, נמצאו ליקויים חמורים ביותר בהעברת 22 פצועים קשה מבתי החולים כרמל, העמק, זיו, פוריה ונהריה לבית החולים רמב"ם. לחלקם, התברר, לא נעשו בדיקות קליניות חיוניות, לא ניתנו להם תרופות, לא נשלחו עמם תצלומים, ההעברה נמשכה זמן רב מדי, האבחנות היו לקויות או שהטיפול הרפואי בעת העברת הפצוע היה לקוי.

ליקויים התגלו גם בהעברת פצועים מחדר הטראומה ברמב"ם, בית החולים המרכזי של צפון הארץ, למחלקות אחרות בבית חולים. כך, למשל, באוגוסט 1999 דיווחה אחות ברמב"ם להנהלת בית החולים על מקרה שבו הודיע כונן הטראומה שיש להעביר פצוע מחדר הטראומה ליחידת ההתאוששות. הפצוע הועבר לאחר שלוש שעות "ללא תיאום או הודעה מראש". במארס 2000 התלוננה אחות בחדר הטראומה ברמב"ם כי נערה בת 15 הסובלת מחבלה בגב ומפגיעה עצבית ברגליים הועברה למכון הרנטגן ארבע שעות לאחר אשפוזה.

גם באיכילוב התגלו תקלות רבות בהעברת פצועים בתוך בית החולים. באפריל 1998 התריע מנהל יחידת הטראומה של בית החולים כי בעת העברת פצועים "קורות לעתים קרובות תקלות (הנשמתיות, תרופתיות ואחרות), כאשר בחלק מהמקרים הצוות הזוטר לא היה ער להן כלל". בשנים 1999-1998 דיווח מנהל יחידת הטראומה באיכילוב על שורה של ליקויים נוספים בליווי פצועים בתוך בית החולים. המבקר גילה כי היו מקרים שבהם פצועים קשה לא אושפזו בחדרי הטראומה באיכילוב ובהלל יפה, אף שנזקקו לכך.

מבקר המדינה מצא כי משרד הבריאות אינו מיישם את חובתו החוקית והציבורית לקיים בקרה שוטפת על תפקוד יחידות הטראומה בבתי החולים ואינו דואג שבתי החולים יקימו מערכת להפקת לקחים מטעויות. ליקויים דומים בתפקוד משרד הבריאות מצא מבקר המדינה גם בתחומים אחרים.

המבקר מצא כי בכמה בתי חולים אין כלל מערכת ייעודית להבטחת איכות בטיפול בפצועי הטראומה (שיבא, איכילוב, נהריה, ברזילי ואסף הרופא); בחלק מבתי החולים מתקיימות רק פגישות מעטות לצורך דיון בתמותת פצועים קשה (סורוקה, רמב"ם וקפלן); ובבתי חולים אחרים, כמו זיו ובילינסון, מתקיים רק דיון חודשי של פורום הטראומה. מנהל יחידת הטראומה בבילינסון כתב למבקר, כי אכן "קשה לראות בפורום זה מערכת כוללת של בקרת איכות". המבקר גילה עוד כי ההנחיה של משרד הבריאות לצלם בווידיאו את הטיפולים בפצועי הטראומה, לצורך לימוד והפקת לקחים מטעויות, טורפדה על ידי ההסתדרות הרפואית; זו הצליחה בתחום זה, כמו בתחומים נוספים, למנוע חלק ניכר מבקרת האיכות על מערכת הבריאות בישראל.

לרופא לא היה לו כל מושג איך לטפל בחולה טראומה

בשנים האחרונות נחקרו במערכת הבריאות טענות רבות על הטיפול בפגועי טראומה קשים שהובאו לחדרי המיון ונפגעו, או מתו, בגלל טיפול רפואי כושל.

בקופת חולים כללית נבדקו טענות על הטיפול הרפואי שניתן לאחד מנפגעי אסון ערד בחדר המיון בבית החולים סורוקה. בין השאר נבדקה טענה על הוראה רפואית שנתן רופא בסורוקה בנוגע לטיפול באחד הפצועים. אחד הרופאים המעורבים בפרשה אמר ל"הארץ", כי לא הוסקו כל מסקנות אישיות בפרשה.

משרד הבריאות בדק גם את הטיפול בשרון אוחנה, בת 28 מאילת, שהובאה למיון של בית החולים יוספטל בעיר בספטמבר 1999, לאחר שנפגעה קשה בתאונת דרכים. אוחנה מתה במיון. ועדת חקירה של משרד הבריאות מצאה ליקויים רבים בטיפולו של הצוות הרפואי במיון, וקבעה כי "איננו מסכימים עם הגדרת הצוות הרפואי כי פגיעתה אינה בת הצלה". הוועדה העלתה השגות רבות על מדיניות פינוי הפצועים קשה מבית החולים, וקבעה כי הירידה שנרשמה במספר המקרים של פינוי פצועים קשה במסוק מיופסטל "תמוהה מאוד". הוועדה ציינה גם כי זמן הפינוי המקובל מיוספטל לבית חולים אחר, ארבע שעות, הוא "מגוחך".

משרד הבריאות בדק גם את הטיפול ביעל רובין, בת 17, שנפצעה קשה בתאונת דרכים והועברה לבית החולים הממשלתי פוריה בטבריה. רובין היתה אמורה לעבור בהקדם לבית החולים רמב"ם בחיפה ואף הוזמן לשם כך מסוק, אולם רופאי פוריה החליטו לטפל בה בבית החולים ולמחרת היא מתה. ועדת חקירה קבעה כי היה על רופאי פוריה להעבירה לרמב"ם, מתחה ביקורת נוקבת על התפקוד של רופאים בכירים ואחיות טיפול נמרץ בפרשה, וקבעה כי מותה של רובין היה בר מניעה. בעקבות הפרשה מינה בית החולים כירורג לאחראי על הטיפול בנפגעי הטראומה; אותו בכיר היה בין המעורבים בטיפול הכושל ברובין.

כפי שפורסם ב"הארץ", ועדת חקירה של משרד הבריאות מתחה ביקורת קשה גם על תפקוד מערך הטראומה בבית החולים הממשלתי בנהריה. הוועדה בדקה את הטיפול בשלומי סטולרו, בן 19, פצוע תאונת דרכים שהובא למיון של בית החולים ומת לאחר כמה שעות. הוועדה קבעה כי היה ניתן למנוע את מותו ומתחה ביקורת קשה על תפקוד כירורגים בכירים שטיפלו בו. בין השאר קבעה הוועדה כי בערב המקרה הופקד על המיון תורן טראומה מתמחה, "ללא ניסיון בטיפול בחולים מדממים", וכי "לא היה לו כל מושג איך לטפל בחולה טראומה". הוועדה קבעה כי באותו מקרה נהג הכונן בצורה "בלתי אחראית".

בדו"ח שפירסם מבקר המדינה לפני כשבוע נאמר, כי נמצאו "ליקויים חמורים" בדרכי הטיפול בנפגעי טראומה ובדרכי העברתם מהמרכזים האזוריים המרוחקים למרכזי העל. בין השאר הוא מציין מקרה שאירע ב-1999. מנהל מערך הטראומה ברמב"ם דיווח למנהל בית החולים, כי ילד בן שמונה שסבל מחבלת ראש עבר ניתוח נוירוכירורגי בבית החולים זיו בצפת בגלל צורך דחוף, ואף שאין בזיו מחלקה מתאימה לאשפוזו לא הועבר הילד אחרי הניתוח לטיפול ומעקב ברמב"ם

כתבות מומלצות

מרדכי. ככה זה תמיד. ביטחון המדינה לפני הכל. וזו בדיוק הליבה של תרבות האונס — תרבות סגירת השורות אצל גברים

ביטחון המדינה לפני הכל. זו בדיוק הליבה של תרבות האונס

סוקניק. כמו עובדת סוציאלית מתנשאת הנוזפת בזאב רווח בסרט בורקס

כמו עובדת סוציאלית מתנשאת הנוזפת בזאב רווח בסרט בורקס

נשיא איחוד
האמירויות, מוחמד
בן זאיד, מארח את
רה"מ בנט בארמונו
באבו דאבי בתחילת
החודש.

כל מטוס שנוחת בדובאי מנחית מכה על תפישת "שטחים תמורת שלום"

ריביירה רומאניולה. הריביירה של מחוז אמיליה רומאניה

לנפוש כמו איטלקים: חופשה באמיליה רומאניה

קנדי כורע ברך מול בית המשפט העליון בוושינגטון, באפריל

העליון בארה"ב: עובדים בבתי ספר רשאים להתפלל במקום עבודתם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ