פעם הייתי טייס צייתן

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הארץ

כטייס קרב לשעבר, שנלחם, נפצע ונשבה במצרים ב-1970, אני משוכנע שלו הייתי משרת היום בחיל האוויר, הייתי מסרב לקחת חלק בהפצצת ערים פלשתיניות צפופות כמו שכם ורמאללה. אילו הייתי משרת היום בצה"ל כנהג בולדוזר, הייתי מסרב "ליישר" בתי פליטים פלשתינאים. הרצון לשפר את תנאי הראות בשטח בנוי לא יכול להצדיק הרס סיטונאי של בתי מגורים של אנשים חסרי-כל.

אילו הייתי היום חייל חי"ר, כמו ישי רוזן-צבי שנכנס לכלא לפני כשבועיים, הייתי מסרב כמוהו לשרת במילואים בשטחים. רוזן-צבי אמר כי "הוא אינו יכול להשתתף בהטלת מצור על מאות אלפי אנשים נשים וטף. הוא אינו מוכן למנוע מאנשים להגיע לעבודת יומם או לבדיקת רופא, תוך הפיכתם לבני ערובה של החלטות פוליטיקאים". בצעירותי אולי לא הייתי מודע לאי מוסריותן של פקודות מסוימות, ולכן הייתי טייס צייתן, אבל היום ברור לי שהכיבוש בשטחים נמשך זמן רב כל כך רק בגלל צייתנות עיוורת של אנשים כמוני.

ההתנחלויות יצרו בשטחים תנאי אפרטהייד. כדי לקיים את האנומליה הזאת, שאינה מוסיפה לישראל לא כבוד ולא ביטחון, וכדי לדכא את התנגדות האוכלוסייה המופלית לרעה, נדרשים חיילי צה"ל לאורך שנים לבצע פעולות בלתי מוסריות באורח קיצוני, חלקן בלתי חוקיות בעליל. אולי בישראל של היום הכיבוש נראה נורמטיווי, בגלל כוחו של הרגל, אבל בעוד שנים לא רבות כל מי ששיתף פעולה יתבייש להסתכל בראי, או לספר על כך לילדיו.

ישי רוזן-צבי ישב בכלא קציעות משום שסירב "לקחת חלק בעוולות", כדבריו. זכות הסירוב שמורה לכל חייל שאיננו רובוט. זו אפילו חובתו אם הוא מרגיש שמפקדיו כופים עליו לבצע פקודות שבעיניו הן בלתי מוסריות בעליל. רוזן-צבי לא הוריד פרופיל, לא ברח מהארץ, לא התחפש למשוגע, ולא חיפש פרוטקציה. הוא עשה את המעשה האמיץ הלגיטימי היחיד האפשרי בתנאים שנוצרו.

במלחמה שמתנהלת כעת על המשך קיומן של ההתנחלויות, כל ניסיון לשמור על חוסנו המוסרי של צה"ל נועד מראש לכישלון. לאחר שלושים שנה שבהן חמדנו גבעות בגדה וברצועה, צריך להכיר בעובדה שכל "המפעל" הזה היה הרפתקה חולנית. רק מישהו מטומטם, תמים או רשע יכול היה לחשוב שהוא יכול לבנות לעצמו בית מקסים עם גג רעפים אדום ליד ועל חשבון פלשתינאים נטולי זכויות אזרח, וכי האי-צדק הזה יחזיק מעמד לאורך שנים.

עד שלא נבין את גודל האסון הזה שהבאנו על עצמנו, עד שלא נעביר את המתנחלים לתחום הקו הירוק (שממשיך להתקיים אם נרצה או לא נרצה), עד שלא נכפר על הכיבוש על ידי העברת בתי החמד וגינות הירק לידי הפליטים הפלשתינאים, כתרומה צנועה לביסוסה של המדינה הפלשתינית - לא יהיו לנו לא שקט נפשי ולא שקט ביטחוני, ולא דמוקרטיה אמיתית.

יגאל שוחט (אל"מ במילואים), תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ