הוצאה לאור, או לפועל?

האמנות והמדע של ההחלטה הנכונה ה"וו לואיס. שם המתרגם לא צוין. הוצאת כרטא, 168 עמ', 76 שקלים

זאב סמילנסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
זאב סמילנסקי

למעשה, זה היה יכול להיות ספר מעניין למדי. ה"וו לואיס הוא פרופסור אמריטוס (כלומר היה פרופסור שנים רבות והיום הוא בגימלאות) לפיסיקה באוניברסיטה של קליפורניה אשר בסנטה ברברה. סנטה ברברה ידועה יותר כמרכז לגלישת גלים והפגנת אברי גוף על החוף מאשר כמרכז השכלה מעמיק; אשר על כן אולי הרבה הפרופסור לעסוק באיחוי הקרע הרחב במיוחד שבין תחום התמחותו (תיאוריה סטטיסטית כמדומה) לבין המציאות הרומשת סביבו. כך צבר פרופסור לואיס במשך השנים אבחנות רבות סביב נושא זה, כמה מהן לא בלתי מעניינות, ואחדות אף לא בלתי משעשעות. אמנם, לא נרחיק לכת עד כדי לטעון שהספר "שימושי, מחכים, שנון, ולעתים מצחיק עד דמעות", כפי שמצוטט על הכריכה, למרות שדמעות אחדות אולי בכל זאת נחוצות, ועל כך בהמשך.

השפע אשר היה עם הפרופסור הנכבד לחלוק עמנו גרם למעט עומס יתר בספר. הפרקים הראשונים דידקטיים למדי ונופלים אל הריק הידוע שבין שני הכיסאות: הכיסא של הבור שלא יוכל לקרוא, והכיסא של המומחה שלא צריך לקרוא. אחר כך משתעשע לואיס בתעלולים סטטיסטיים מוכרים, חידת המעטפות שאולי כדאי ואולי לא כדאי להחליף, פרדוקס שלוש הדלתות, דילמת האסיר וכן הלאה.

למיטבו הוא מגיע כאשר הוא בוחן פנים של עולמנו הממשי. לדוגמה, בפרק אחד בוחן לואיס את הצורך האנושי להמר, ומעמת שיטות שונות המקובלות בקרב שוחרי קזינו לעומת האמת הסטטיסטית היבשה. לואיס מיטיב לבחון את הבעיה מנקודת מבט כוללת, אולי אפילו אנושית.

ההימור נתפס אצלו כשילוב בין ניסיון להשיג רווח לבין בידור לשמו. הוא בוחן את המקרה של שחקן רולטה המעוניין להכפיל את כספו, נניח 1,000 דולרים. אם יהמר השחקן בכל פעם על 20 דולר הוא יפסיד את כל כספו, בוודאות כמעט מוחלטת, לאחר הנאה, או אולי עינוי, שמשכו כ-200 משחקים (לואיס מסביר מעט את החישוב, הכרוך במושג מתמטי המכונה "מהלך מקרי"). אך אם השחקן מעוניין בסיכוי הרב ביותר להכפיל את כספו, ואלמנט הבידור הוא משני בעיניו, ימליץ לו לואיס לשים את כל כספו בבת אחת על, נניח, אדום. כך, במהלך אחד או שיצליח ויכפיל או שיפסיד את הכל - סיכויי הצלחתו הם כעת כמעט 50%. מה שוודאי הוא שבמקרה הזה משך הבידור כמשך המשחק הראשון.

פרק נוסף עוסק במשחקי זוגות, נושא החביב בדרך כלל על סטטיסטיקאים (אלה נתפסים משום מה כיבשים למדי בדרך כלל). הנה התרגיל הנדון: אל אי בודד מובאים שני זוגות, אלי ואירית, בתיה ובני. לאחר תקופת הסתגלות מתברר שבתיה היא חביבת שני הבנים, ואילו אלי הוא חביבן הבלתי מעורער של שתי הבנות. כדי להשיג יציבות חברתית באי אין מנוס מלזווג את בתיה ואלי הסלבריטאים, ואת שני הדחויים הנותרים לשלוח להתנחם זה בזרועותיה (הדוחות) של זו. כאשר מסבכים את הבעיה עם זוגות נוספים, מתגלים תהליכים חדשים, כגון מצבים שבהם זוגות ימשיכו להתחלף ללא סוף. מחשבות על היסוד המתמטי של אי שקט מטרימוניאלי עשויות לגרום זעזוע מסוים למי שהתחום חדש לו, וזה בוודאי לזכותו של לואיס.

בעיני, הנושא המעניין ביותר שלואיס דן בו קשור להוויות ימינו אלה. המדובר ביכולתה של קבוצת אנשים גדולה לקבל יחדיו החלטה "המשקפת את רצון הבוחר". כדי לדייק, המדובר ב"משפט ארו", הדן ביכולתה של קבוצה לגבש החלטה בעניין העדפותיה המשולבות. המשפט מניח שנתונה קבוצה של אנשים ולפניה מקבץ של עדיפויות. למשל, עליה להחליט אם היא מעדיפה שלום על שטחים, צדק סוציאלי על פני צמיחה כלכלית, את אהוד ברק על פני אריאל שרון. הנחותיו של ארו (חתן פרס נובל לכלכלה) הן אלה: ראשית, בנושא שבו כולם תמימי דעים - החלטת הקבוצה צריכה להתאים אף היא (אם כולם רוצים שטחים, כך תהיה תוצאת ההצבעה). שנית: אם מופיעה לפתע חלופה חדשה, היא אינה יכולה להפוך על פיה העדפה קודמת (אם פרס מצטרף פתאום למאבק, לא תשתנה העובדה שרוב המצביעים מעדיפים את שרון על פני ברק). והנחה אחרונה: אם להעדפה המובילה מצטרפים תומכים נוספים, היא אינה יכולה להיחלש. שלוש הנחות כמעט טריוויאליות אלה הוליכו את ארו למסקנה המתמטית המבלבלת שאין שום אפשרות להמציא שיטה שתבטיח החלטה המקיימת שלושה תנאים אלה. לא השיטה היחסית, לא השיטה האזורית, לא הצבעה כפולה - מבחינה מתמטית אין לדמוקרטיה סיכוי, והפיאסקו שנראה לאחרונה בפלורידה, וכן זה שנראה כאן בימים אלה, הם דוגמאות פרטיות לעובדה מתמטית זו.

למרות אבחנותיו הקולעות של לואיס, אין בכוונתי להמליץ על הספר. ראשית, הספר אמריקאי כדי כך שמתעורר ספק אם אפשר להוציאו לאור מחוץ למעצמת-העל היחידה שעוד נותרה לנו. הדיונים הארוכים בחוקה האמריקאית, במערכת המשפט האמריקאית, בבחירות הקודמות לנשיאות בארה"ב, במר רוס פרו, בליגת הבייסבול האמריקאית (אם כי הטענה שהוא מעלה, שלפיה אין כלל קבוצות טובות יותר או פחות בבייסבול, ואין שחקנים טובים יותר או פחות - כל הניצחונות וההפסדים נובעים מרעש סטטיסטי - טענה זו מעלה חיוך של אושר בלב שונא ספורט מושבע כמוני) - כל אלה עושים את הספר לאמריקאי בלבד, ומי שנושאים אלה חשובים בעיניו יטרח נא וירכוש אותו בארה"ב, יקרא אותו בארה"ב, וישמח בו בארה"ב על בורגר זב-שומן עם דיאט קוק.

אך מעבר לכך, לא רק שאין בכוונתי להמליץ על הספר, עלי להודות שבקושי אפשר היה לקרוא אותו. עניין זה כבר אינו קשור בפרופסור לואיס אלא באותו גוף מופלא הנקרא הוצאת כרטא, הוצאה אשר, אולי מתוך הזדהות עם מדינתנו עתירת הפגעים, מתנהלת לה ללא עורך, ללא מגיה, ללא מעצב, ללא דין וללא דיין. מה אומר ומה אגיד, מימי לא ראיתי ספר כגון זה.

הנה רשימת הפגעים, ותחילה האיות: ראיל ואלדו אמרסון אינו כוכב של סדרה ספרדית, אלא המשורר והפילוסוף הידוע ששמו ראלף. המושג הצרפתי l'arme blanche, לא נאה לכנותו rarme blanche. המדד המפורסם לכלכלת ארה"ב אינו "standard and 500" כי אם "standard and poor's 500". הלאה: המונח "תיאורמה" הוא ארכאי בעברית, והמונח הנכון הוא "משפט" או "טענה". המשפט "המונח 'טעוני טיפוח' החליף זה כבר את המונח 'לקויי למידה'" הוא שקרי, ההיפך הוא הנכון.

הבה נניח, בטוב לבנו כי רב, שטעויות אלה אינן ספקטקולריות דיין, ונעבור לכוכבים האמיתיים: מפעם לפעם, בערך פעם בעמוד, התעטש מגיה הטקסט וכל סימני הפיסוק פרחו ועפו להם, מותירים מאחוריהם רווחים פעורי פה. פסקאות שלמות נקראות כמו נאומים של חולה אסטמה, שנשימתו משתנקת עליו אחת לכמה שניות והוא עוצר לשאוף אוויר בשריקה מפחידה. במיוחד סובל המקף האומלל, שנראה כאילו דווקא זכה לפופולריות אצל המתרגם. עמד המגיה האכזר או שמא הבחור הזעצער רע הלב, והשליך אותו מכל המדרגות לשים רווחים רווחים תחתיו.

אך המופלאה מכל היא אותה שיטה נלוזה שמקומה לא יכירנה בשום טקסט בעל הערכה עצמית מזערית, הלא היא ההדגשה בקו תחתון. מי ראה ואיפה נראתה מלה מודגשת כך, מלבד נניח בתחנונים, בקשות או איומים, כמו למשל ב"הנדון: דרישה לפינוי מקרקעין" או "הנדון: אי תשלום חוב"? זהו חידוש מבית היוצר של הוצאת כרטא, אולי קצין-צבא מלא מרץ התייצב שם בראשם, ועדיין זיכרונו מלא במכתבים צבאיים שכתב או קרא, אולי כמו ב"אל המג"ד, דרך הסמג"ד, דרך המ"פ, דרך המ"מ. הנדון: בקשה לחופשה". בכל מקרה, עמד אותו עורך והטיל את קוויו התחתונים לכל עבר, וככל שניסיתי לעמוד על העקרונות או השיטה שנקט, לא צלחה משימתי בידי. עתים היה נדמה לי שבחר במיוחד במלים לועזיות, כמו פראדוקס, או אלאבאמה; אלא שעמוד אחר כך סומנו כל המופעים של "אפשר" ושל "אי אפשר" באותו אופן (היו שם 19 כאלה!). במיוחד גאתה חיבתו של אותו איש למאגנה כרטה - מסיבה עלומה כלשהי נזכר מסמך חשוב זה פעמים אינספור בטקסט. אולי עניין ה"כרטה" גרם לו לריגוש; בכל מקרה, מאגנה כרטה תמיד נישאת על כפי אותו קו תחתון, כניצול אומלל של ספינה טרופה השורד בין משברי הים, נישא על גבי רפסודת קרשים רופסת.

כך או אחרת, הספר מהווה אתגר רב-ממדי לכל קורא. יחסי עלות-תועלת מעלים ספק האם שווה הוא את הטורח. אולי אם חובבי קוריוזים אתם, או שמא אוסף של ספרים מוזרים אתם מטפחים, או אולי יש בכוונתכם לפתוח יום אחד את "מוזיאון העריכה וההגהה" - או אז מקומו של ספר זה מובטח בספרייתכם.

זאב סמילנסקי הוא מתמטיקאי העוסק בראייה מלאכותית

כתבות מומלצות

מפגינות התומכות בזכות להפיל מחוץ לבית המשפט העליון בוושינגטון, היום

בארה"ב תומכים בחופש, עד שזה מגיע לגוף האישה

במחקר נמצא

מחקר: חוש הריח משחק תפקיד בבחירת חברים חדשים

תומכים בזכות להפיל ומתנגדיהם מחוץ לבית המשפט העליון בוושינגטון, היום

מה המשמעות של ביטול פסיקת "רו נגד וייד" ומדוע זה נעשה עכשיו?

ג'קי לוי

"הדביקו לי דימוי של ירושלמי. זרמתי עד שהבנתי שאנשים מאמינים בזה"

מפונים ממריופול לצד בדלנים פרו־רוסים בכפר בזימנה, בחודש שעבר. חלק מהפליטים נשלחו לסיביר

הם פונו מאזורי המלחמה לשטחי רוסיה. הבעיה: לא כולם רוצים להיות שם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ