בת שלושה חודשים וחצי במותה

הפגז הראשון פגע בבית מיד אחרי ההנקה. האם לקחה את התינוקת ונסה אתה מחוץ לבית. אז פגע בהן הפגז השני. האב שמע על כך רק בטלוויזיה. מותה של אימאן חג'ו

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גדעון לוי
גדעון לוי

אימאן נולדה בראשית 2001 ומתה עוד לפני שיצאה מחציתה הראשונה של השנה. חצי חורף, חצי אביב - וזהו. אפילו לא קיץ אחד ולא סתיו. לא מלים ראשונות, לא "א-ב-א א-מ-א", לא צעדים ראשונים. בקושי חיוך ראשון. שלושה חודשים וחצי של חיים. נצח של פרפר.

שלושה ימים לפני שנהרגה בא צלם של מחנה הפליטים לביתה, לצלם את צילומיה הראשונים - והאחרונים. הנה היא במצנפת ורדרדה, נחה על כרית ורודה, פניה חמורי סבר במקצת, ידיה קמוצות, כפות רגליה הזעירות מבצבצות מקצה האימונית; והנה תקריב פניה, עיניה העגולות פעורות לרווחה ועגילי הטורקיז הזעירים נעוצים באוזניה. התמונה הפרטית הזאת היתה לכרזה, אחרי מותה. הצלם בא בוכה לבית האבל. "רק לפני שלושה ימים צילמתי אותה", אמר. את תמונות המוות שלה, שהופצו בעולם, לא שומרים בביתה. שם רוצים לזכור אותה כפי שהיתה בחייה: תינוקת חמודה, שרק יצאה אל העולם.

היא היתה בת פליטים, שנהרגה מפגז של צה"ל, כמה דקות אחרי שגמרה לינוק משדי אמה בבית סבה וסבתה בחאן יונס. גם האם, הסבתא והדודנים הקטנים שלה נפצעו בהפגזה. הסבתא מאושפזת עכשיו בירדן, האם והדודנים בבית החולים בחאן יונס. בביתה בדיר אל בלאח הסמוכה מייסרת את עצמה סבתה השנייה, אם אביה, על שהתירה לכלתה ולנכדתה לנסוע בשבוע שעבר לבקר את מחותניה, הורי סוזאן, אשת בנה, שם קרה הכל. גם האב השכול, מוחמד חג'ו, מייסר את עצמו על שלא הצטרף. גם הוא נפצע מכדורי צה"ל, אבל זה היה לפני ארבעה חודשים, הרחק מכאן, ביריחו. על קביו הוא מדדה, שוטר פלשתינאי, נכה מלחמה ועכשיו גם אב שכול, שלמד על הריגת בתו התינוקת מהטלוויזיה, ואומר שלמרות הכל הוא מקווה שאסון דומה לאסונו לא יפקוד אף ישראלי. אימאן היתה בתו היחידה.

ה"אייטולה מופז", קוראים עכשיו לרמטכ"ל הישראלי בעזה, רמז למוצאו של שאול מופז המאוד לא אהוד כאן. על שפת ימה של עזה, יפה כרגיל, פוסעים שלושה חיילים פלשתינאים חמושים. קבוצת ילדים, בלויי סחבות, מתכנסת לא הרחק על החול עם מורתם ליום כיף בים. הלונה-פארק הצבעוני מעלה חלודה, גם מסעדת "חיפה" שעל המים נראית נטושה. במסעדת "השלום" התכנסו כמה אנשי עסקים עזתיים סביב שולחן אחד ויחיד, תפוס בשעת צהריים. מקרר המשקאות ריק למחצה, רק הדגים ופירות הים טעימים כשהיו. סיור ברחובות עזה מגלה יותר ויותר הריסות. אתרי הפגזות והריסות של בתים שהיו למרמס הבולדוזרים הישראלים שנכנסים לשטחי A, הורסים-רומסים-עוקרים ויוצאים.

אותות המלחמה כבר ניכרים עכשיו לא רק ברחובות השוממים למחצה ובחנויות הריקות, אלא גם בהריסות. עכשיו מדברים לא רק על המצב הכלכלי הנואש, אלא גם על המצב הביטחוני. שלהם. רק החקלאים עוד נראים עובדים בחלקותיהם הדלות לאורך כביש החוף. זה כביש שנסלל בכספי העולם לקשר את אסיה לאפריקה ועכשיו הוא אפילו לא מקשר את חאן יונס לדיר אל בלאח. צה"ל מקשה מאוד על המעבר בין חלקה הצפוני של הרצועה לחלקה הדרומי, לפעמים הוא מבתר אותה כליל. לסבתא נעימה חג'ו השכולה מדיר אל בלאח, שאיבדה את נכדתה ועכשיו היא נוסעת בכל יום לבקר את כלתה הפצועה בת ה-19, אם שכולה, בביה"ח בחאן יונס, זה לוקח לעתים שעתיים לכל כיוון, בגלל מחסומי צה"ל, התקועים בלב הרצועה. אנשי הביטחון הפלשתינאים החמושים כלל לא יכולים לעבור במחסום.

סימטת הדלות בדיר אל בלאח, שמובילה לביתה של השאהידית הכי קטנה, מעוטרת בכרזות ובזרי פרחים שהספיקו לקמול באובך של ראשית השבוע. יומיים קודם לבואנו למחנה הפליטים הפגיז צה"ל מתקן של כוח 17, כמה מאות מטרים דרומית מכאן, וילדי המחנה שוב נרעשו. סבתא נעימה חג'ו היא בת 48 וכ-20 נכדים לה, היא מתקשה לומר כמה בדיוק. אימאן, בת בנה מוחמד, היתה נכדתה הקטנה ביותר.

ביום ראשון בשבוע שעבר ביקש מוחמד בן ה-20 רשות מאביו לנסוע לחאן יונס, לבקר את חותניו. נהג המונית בתחנה הציע לו לחזור כלעומת שבא: הדרך מפותלת וארוכה בגלל מחסומי צה"ל, והיא תהיה קשה לצעיר בקביים שברגי ברזל נעוצים בשוק רגלו. מוחמד נורה לפני כארבעה חודשים בידי צלף ישראלי בזמן שהיה בעמדת השמירה שלו ביריחו. הוא ויתר על הנסיעה לחאן יונס וחזר הביתה.

אחר הצהריים באו החותנים מחאן יונס; הם הציעו שבתם סוזאן תצטרף אליהם יחד עם אימאן, תינוקתה. מוחמד אמר שינסה להצטרף למחרת לאשתו ולבתו. מתוך שלושת וחצי חודשי חייה, היה מוחמד עם בתו רק בחודש האחרון, מאז הצליח לחזור מיריחו, אחרי פציעתו. כשנולדה אימאן הוא היה פצוע ביריחו; בטלפון הציע לסוזאן לקרוא לבכורתם אימאן, על שמה של פעוטה משותקת שהכיר בזמן שהותם המשותפת במרכז השיקום אבו-רייה ברמאללה. הוא שוטר פצוע שאיש לא בא לבקרו, והיא משותקת מלידה. הוא נקשר אליה. היה קונה לה אותן הבובות שקנה לאימאן שלו.

למחרת בסביבות עשר בבוקר צלצל הטלפון בבית הסבתא נעימה: הסב השני, אבי סוזאן, אמר שאימאן נהרגה וסוזאן ואמה נפצעו וכולם נמצאים בביה"ח בחאן יונס. סבתא נעימה יצאה מיד נרעשת דרומה, לחאן יונס. היא הספיקה עוד לראות איך מסירים את הבגדים המכותמים מגופתה הזעירה של נכדתה. רסיס מתכת התגולל בין הקרעים. את בתה סוזאן לא הורשתה לראות, בהיותה בחדר טיפול נמרץ. "הלכתי לראות את אמה של סוזאן, שגם היא שכבה פצועה ואת שני נכדיה, וחלאס", היא אומרת.

אמה של סוזאן הועברה לבי"ח שיפא בעזה ומשם לירדן. הסבתא הזאת לא יודעת עד היום שנכדתה נהרגה. בכל יום היא מטלפנת לשאול לשלומה. אימאן כבר בבית, אומרים לה. סוזאן נותרה בביה"ח בחאן יונס. השבוע כבר ירדה ממיטתה. יום קודם קנו הוריה של סוזאן בגדים חדשים לאימאן. הם נותרו באריזה. כמה דקות לפני שהפגזים נחתו אמרה סוזאן לאמה שהטנקים הישראליים נעו קדימה. "אל תדאגי, אנחנו רגילים לזה", הרגיעה אותה אמה.

סבתא נעימה חג'ו: "מה פשעה של התינוקת הזאת? האם היא נלחמה כשנהרגה מפגז? נמאס לנו מכל זה. עד מתי יימשך ההרג? הלוואי שהיתה לי פצצה והייתי יכולה להרוג את שרון ואת ילדיו. כשהתינוקת היהודייה נהרגה בחברון, כל העולם גינה את הפלשתינאים. היא לא נקברה עד שהצבא הישראלי התנקם על מותה. הלוואי שראשו של שרון ייכרת". והשכנה מוסיפה: "מה פשענו כאן? מה חטאנו, מה עשינו? איזה אסון, תינוקת הרוגה וחמישה פצועים ממשפחה אחת".

משאית מצוחצחת של קוקה קולה חוצה את רחובו הראשי של מחנה הפליטים דיר אל בלאח, נראית בדיוק כמו כל משאית של קוקה קולה בכל מקום אחר בתבל, אבל בולטת מאוד כאן על רקע העליבות הנוראה. פועלי דחק חופרים תעלת ביוב חדשה במשעולים הצרים. מחנה דיר אל בלאח הוא מהקטנים והדלים ברצועה. בתיו האחרונים נושקים לים, מקום שבו עומדים ילדי העוני ומעיפים עפיפונים בפרוטה ברוח שעולה מן הים. לפני כמה שנים השתתפו ילדי המחנה בתחרות עפיפונים בינלאומית של ילדי פליטים באיטליה וזכו בציון לשבח. זה היה לפני שהכל התחיל. "אם אין גשר, אין קשר", כתוב בעברית על חולצת אחד הנערים מטעם "העמותה לקידום ההבנה בין דתיים לחילוניים בישראל".

ראש הביטחון המסכל ברצועה, מוחמד דחלאן, אומר בלשכתו בעזה: "הכי מצחיקה היא התגובה הישראלית להריגת התינוקת. כשתינוקת כזאת נהרגת הם מאשימים את הרשות, בדיוק כמו כשתינוק ישראלי נהרג הם מאשימים את הרשות. הם לא זוכרים שהכיבוש הוא הסיבה לשני האסונות. זאת לא הילדה הפלשתינאית הראשונה שנהרגה. כמו שאמר עמי איילון, יש עם שסובל 30 שנה. והישראלים חושבים, עד רגע זה, שהם הסובלים היחידים. אף מנהיג ישראלי לא ידבר על הסבל הפלשתיני. אבל הגיעה העת שההנהגה בישראל תהיה אמיצה לומר את האמת. ותהיה אמיצה להסכים למה שכל הקהילה הבינלאומית הסכימה לו.

"אנחנו הסכמנו להצעה המצרית-ירדנית - ושרון סירב", הוא ממשיך. "והסכמנו להמלצות ועדת מיטשל - ושרון וממשלתו לא הסכימו. מה הם רוצים? נציע פתרון שיהיה מקובל על שרון ואחר כך הוא יעביר אותו לימין שיתקן אותו ואחר כך לשר הביטחון ולשר לביטחון פנים שיתקנו אותו? האם שרון מנהל מו"מ עם הפלשתינאים או עם הימין הישראלי? אם עוזי לנדאו וגנדי הם הקובעים בישראל, לא יהיה שלום לעולם. הצרה היא שהם תפסו מונופול על העמדות ברחוב הישראלי".

האב השכול בשחוריו ובקביו. חותם זקן, פני יגון, דיבור חרישי. הברגים נעוצים עמוק בבשרו, במקום בו נורה לפני ארבעה חודשים על ידי חייל ישראלי. כשבתו נהרגה בחאן יונס, הוא ישב מול הטלוויזיה בדיר אל בלאח. פתאום הודיעו בטלוויזיה הפלשתינית על הריגת תינוקת. ככה נודע לו על מותה של אימאן שלו. "קיבלתי הלם כשראיתי שהתינוקת בטלוויזיה היא בתי. התעלפתי. והתחלתי לצעוק ולבכות. לא האמנתי שאני רואה את אימאן". אחר כך ראה אותה לפני קבורתה.

"מה פשעה של תינוקת בת שלושה וחצי חודשים? מה היא עשתה לכיבוש הישראלי? אני תמה ואני שואל את כל העולם. האם אימאן הפציצה את הישראלים? היא היתה בזרועות אמה. ותודה לאל שאמה לא נהרגה. אני פונה לעולם שיגן עלינו ויתמוך בנו להגיע לשלום. החייל שהפגיז ידע שיש תינוקת. אחרי הפגז הראשון, כשהאמא של אשתי נפצעה, יצאה אשתי מהבית עם אימאן על ידיה. הן נפגעו ביציאה מהבית. החיילים ראו אותן בדלת.

"אני מודה לכל אמצעי התקשורת ולארגוני זכויות האדם שהשתתפו בצערי. ואני מודה לחברי הכנסת הערבים, אחמד טיבי, עיסאם מח'ול ומוחמד ברקה, שהשתתפו בלוויה. ואני מודה לאפיפיור שערך תפילה מיוחדת בדמשק. ואני מודה למי שהציעו בעולם הערבי טיפול רפואי לי ולמשפחתי. ואני מודה למוחמד דחלאן ולחיילי הביטחון המסכל על התמיכה. אנחנו נחזיק כל חלק מאדמותינו ולא נוותר. ומלה אחרונה אגיד לשרון: אני מתנגד שדבר כזה שקרה לבתי יקרה לילדיו או לאחד מילדי הישראלים". *

כתבות מומלצות

מפגינה מול בית המשפט העליון הארה"ב

פסק הדין שביטל את זכות האשה על גופה ראוי לשמש אות אזהרה גם כאן

מחאת הדיור מול הכנסת. הממשלה הנוכחית לא פעלה בנחישות להורדת מחירי הדירות

מי אשם ביוקר המחיה? אלה הנושאים החמים בבחירות הקרובות

בילי אייליש וטיילור סוויפט. חולקות תדהמה עם הקהל

"שבית המשפט יילך להז***": הכוכבים מוחים על ביטול הזכות להפלות

מצעד מחאה של תומכי הליכוד ונתניהו בכיכר הבימה בתל אביב, בינואר

במידה רבה, זהו סיפור כישלונו של השמאל הישראלי כולו

נבחרת הנוער של ישראל חוגגת. תהיה בחצי הגמר היורו, ובמונדיאל בשנה הבאה

נבחרת הנוער בכדורגל עלתה לחצי גמר היורו, ולראשונה גם למונדיאל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ