כאש בשדה שבבים

ג'ינג'ר, ההמצאה שאמורה היתה להיות "גדולה יותר מהאינטרנט", התגלתה לבסוף כלא יותר מקורקינט ממונע, וחתולי בונסאי שעוררו את רחמיהם של מיליונים, התבררו כסתם מתיחה. איך נוצרות השמועות באינטרנט?

ירון אילן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ירון אילן

yilan@haaretz.co.il

למרות ההצלחה בחשיפת פרשת לווינסקי, בתחרות בין רשת האינטרנט למדיה המסורתית על דיווחי חדשות - המדיה המסורתית עדיין מובילה. אבל בכל הנוגע לייצור החדשות עצמן, ובעיקר אלו האיזוטריות, ידה של הרשת על העליונה.

בינואר השנה געשה המדיה. משהו מסתורי שהמציא ממציא מסתורי לא פחות אמור היה לשנות את העולם ובאותה ההזדמנות להיות "גדול יותר מהאינטרנט". הידיעות הראשונות יוחסו לאתר החדשות (והרכילות) Inside.com שדיווח כי המיליונר דין קיימן, ממציא מוכשר עם ניסיון מוכח, עובד בסודי סודות על המצאה המכונה בשמות הקוד "ג'ינג'ר" או "IT" שתיחשף לעולם בשנת 2002. כמו בכל ידיעה סנסציונית, גם ידיעה זו שאבה את הלגיטימיות שלה ממקורות "מוסמכים". דווח כי ההוצאה לאור של הפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד שילמה כ-250 אלף דולר עבור הזכויות על הספר שמתאר מהי אותה המצאה. דווח כי ג'ף בזוס, מנכ"ל ומייסד הקמעונאית המקוונת אמזון, וג'ון דור, שותף בקרן הון הסיכון האמריקאית קליינר פרקינס, הביעו התלהבות גדולה מההמצאה. עוד דווח כי סטיב ג'ובס, מנכ"ל ומייסד אפל, הכריז כי ההמצאה חשובה יותר מה-PC, וכי בנק ההשקעות קרדיט סוויס פירסט בוסטון, העריך שבשנתו הראשונה יכניס הג'ינג'ר יותר כסף מכל סטארט-אפ אחר בשנתו הראשונה וכי בזכות ההמצאה יעבור שווי נכסיו של קיימן את זה של ביל גייטס תוך חמש שנים.

אבל כמה ימים לאחר מכן הידיעות כבר נשמעו אחרת. התברר שההמצאה המסתורית אינה יותר מאשר קורקינט או קטנוע ממונע. האכזבה היתה גדולה במיוחד לנוכח העובדה שהידיעות על "מותו של הדבר שאמור היה להיות גדול יותר מהאינטרנט" לוו בשרטוט של נערה צעירה הניצבת על קורקינט בעל שישה גלגלים. בפורומים שונים ברשת נשמעו רבים משתמשים בביטוי: "This is a F***ing Scooter", כדי לבטא את אכזבתם הרבה.

ההיסטריה התקשורתית שליוותה את ג'ינג'ר היתה חריגה בעוצמתה יחסית לאינטרנט. תוך ימים ספורים "דלפה" הידיעה על המכשיר המסתורי מאתרי אינטרנט א-פורמליים לעמודי החדשות של האתרים המכובדים יותר, ומשם במהירות לעיתונות הכתובה ולטלוויזיה. גם האכזבה ממכשיר הפלאים עברה במהירות שיא, ולא נדרשו יותר מ-24 שעות מהרגע שבו אותר הפטנט באתר האינטרנט של משרד הפטנטים האמריקאי ועד שהשרטוטים המאכזבים המלווים אותו הוצגו לעיני כל העולם במהדורות החדשות. בניגוד לאירועים דומים, מדובר היה באירוע קצר יחסית - העניין נמשך כשבועיים ואז גווע. חיטוט בארכיונים מאפשר למצוא אזכורים לגבי "ג'ינג'ר" גם במארס השנה, חודשיים לאחר פרוץ המהומה, אבל אחר כך הפך העניין התקשרותי לאפסי. הג'ינגר נשכח.

מסע סביב העולם

זו לא היתה הפעם הראשונה ולא האחרונה כמובן שהרשת מייצרת חדשות. במקרה של ג'ינג'ר, החדירה המהירה למדיה המסורתית הביאה לחשיפה גדולה מאוד בזמן קצר מאוד וגרמה ככל הנראה גם לאובדן העניין המהיר. לחדשות אחרות לוקח לפעמים חודשים לעבור מקצה אחד של העולם לקצה האחר, אבל האפקט הוא לעתים מרשים לא פחות.

באחרונה נתקלו לא מעט משתמשים בידיעה באתרי אינטרנט ישראליים המביעה זעזוע מתופעה של יצירת "חתולי בונסאי", חתולים שאותם מגדלים בתוך בקבוקי זכוכית על מנת לעוות את גופם. הידיעה ה"טרייה" הגיע לפני כשבועיים לישראל בדואר אלקטרוני, ומאז עברה מאדם לאדם, באופן אינטנסיווי, עד שמצאה דרכה לעמודי החדשות ברשת. מדובר ב"חדשה" מעניינת, אך בשום אופן לא חדשה. האתר המוקדש לכאורה לאמנות של עיצוב גופן של חיות מחמד הוקם בסוף השנה שעברה, והוא אינו אלא בדיחה של סטודנטים מהמכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT). בינואר הוצג לינק לאתר באתר bluesnews.com, ומכאן והלאה עבר הלינק מאדם לאדם והפך לשיחת היום בארה"ב. בפברואר פתח ה-FBI בחקירה בנושא, וארגוני צער בעלי חיים נזעקו ונכנסו לעימות חזיתי עם ארגונים המגינים על חופש הביטוי. כך הפכה הבדיחה לידיעה רצינית ולאירוע חדשותי אמיתי שעמד בפני עצמו.

המעניין בסיפור חתולי הבונסאי ו"חדשות" אחרות שמייצרת הרשת, הוא הזמן הארוך שלוקח להן לנוע. לכאורה נראה כי הרשת יוצרת כפר גלובלי אחד. אבל למעשה מתברר כי לא כך הדבר. במדיה המסורתית, מספר מועט יחסית של תחנות טלוויזיה, רדיו ועיתונים מגיעים לקהל רחב יחסית, ושיתופי פעולה והסכמים מסחריים מאפשרים לכלי המדיה הוותיקים לצטט בקלות ובמהירות זה את זה.

אבל ברשת הסיפור מעט שונה. אתרים רבים אמנם מגיעים כיום לקהל של מיליונים, אבל הם עושים זאת באמצעות מאות ואלפי דפים שונים. מספרם העצום, כמו גם הפריסה הגיאוגרפית הרחבה והבדלי השפה בין המדינות, מקשים על הגעה מיידית לקהל בעולם כולו. מחקרים אקדמיים רבים ניסו למפות את אופן זרימת האינפורמציה ברשת - אבל עד היום ללא הצלחה יתרה. התיאוריה המקובלת, אך הלא מוכחת, גורסת כי מספר מצומצם יחסית של משתמשי אינטרנט "כבדים", המשתתפים באופן קבוע בפורומים שונים, הם המנוע מאחורי "ייצור" החדשות. מהם זורמות הידיעות לאתרים המתמחים בשמועות, ומשם, בדרך כלל באמצעות הדואר האלקטרוני, מתרחב המעגל. כאשר הידיעה נוחתת בתיבת הדואר של כתב במדיה המסורתית, היא עשויה לצוף מעלה ולהפוך ל"חדשות" רשמיות. במקרים רבים, התרחשות כזו תגרום לכך שהידיעה תאבד את האטרקטיוויות שלה ברשת וששרשרת הדואל תיקטע. בחלקים אחרים של העולם, שבהם הידיעה עדיין לא זכתה לסיקור "רשמי", תמשיך שרשרת העברת ההודעות, וכך קורה שחדשות יכולות להגיע לישראל ולזכות לכיסוי במדיה המסורתית שלושה או ארבעה חודשים לאחר שאותו סיפור בדיוק ירד מהכותרות בארץ אחרת - בדיוק כמו שקרה עם חתולי הבונסאי.

ומה עם הג'ינג'ר? בעוד פחות משנה אמורה ההמצאה להיחשף. סביר להניח כי לקורקינט הממונע יימצא שוק כלשהו. סביר גם שהחשיפה תזכה לאזכור כזה או אחר במדיה המסורתית ושאתרי האינטרנט הרבים שהוקמו לכבוד ההמצאה יזכו לעלייה קלה במספר המבקרים. אבל ספק אם ההיסטריה התקשורתית תחזור על עצמה. מה שבטוח הוא שעד אז הרשת תמשיך "לייצר" חדשות באופן קבוע. רק אלוהים, וקבוצה קטנה של משתמשים עם דמיון פורה, יודעים מה יהיה הנושא החם הבא.

אודות אגדות אורבניות: http://urbanlegends.about.com

מהו ג'ינגר: http://ginger.patentcafe.com

חתולי בונסאי (לא מומלץ לבעלי קיבה חלשה ולאוהבי חתולים): http://www.bonsaikitten.com

אז מה באמת מעניין בג'ינג'ר?

מעבר להיסטריה התקשורתית, לקורקינט הממונע העונה לשם "ג'ינג'ר" יש ככל הנראה כמה תכונות טכנולוגיות מעניינות. הראשונה, שעדיין לוטה בערפל, היא מערכת ההנעה שלו. הפרסומים השונים מדברים על פריצת דרך בהנדסה של מנוע ידידותי לסביבה, ככל הנראה כזה המבוסס על מימן.

הטכנולוגיה השנייה נוגעת למערכת הייצוב. כל מי שמביט בשרטוט הדגם, לא יכול שלא לתהות כיצד נשמר האיזון שמונע מהכלי להתהפך. ובכן, דין קיימן, הממציא שמאחורי הג'ינג'ר פיתח בעבר כיסא גלגלים בעל תכונות הנדסיות דומות (שישה גלגלים), שמסוגל לטפס במעלה גרמי מדרגות. המערכת משתמשת במחשב על מנת לייצב את עצמה, כך שכאשר הוא מזהה תנועה חריפה לצד מסוים העשויה לגרום להתהפכות, הוא "מתקן" אותה באופן אוטומטי על ידי שינוי כיוון וקצב הפעולה של המנוע. התיקונים מתבצעים אלפי פעמים בשנייה ושומרים על הכיסא יציב לחלוטין. שיטה דומה עומדת בבסיסן של מערכות למניעת נעילת גלגלים (ABS) הנפוצות במכוניות מודרניות, וכן בניהוג מטוסי קרב מדגם F-16.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ