מי מפעיל את מי

מאת חנה קים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת חנה קים

בשבת בבוקר שידר ראש הממשלה רוח לחימה. לאיש מהשרים, לרבות שרי מפלגת העבודה, לא היה שום ספק שתגובה צבאית מיידית בוא תבוא על הפיגוע בדולפינריום. הקבינט התכנס לישיבת חירום והשרים החליטו פה אחד על שורה של מכות שיונחתו על הרשות הפלשתינית. אבל אותן ידיים שהורמו בעד התגובה הצבאית גם תמכו בהחלטה להעביר לידי "המטבחון" - אריאל שרון, שמעון פרס ובנימין בן-אליעזר - את ההחלטה על עיתוי התגובה.

רמזים ראשונים למה שעומד להתרחש - וליתר דיוק, למה שלא עומד להתרחש - היו כבר בישיבת הקבינט. שרון קיבל במשך הישיבה הזאת עשרות שיחות טלפון משרי חוץ מן העולם. הנה פתק משר החוץ המצרי, ועוד פתק משר החוץ האמריקאי, וערימה של פתקים משרי חוץ מאירופה. רמז נוסף ניתן שתי דקות לפני סוף ישיבת הקבינט: ערפאת הודיע על הפסקת אש.

ובכל זאת, איש מהשרים - חוץ משמעון פרס - לא ניחש מה עומד לקרות. שר החוץ הפעיל את כל כובד משקלו, ובהשפעת לחץ בינלאומי בלתי-פוסק החליט שרון שלא להגיב. בזמן שמלשכת ראש הממשלה יצאו בזו אחר זו הדלפות על גודל המכה הצבאית המתוכננת ועל הקללות שהמטיר שרון על ערפאת ("שקרן פתולוגי"), כינס פרס את פורום ההסברה של משרד החוץ ונתן הנחיה ברורה להנמיך את הטון נגד ערפאת ולא לכנות אותו טרוריסט.

הטקטיקה של פרס היתה לדחות ביום את ההחלטה על ביצוע התגובה הצבאית, ואחר כך לגרום לכך שהלחץ הבינלאומי כבר ישכנע את שרון שלא כדאי לו להגיב. "זו היתה עמדתי, להבליג", אמר פרס השבוע. "אמרתי שתגובה צבאית תחטיא את כל המטרות: היא לא תותיר רושם גדול על הפלשתינאים, היא תאזן את התקשורת הבינלאומית שכבר נטתה לטובתנו, והדרך היחידה היא לגייס את העולם כדי שזה יתמקד בערפאת וישכנע אותו להפסיק את האש. אני יודע שערפאת, בשיחות לא פומביות, אמר שהוא מוכרח לכבוש מחדש את העולם והוא לא יכול לעשות זאת בלי הפסקת אש. הוא אמר שהוא מבין שהפיגוע בדולפינריום הגדיש את הסאה. הוא גם ראה שמי שאמר לו שממשלת שרון עומדת ליפול - לא חזה נכון את העתיד. הממשלה לא נופלת מהר כל כך. ערפאת הוא ריאליסט. הוא לא היה יכול להרשות לעצמו להקים נגדו את ארה"ב או את אירופה".

נתן שרנסקי אמר כמה ימים לאחר ישיבת הקבינט שהוא מצטער שהחליט לחלל את השבת, משום שבדיעבד התברר לו שהשתתפותו בישיבה היתה מיותרת: הוא אמנם אינו חובש כיפה אלא קסקט צבאי, אבל הוא שומר שבת, והעילה לישיבת הקבינט לא היתה בבחינת "פיקוח נפש דוחה שבת". ההיתר הזה, אגב, מכוון להצלת נפשו של יהודי.

כדי לעמוד כנגד המתקפות של בנימין נתניהו שהציע לפגוע בתשתיות של הרשות הפלשתינית (כלומר, לפגוע בתשתיות החשמל, הדלק והתחבורה המצויות בידי ישראל), ניסו בלשכת ראש הממשלה לזקוף את הקומה. שרון סירב לאפשר לערפאת לטוס מרמאללה, כך שודר בקול ישראל. הנה צעד יוצא דופן של שרון שגם נתניהו לא העז לעשות. פרס ובן-אליעזר לא ידעו על כך, ושניהם דבקו בעמדה שאם אמנם היתה בקשה כזאת מצד ערפאת - הנוהל הוא פנייה למשרד הביטחון. פנייה כזאת לא היתה.

אבל את הבקשה לטוס מרמאללה הפנה ערפאת לשר החוץ הגרמני, יושקה פישר, שנפגש עם שרון. שרון, על פי קול ישראל, התנה זאת בצעדים מונעי-טרור מצד ערפאת. האם באמת סירב שרון לאפשר לערפאת לטוס? ואם כן - מדוע החלטה כזאת החזיקה מעמד זמן קצר כל כך?

בישיבת סיעת הליכוד השבוע נראה שרון מבודד. כשישראל כץ ויובל שטייניץ תקפו את החלטתו שלא להגיב על הפיגוע בדולפינריום, לא קם איש מהשרים כדי להגן עליו. רובי ריבלין לא פצה את פיו, צחי הנגבי אמר שאינו רוצה לדבר כשהוצעה לו רשות הדיבור, ויהושע מצא כעס כשרשות הדיבור הועברה אליו. "אני לא ביקשתי לדבר", צעק. אפילו מקורבו של שרון, שר האוצר סילבן שלום, הקפיד שלא לדבר בעניין המדיני, ואילו לימור לבנת בחרה שלא לבוא כלל לישיבה. רק דני נוה ומאיר שטרית הפטירו כמה מלים בזכות ההתאפקות, בלי להגן במפורש על ראש הממשלה המותקף.

"איפוק, איפוק", ניסה שרון בגרון ניחר לתקן את דבריו של ישראל כץ. "מדובר באיפוק, אבל יש כאלה שמנסים להחדיר בכוח את המלה הזאת, הבלגה".

לאחר הישיבה אמרו כמה מהשרים ששרון הבטיח להם שתגובה צבאית הולמת תגיע בתוך כמה ימים. לימור לבנת, המקורבת לעמרי שרון, אף הודיעה על כך בפומבי. "הוא מכר לנו לוקשים", אמר אחד משרי הקואליציה.

אוסלו מת, וחי אצל פרס

לפני כשבועיים נפגש שמעון פרס עם אלכסנדר סולז'ניצין. הסופר הרוסי, ממתנגדי השלטון הקומוניסטי, מתגורר כיום בלב יער עבות, במרחק שעת נסיעה ממוסקווה, בבית בודד. לאחר שהתכבד בעוגיות, מעשה ידיה של רעיית הסופר, הם פתחו בשיחה - פסימיסט מושבע, מסתגר וכעוס, מול אופטימיסט בלתי נלאה.

סולז'ניצין אמר לפרס כי "ככל שהציוויליזציה משגשגת - התרבות נסוגה" וכי התרבות של המאה האחרונה נופלת מזאת של קודמותיה. "הציוויליזציה אינה הדבר החשוב ביותר, חשובה ממנה ההוויה התרבותית", קבע. בעוד שסולז'ניצין קונן על האכזריות הקיימת היום בעולם והביע את דאגתו לגורלה של אמא רוסיה, אמר פרס שהוא מצפה לעולם טוב יותר, גם במולדתו של הסופר. "אילו מישהו היה קם בשנת 44', כאשר מרחץ הדמים באירופה היה בעיצומו, והיה אומר שבתוך חמש שנים תקום אירופה חדשה, שומעיו היו מתגלגלים מצחוק. אבל זה מה שקרה".

אשר לנמשל הישראלי, השבוע הרים פרס את ראשו והגה את שני המונחים המושמצים ביותר מאז פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה: אם הפסקת האש תימשך ויהיה אפשר לשוב למסלול המדיני - "חוזרים להסכמי אוסלו", וכן, "מאה אחוז יהיה מזרח תיכון חדש".

"אנו נחזור אל אוסלו. הוא הבסיס העקרוני ואין בלתו. בקווי היסוד של הממשלה נכתב ששני הצדדים מקבלים עליהם לבצע את ההסכמים החתומים, להפסיק את הבנייה בהתנחלויות ושהממשלה תהיה מוכנה לפשרות מכאיבות ולמשא ומתן על בסיס החלטות 242 ו-338. כלומר, כשיתחדש המשא ומתן נפעל על פי הסכמי אוסלו - מסלול אוסלו אני קורא לכך - הסכם וואי והסכם שארם-א-שייח.

הוא אינו חושב שהוא מפנטז לנוכח האפשרות שהטרור עוד עשוי להסלים. כן, הוא שמע על מצב הרוח בשמאל, על עדנה שבתאי שהודיעה לגאולה כהן ולכלי התקשורת שהיא עוברת לימין. המונח "אוסלו מת" החל לקנות אחיזה בקהל הביתי של פרס, אבל הוא מלגלג על הציבור הסקפטי וחלש האופי הזה, שהוא אמור לייצגו בממשלה. "הפתרון הוא בשינוי המצב, לא בשינוי מצב הרוח. וזה מה שצריך לעשות. יש אצלנו הרבה קברנים. הם מחפשים עבודה. הבעיה היא לא אוסלו אלא אי-ביצועה של התוכנית שנעצרה על ידי אחד שרצה פחות מדי (נתניהו) ואחד שרצה יותר מדי (ברק). כמו בכביש טורקי - אחד נסע מימין, אחד משמאל, ושניהם הזניחו את הכביש הראשי. הם התחילו את הקדנציה שלהם בעלבונות כלפי ערפאת. אני נמצא בקשר עם ערפאת כבר שמונה שנים. מעולם לא העלבתי אותו, וזה לא מקרה. אני חושב שהוא מייצג ארבעה מיליון פלשתינאים, על הטוב ועל הרע שבו, ושהוא הנציג האותנטי שלהם". ואף מלה הוא לא אמר על העלבונות שהטיחו השבוע שרון ובן-אליעזר בערפאת.

חמש פעמים פנו אליו ממועצת יש"ע בשבועות האחרונים וביקשו לקבוע פגישה כדי לשמוע מדוע לדעתו יש להקפיא את ההתנחלויות ומה עמדתו על המצב המדיני. פרס הסכים מיד. חמש פעמים נקבעה פגישה, וחמש פעמים ביטלה אותה מועצת יש"ע. פרס, שנהפך לאפוד המגן של שרון וספג עד השבוע את חצי הביקורת של הימין שעדיין היסס לתקוף את שרון חזיתית - נלהב לפגישה עם חברי מועצת יש"ע. מאז ביקר בבית חגי לפני כחודשיים ומצא שם מתנחלים מבועתים - הוא ביקש לשמור על קשר אתם, הוא אומר. הוא שמע אז בפעם הראשונה שמשפחות מעבר לקו הירוק משתדלות שלא לנסוע ברכב אחד, מחשש שירי יחסל את כל בני המשפחה. הוא אומר שהוא מבין את הפחד שלהם. הוא רצה להיפגש אתם. הם אלה שסירבו בסופו של דבר.

הוא גם מבין את סד הלחצים ששרון נתון בו היום. "לשכת ראש הממשלה חייבת להחזיק קואליציה לא פשוטה. אני מבין זאת. אבל אני לא בטוח שהלשכה היתה יכולה לנבא שלא נגיב באופן צבאי לאחר הפיגוע בדולפינריום. אני תמיד אומר שלא צריך להתחייב לשום דבר מראש. צריך לשבת בשקט, בקור רוח, ומחר כבר יהיה יום חדש".

הוא מנסה לפרגן לשרון, אבל אינו בטוח שהציבור של שרון יאהב מה שהוא אומר. "הפסקת האש החד-צדדית היא יוזמה של אריק. זה היה צעד אמיץ שלו. אני לא ראוי לקרדיט על כך". הוא גם מרוצה מהמטבחון. "אני לא זוכר מטבחון שפעל כמו עכשיו: אין אף הדלפה, וההחלטות מבוצעות. אני לא רוצה לדבר בגסות על ראשי ממשלה אחרים. זה נעים לעבוד עם אריק. אנחנו יכולים להתווכח בלי להתרגז, להקשיב זה לזה, גם כשיש לנו דעות שונות ואנחנו מנסים למצוא דרך משותפת".

הוא אינו מאוהב בתוכנית לביתור הגדה, שהצבא החל לבצע אותה השבוע. "בשלב הזה אי אפשר לשלול כל אמצעי שאנשי המקצוע אומרים שהוא חיוני, אחרי כל המכות שקיבלנו", הוא אומר. האם זה מה שימנע את חדירתן של מכוניות תופת לישראל? "זה לא אמצעי נצחי".

"אם נעבור שלושה-ארבעה שבועות של שקט ונתחיל בצעדים בוני-אמון בין הצדדים, יגיע הזמן של המשא ומתן", מוסיף פרס. "ומה יקרה בעתיד? מאה אחוז יהיה כאן מזרח תיכון חדש. כל מי שצוחק, שיצחק מהר, כי זה יקרה מוקדם יותר ממה שהוא חושב. ארה"ב הרי היתה המדינה הכי ואספית בעולם, אבל בעוד עשר שנים, כשיבשת אמריקה תהיה אזור סחר חופשי - זו תהיה אמריקה נוסח ספרד ולא נוסח אשכנז. כבר היום הקהילה הכי גדולה ביבשת היא הקהילה ההיספנית. זהו מהפך אדיר. לא תכירו את אמריקה בעוד עשר שנים".

בית בסרביה מחכה לביבי

אהרן גרינשטיין היה פעם מאושיות מחנה שרון בליכוד. איש מזוקן, חובש כיפה שחורה, בעל דעות ימניות קיצוניות ועיניים רושפות. כששרון היה רוצה לעשות כנס למחנה, גרינשטיין היה מעמיד לרשותו מיד את האולם שבבעלותו, את בית יהודי בסרביה. לאן ששרון הלך - גרינשטיין הלך אתו. אבל מאז שנתניהו כבש את הליכוד בסערה, גרינשטיין נהפך לאחת מאושיות מחנה נתניהו. הוא, כמו חברים אחרים במחנה, חושבים שאסור להבליג. ממתי הליכוד מבליג, או ליתר דיוק - ממתי שרון מבליג? גרינשטיין פועל כיום להפלתו של שרון ולהמלכתו של נתניהו, גם אם נתניהו חתם, למגינת לבו של גרינשטיין, על הסכם חברון. ככה זה בליכוד: כל מנהיג נועד לאכזב, אבל כל מי שטוען לכתר תמיד מצליח להקסים ברטוריקה העיקשת שלו.

גם אביגדור ליברמן לא היה מרוצה מההחלטה שלא להגיב, אבל באותה נשימה אמר השבוע שאינו פורש מהממשלה. אחד מחבריו של בנימין נתניהו סיפר שליברמן שקל לפרוש בגלל העדר התגובה על הפיגוע שהכה בעיקר בעולי בריה"מ לשעבר. הוא התייעץ עם כמה חברים, בהם נתניהו, שיעצו לו להמתין. כדאי לך לחכות לעיתוי נוח יותר, אמרו לו, כשיהיה ברור אם בפתח תקופה אלימה עוד יותר או חידוש המשא ומתן המדיני. ליברמן אינו מכחיש ששוחח עם נתניהו, אבל אומר שנושא פרישתו מהממשלה לא עלה באותה שיחה ושהוא לא פורש בשלב זה.

בינתיים החל סילבן שלום להתארגן. השבוע התלוו לסיורו בבאר שבע כתב "טיים" וצלם העיתון דוד רובינגר. שר האוצר החליט לשמוע מה מציק לאזרחים, ו"טיים" רואה בסילבן שלום דמות מרכזית בהנהגה הישראלית היום. שלום מתכונן להקדיש יום בשבוע לסיורים ברחבי הארץ, שהוכתרו בכותרת "להקשיב לעם ישראל" ויסתיימו רובם ככולם בסניף הליכוד המקומי.

שרי הליכוד התלוננו השבוע על ששרון מסתגר בלשכתו ואינו מעדכן אותם. אפילו ברק היה נפגש יותר ומתייעץ יותר, הם קבלו. בלשכתו של שרון התרעמו על ששרי הליכוד ופעילי המפלגה אינם גומלים לשרון טובה, אינם מגבים אותו לנוכח ההתקפות מימין, ואף אחד מהם אינו מזכיר לנתניהו את הקשר בין מיעוט הפיגועים לבין הנסיגות בתקופתו. ואכן, השבוע היו רק שני אנשים שטרחו לומר כמה מלות עידוד לשרון, ולא במקרה אלה היו שרי החוץ והביטחון בממשלתו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ