קלאסיקה ישראלית

"ג'ני וג'ני", 21:25, חינוכית 23

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

זהו סרט תיעודי מצוין ונפלא, המספר על קיץ אחד בחיי ג'ני וג'ני, שתי נערות בנות 17 מבת ים, בנות דודות שהן גם החברות הכי טובות. אבל כמו בסרטים מצוינים, הוא מספר על הרבה יותר - על מקום, זמן ועולם שלם.

הצירוף בין בת ים, קיץ ונערות ממוצא צפון אפריקאי, שאביה של אחת מהם נטש את משפחתו וברח לארצות הברית מפחד בעלי חוב, מעורר חשדות וחששות. אלה הם חומרים משובחים אבל מתבקשים, כמעט אופנתיים כיום. חוסר זהירות, מינון לא מדויק עלול להפוך אותם בקלות למלכודת דביקה של סחטנות רגשית או התנשאות פולקלוריסטית. ואולם הבמאית, מיכל אביעד, ריחפה גבוה מעל המלכודת, ניטרלה את מנגנון מסחטת הרגשות ואפילו לא התקרבה לטווח הסכנה.

דוגמאות מעטות מתוך רבות הן תיעוד דמותה של הסבתא של השתיים וצילום חתונה של קרובי משפחת הגיבורות, מבלי ליפול קורבן לסטריאוטיפ של "סבתא צפון אפריקאית", או "חתונה עדתית". באותה צורה מזהירה נפרש הסיפור האישי של ג'ני וג'ני, השיחות הפרטיות, האהבות, האכזבות, התהיות על תכלית החיים וגם פרטים אינטימיים בסגנון יומן אישי, בלי שמץ של מציצנות או רגשנות.

אחד מהרגעים המרגשים בסרט הוא התמונה של ג'ני ואמה מתאפרות ביחד מול הראי. שתיהן מתכוננות ליציאה לבילוי. הבת מתכוננת למסיבה והאם - לפגישה עם חברה. קצת לפני כן שואלת ג'ני את אמה עם מי את יוצאת. על פניה ספק חשש ספק תקווה. זהו רגע של אחווה וקרבה לאין קץ. מרגעים מרגשים קטנים כאלה בנוי כל הסרט, סרט של אנטי שיאים, שכולו שיא.

הסרט הופק ב-97'. בזמן הקצר הזה הוא כבר ראוי לתואר קלאסיקה ישראלית. הוא נחשב לאחת היצירות המייצגות בתחום האמנות העכשווית בישראל של האסכולה שעוסקת ב"מראות של טריוויה", וב"דימויים שצורת-המופע הסדרתית שלהם, גורמת לנו להפסיק לראותם, עושה אותם נסתרים ומאוינים מעין". אלה הם ציטוטים נבחרים מתוך קטלוג התערוכה "מראית אין" שאצרה שרית שפירא והוצגה לפני שנתיים במוזיאון ישראל. הסרט הוקרן במסגרת התערוכה ברצף לצד עבודות אמנות, סרטים וצילומים של אמנים שמתעדים שיכונים בלים ומאפירים, שכונות של בנה ביתך, שולי ערים, ועוסקים במה ששפירא מגדירה, "הפוליטיקה של הראייה". מה שיפה בסרט הוא שהוא שאין צורך בבקיאות מיוחדת בשיח התיאורטי העכשווי, שכבודו במקומו מונח, כדי להפיק מהסיפור של ג'ני וג'ני הנאה שלמה, עצובה-מתוקה.

הושארו לנפשם; חדשות, 20:00, ערוץ 2

אסון אולם ורסאי הוקף במרכאות. הוא מוזכר בפיליטונים סרקסטיים על מצב האומה וחדר למילון הקלישאות. במלים אחרות, הוא נשכח. מי היה מאמין שעבר רק חודש מאז נשבעו הכל שהפעם לא יחזרו הדברים על עצמם.

אתמול התקיימה האזכרה לחללי האסון. ערוץ 2 שלח צוות מנומס. "מבט" בערוץ הראשון, אפילו לא טרח להיזכר. באזכרה התגלה למרבה חוסר ההפתעה, שהתסריט חזר על עצמו גם הפעם. לקרובי משפחות הנספים שוב ניתנה סיבה להתלונן ולהתמרמר. קברנו את המתים, הם אומרים, אבל לא את הנושא. הם דיברו פחות או יותר עם עצמם. הנשיא קצב הבטיח שיעשה הכל, אבל לאזכרה לא טרח לבוא. לא שזה היה משנה משהו. ראש הממשלה הבטיח שיעשה הכל, אבל אפילו ועדת חקירה לא הוקמה. מי אמר שלא הופקו לקחים מאסון גשר המכביה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ