כבר לא קוראים להם כושים, אבל עדיין עוצרים אותם ללא סיבה

למה שוטר בקונטיקט עצר לבדיקה צעיר שחור רכוב על אופניים בשכונה לבנה? ולמה שוטר באורגון עקב אחרי איש עסקים שחור שנסע בקדילאק? בארה"ב קוראים לתופעה הזאת "אפיון גזעי" ורואים בה את הגזענות של שנות ה-2000. ארגוני השחורים וזכויות האדם יוצאים למאבק משפטי

מאת נתן גוטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת נתן גוטמן

ואשינגטון

קינטה קוטינו הוא צבע בן 24. הוא אפריקאי-אמריקאי המתגורר בעיר האוניברסיטאית ניו הייבן שבמדינת קונטיקט. לפני כמה שבועות רכב על אופניו ברחובות העיר, כאשר שוטר קרא לו לעצור. השוטר שאל את קוטינו למעשיו, לאן פניו מועדות, בדק את מסמכיו ואחר כך ערך עליו בדיקה גופנית. משלא מצא השוטר דבר, הוא הניח לקוטינו להמשיך בדרכו. לקוטינו אין עבר פלילי ולא היה במעשיו דבר שיעורר את חשד המשטרה. לבד מהעובדה שהוא שחור. "יש אזורים מסוימים בעיר, שבהם אם אדם שחור עובר, סביר שהמשטרה תעצור אותו. אין שום דבר שניתן לעשות נגד זה. כאלה הם פני הדברים", אמר קוטינו ל"ואשינגטון פוסט", שראיין אותו לצורך סדרת תחקירים על יחס המשטרה לבני מיעוטים.

לתופעה הזאת קוראים אפיון גזעי (Racial Profiling) והיא משקפת הטיה של רשויות ומוסדות, בעיקר המשטרה ושאר רשויות אכיפת החוק, נגד בני מיעוטים בארה"ב. השוטר שעצר את קוטינו, כמו רוב השוטרים הנכשלים באפיון גזעי, אינו רואה עצמו גזען או בעל דעות קדומות. ייתכן שהניסיון שצבר בתפקידו, או אולי הסטטיסטיקה המשטרתית, ואולי דרך תיאור השחורים בתרבות האמריקאית, הובילו את השוטר להניח כי ישנה סבירות גבוהה שצעיר שחור הרוכב על אופניים בשכונה לבנה קשור למעשה עברייני. כעת מתעוררים כולם, הן ארגוני זכויות האדם והן הרשויות, להילחם בתופעה.

הסקר שערך "ואשינגטון פוסט", יחד עם קרן קייזר ואוניברסיטת הרווארד, העלה כי יותר ממחצית הגברים השחורים מעידים כי היו קורבן לאפיון גזעי על ידי המשטרה לפחות פעם אחת בחייהם. 37% מהשחורים אומרים כי עוכבו על ידי שוטרים שלא לצורך לפחות פעם אחת רק בשל היותם שחורים. בין אלו שהשיבו כי עוכבו שלא לצורך על ידי המשטרה היו 52% מהגברים האפרו-אמריקאים ו-25% מהנשים.

גם מיעוטים גזעיים אחרים חשים קיפוח מצד המשטרה. אחד מכל חמישה גברים ממוצא לטיני או ממוצא אסיאתי אמר בסקר, כי נפל קורבן לאפליה גזעית מצד שוטרים.

הסקר של "ואשינגטון פוסט" גם הרחיב את היריעה לתחושות של אפליה שמהן סובלים מיעוטים באספקטים שונים של החיים. הסוקרים גילו כי רוב הגברים השחורים, האסיאתים והלטינים מדווחים כי נתקלו במהלך חייהם בגילויים של אפליה על רקע מוצאם, בין אם המדובר היה ביחס לא הולם מצד נותני שירות, הערות מעליבות או הפגנת פחד מהם, רק בשל מוצאם הגזעי.

חשבו שאני סוחר סמים

גילויי הגזענות הקטנים לכאורה, בעיקר מצד הרשויות, הם לדעת החוקרים המאפיין המרכזי של הגזענות בחברה האמריקאית של שנות ה-2000. מדובר בדקויות, בניואנסים של אפליה, שהדור הקודם של אפריקאים-אמריקאים בחר להתעלם מהם ואולי כלל לא סבר שמדובר בגזענות. הדור של היום מתקומם נגד תופעות אלו. פרופ' לורנס בובו מאוניברסיטת הרווארד, שהיה אחד מעורכי הסקר, מכנה תופעה זו "הזעם של מעמד הביניים השחור". לדבריו, השחורים כיום כבר אינם צריכים לחשוש מגזענות בוטה וברורה, אלא מגילוייה החדשים. "איש אינו משתמש עוד בכינוי הגנאי "כושי", איש אינו מונע מהשחורים שירות באופן בולט. הכל מרומז, אך שיטתי", אומר פרופ' בובו. עם זאת, לדבריו, אסור לטעות ולייחס גילויי גזענות אלו למקריות, טעות, או תחושה מוטעית בקרב הקורבנות. "עלינו להתייחס לתלונות אלו כאל תופעה חברתית אמיתית", הוא אומר.

העדויות שאסף העיתון לצורך ביסוס המחקר מראות מגוון רחב של תסמונות, שהמשותף לכולן - תחושת אפליה על רקע גזעי. אחת העדויות היא של טומי הורן, תושב פורטלנד שבאורגון, בן 62. הורן, ממוצא אפריקאי-אמריקאי, היה קצין בצבא היבשה האמריקאי ואחרי פרישתו החל לנהל חברה העוסקת בהנדסה. בשנה שעברה נסע עם רעייתו במכונית הקדילאק שלו בדרך המדברית המובילה ללאס וגאס, שם התכוונו לבלות חופשה. כשיצא מתחנת דלק, החלה לעקוב אחריו ניידת משטרה. "היא היתה ממש צמודה לפגוש. כשאני פניתי, הניידת פנתה; כשעברתי נתיב, היא היתה בעקבותי", מתאר הורן. כדי לאמת את חששו כי הניידת עוקבת אחריו עצר הורן בשולי הדרך לכמה דקות. הניידת עצרה מאחוריו והמשיכה לנסוע רק כאשר הוא המשיך. המעקב נפסק, ללא סיבה כשם שהתחיל, אחרי כמה קילומטרים נוספים. השוטרים לא עצרו את הורן ולא אמרו לו מדוע עקבו אחריו, אבל לו עצמו הסיבות ברורות. "אני מניח שהם ראו גבר שחור נוסע בקדילאק באמצע המדבר וחשבו שזה בטח סוחר סמים. אני מניח שאם אתה שחור ואתה גבר, בסופו של דבר תהיה לך תקרית כזו", אומר הורן.

הזעם של המעמד הבינוני השחור מיתרגם בימים אלה גם לפעילות משפטית. במדינות רבות החלה התארגנות של ארגוני שחורים יחד עם ארגוני זכויות אדם להגשת תביעות ייצוגיות נגד המשטרה בגין אפיון גזעי. בקליפורניה הכריזה משטרת התנועה על הפסקה של שישה חודשים בבדיקות שגרתיות של נהגים, בעקבות תביעה של ארגון זכויות האדם האמריקאי. הארגון טען כי הנתונים הסטטיסטיים מראים הטיה גזעית ברורה בהחלטה אילו נהגים מתבקשים לעצור בשולי הדרך. מובן כי ההטיה היא לרעת שחורים ומיעוטים אחרים.

תחת איום התביעות והתעוררות העניין הציבורי באפיון הגזעי, החלו מאות זרועות ותחנות משטרה ברחבי ארה"ב לבחון את עצמן, בעיקר על ידי ריכוז נתונים של מעצרים ובדיקות והשוואתם למוצא הגזעי של החשוד. המשטרה אינה נלהבת לפרסם את תוצאות הבדיקות, אולם בדיקות אחרות, שזכו לאישור במהלך דיונים בבתי המשפט, הראו נוכחות לא-פרופורציונית של שחורים ומיעוטים אחרים בין אלו שעוכבו על ידי המשטרה.

במדינת ואשינגטון הוחלט על בדיקה מתמדת של שאלת האפיון הגזעי ונקיטת צעדים משמעתיים נגד שוטרים וקצינים הנכשלים בעניין זה. בסן דייגו שכרה המשטרה את שירותיהם של יועצים אקדמיים שבוחנים את המניעים שעומדים מאחורי שיקולי השוטרים בבדיקה אקראית של אזרחים. הנתונים בסן דייגו הצביעו על נוכחות גבוהה במיוחד של שחורים והיספנים בין הנבדקים.

בניו יורק החליטה המשטרה לבדוק מחדש את מדיניות הבדיקות הגופניות לחשודים, לאחר שתביעה ייצוגית הצליחה להוכיח כי בעשרות מקרים ערכו השוטרים בדיקות גופניות לנחקרים רק בגלל מוצאם. הבדיקות כללו מישוש חיצוני, הפשטה מוחלטת, ובדיקת חלל הפה.

הממסד המשטרתי מבין כי משהו השתבש בחינוך השוטרים ובהכשרה שהם עוברים, אולם הוא גם מבקש מהציבור להבין את השוטרים. התשובה המקובלת במשטרה לטענות של אפיון גזעי היא, שאין המדובר בגזענות כלל ועיקר. כשם שהנתונים הסטטיסטיים מראים שהשוטרים נגועים באפיון גזעי, כך מוכיחים נתונים סטטיסטיים אחרים שישנה נוכחות גבוהה מהרגיל של שחורים ושל בני מיעוטים אחרים בסטטיסטיקת הפשע, בבתי המשפט ובבתי הכלא. מאבקם של השחורים וארגוני זכויות האדם מתמקד כעת בניסיון להסביר לשוטרים כי גם אם אחוזים גבוהים מהעבריינים בבתי הכלא הם שחורים, אין משמעות הדבר שכל שחור שנוהג במכונית הוא עבריין בפוטנציה.

טענה נוספת של המשטרה היא כי אין די בעצם איסוף הנתונים על המעצרים המשטרתיים. לאיש אין מידע סטטיסטי על ההרכב הגזעי של המשתמשים בנתיב תחבורה מסוים ולכן אין כל משמעות להרכב הגזעי של העצורים, מכיוון שאין דרך לדעת את מספרם היחסי מכלל הנוהגים בכביש.

אקדח צמוד לפנים

בסקר של "ואשינגטון פוסט" מובילים השחורים בשיעור התלונות על אפליה גזעית מצד הממסד המשטרתי, אולם ישנה נוכחות גבוהה גם להיספנים ולאסיאתים בקרב המתלוננים. שיעור התלונות של מיעוטים אלו משתנה לפי מיקומם הגיאוגרפי: באזורים שבהם ישנה נוכחות גבוהה של היספנים ואסיאתים, ישנן יותר תלונות נגדם.

סטיב חיימה, תושב שיקגו ממוצא מקסיקאי, חזר עם כמה חברים מבילוי, כאשר שוטרים עצרו את מכוניתם בלב שכונה בעלת רוב היספני. השוטרים הורו לנוסעי הרכב לצאת וערכו עליהם בדיקה גופנית, תוך כדי שאחד השוטרים מצמיד את אקדחו לפניו של חיימה. לאחר שלא מצאו דבר, התירו לנוסעי הרכב להמשיך בדרכם, בלי שהסבירו להם במה היו חשודים, או מדוע נעצרו. גם לחיימה וחבריו אין ספק כי הסיבה היחידה להתנהגות השוטרים כלפיהם היתה מוצאם הגזעי.

המשטרה מוגדרת על ידי הנשאלים כגורם המרכזי באפליה גזעית, אבל ישנן תלונות נגד רשויות נוספות, ביניהן בולטת במספר התלונות רשות המכס. במשך שנים נאספו תלונות על כך שנציגי המכס בנמלי התעופה עוצרים נוסעים שחורים והיספנים ביחס גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה האמריקאית.

בשנת 1998 החל המכס להתייחס ברצינות לתלונות ולאיומים בתביעות והנהיג תקנות חדשות בנוגע לביצוע חיפושי גוף על נוסעים. המוכסים חויבו לקבל אישור של ממונה לפני ביצוע כל בדיקה כזאת וכתוצאה מכך ירד בין השנים 1998 ל-2000 שיעור חיפושי הגוף ב-80%. שיעור תפיסות הסמים, לעומת זאת, עלה באותה תקופה ב-38%.

המקרה ששינה את מדיניות המכס היה, ככל הנראה, סיפורה של אמנדה בוריטיצ'ה, שעבדה כמשגיחה במעברי חציה ליד בתי ספר במדינת ניו יורק. בתחנת ביניים בסן פרנסיסקו, בעת ששבה מחופשה בהונג קונג, נעצרה בוריטיצ'ה על ידי שלטונות המכס, הושמה באזיקים ונאלצה לבלוע חומר משלשל כדי לבדוק אם בלעה חבילות סם. לאחר 25 שעות במעצר שוחררה בלי שנמצא דבר וללא הסבר או התנצלות. המקרה של בוריטיצ'ה והפרסום שלו זכה דירבנו את המכס לבדוק את עצמו ולשנות נהלים.

ההתעוררות נגד האפיון הגזעי מתחילה בבתי המשפט ומגיעה עד לבית הלבן. הנשיא ג'ורג' בוש אמר בקונגרס כי אפיון גזעי הוא פסול ויש להפסיק תופעה זו. בתקופת ממשל קלינטון אולצו רשויות רבות לאסוף מידע על אפיון גזעי. 13 מדינות כבר חוקקו חוקים המחייבים את המשטרה לצבור מידע על מעצרי נהגים על ידי המשטרה לפי חתך גזעי.

איסוף המידע וההוכחה כי הבעיה אכן קיימת הם שלבים ראשונים בדרך למיגור התופעה. אחר כך יעבור הטיפול במניעת אפיון גזעי לדרג הבכיר בכל רשות, שייאלץ ללמד את פקודיו איך לגלות רגישות לסוג חדש זה של אפליה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ