גם אם הדגל המתנוסס הוא אפור כהה

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הארץ

בתגובה על מכתב למערכת "פעם הייתי טייס צייתן" ("הארץ", 1.7)

כיגאל שוחט, גם אני הייתי טייס קרב צייתן. שלא כמותו, כבר מלחמת יום הכיפורים פקחה את עיני. המשכתי לשרת כטייס קרב עוד כעשרים שנה, תחילה בקבע ואחר כך במילואים, אך הבנתי כי חובתי לבחון בעין ביקורתית כל פקודה וכל משימה. ידעתי כי עלול להיות לכך מחיר, אך הייתי מוכן לשאת בו.

בימי מלחמת לבנון הודעתי חד וחלק - עוד לפני שיוסי שריד התנגד למלחמה - כי לא אשליך פצצות על אזורים מיושבים באזרחים. במלחמת ברירה, כשאיננו נלחמים על חיינו, חשתי חובה אזרחית ומוסרית להתנגד להפצצות - בפצצות שמשקל כל אחת מהן 250 ק"ג - על אזורים עירוניים מאוכלסים בצפיפות.

חברים שדעתם היתה כשלי על אותה מלחמה מיותרת מתחו עלי ביקורת באומרם, כי מוטב שהטייסים הוותיקים המובילים את מבני המטוסים לביירות יהיו בעלי ערכים שכן רק בדרך זו נוכל להמעיט את הסיכוי שהפצצות יחטיאו ויפגעו בחפים מפשע.

חבל שחלפו כעשרים שנה נוספות עד שקם יגאל שוחט - שעל מורשת הקרב שלו ושל חבריו גדלנו - ומצהיר, כי יש גבולות לציות, גם אם מעל הפעולות שהוא מתאר מונף רק דגל אפור כהה, ולא שחור.

השתיקה כמוה כשיתוף פעולה. אין זה מספיק לא להשתתף בפועל בעשיית עוולות. יש לקום ולומר - די!

דוד מרקוס (מורג), חיפה

***

גם ציניקנים יסכימו עם סוקרטס, שמבחינה מוסרית עדיף להיות קורבן לעוול מאשר לגרום עוול ("גורגיאס"). אבל כמה יטענו שלמנוול רע יותר מאשר לקורבנו? סוקרטס אינו מסתפק בקביעה תמוהה זו, הוא אף מדרג את הרעים לפי סבלם: למי שנענש על פשעיו, רצוי בבית המשפט, אבל יתקבלו גם ייסורי מצפון וחלומות זוועה, רע פחות מאשר למי שאינו משלם עליהם כלל.

לשיטתו המופרכת, אין מי שרע לו במזרח התיכון יותר מאשר לטייס צבא ההגנה לישראל. הוא מחריב, הוא פוצע, הוא הורג - בלא מגע יד אדם, בלא מגע עין אפילו, ולכן בלא תקווה לסיוטים קונקרטיים (אלא אם כן סי-אן-אן משדר תמונות של קורבנותיו).

יחסית לטייס, שפר אפילו חלקו של שוטר משמר הגבול, איש האלה וכדורי הגומי. את העושים במלאכת הכיבוש היום יומית - את חייל גבעתי במחסום אשר דחה את הכורעת ללדת בלך ושוב, עיכב שעות את חולה הדיאליזה, כפה על ילדים לעמוד בשמש הקופחת, גם את חוקר השב"כ אשר טילטל ומנע שינה ולפעמים הרג - יפקדו קורבנותיהם ברגעים בלתי צפויים וישביתו בהם שינה, שמחה. ורק את הטייס מפקירה המדינה, רק אותו היא דנה לבצע פשעים שאין לו סיכוי להיענש עליהם, לא בבית המשפט ולא בחלום. גם לטנקיסט ולתותחן היה נד סוקרטס ברחמים גדולים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ