הרמוניה של ניגודים

דנה גילרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דנה גילרמן

תערוכת בוגרי המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל בקלמניה

התערוכה של 40 בוגרי המדרשה לאמנות בקלמניה מפוזרת על פני עשרות כיתות לימוד במתחם הירוק, הפסטורלי והלא מוצל. מסע בין כל המבנים בחום המפרך של יולי מחייב מידה רבה מאוד של סבלנות. השנה מוצגות בתערוכת הבוגרים מעט עבודות וידיאו יחסית לשנה שעברה. להוציא אחת, כולן מיצבי וידיאו. בשנה שעברה הוקרנו בחדר ההרצאות של המדרשה, שהוסב לחדר הקרנה, עבודות וידיאו ברצף. השנה לא נעשה הדבר עקב חוסר מקום. במקום זה קיימה המדרשה, לפני כשבועיים, ערב הקרנה בסינמטק תל אביב.

שש תערוכות וידיאו בלבד מוצגות בתערוכה, ומביניהן בולטות אלו של שלוש אמניות - עפרי כנעני, קרן גלר ויסמין דייוויס. הייחוד שלהן נובע מההבדלים ביניהן, מההדגשים השונים בעבודות, מסגנון מגובש ומשפה פנימית המאפיינת כל אחת מהן. עבודותיה של כנעני עוסקות בסדר, בפורמליזם ובמסורת של המופשט; עבודותיה של גלר נוגעות בביוגרפי, בתיעודי; יסמין דייוויס מנסה ליצור ז'אנר פורנוגרפי חדש.

כנעני מציגה בחלל גדול ומרווח ארבע עבודות מבוימות, שכלתניות ומנוכרות, שאין בהן ממש סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. "העבודות מכילות גם את החיפוש אחרי סדר וגם את הכוח ההרסני שבו", היא אומרת. בכל העבודות מופיעות נשים אנונימיות, בקבוצות קטנות וגדולות, לבושות בתלבושות זהות, מבצעות את אותן תנועות. הן מתפקדות כחיילים במסדר, כרובוטים חסרי זהות.

לרוב התנועה שלהן ממוכנת, מקודדת, על פי פקודה שאמורה ליצור סדר, משמעת ומשמעות, אבל מדגישה את האבסורד ואת הכאוס שבכך. בעבודה "סדר טוב", למשל, מופיעות 24 נשים לבושות בחצאית ובחולצה בשלושה צבעים - אדום, כחול ולבן - על מגרש כדורסל. הן מבצעות תרגילי סדר היוצרים תחושה של הרמוניה, אבל בעצם רצופים בטעויות שמבצעת כל אחת מהן. בעבודה "Parade" יוצרת כנעני דיאלוג של תנועה וצבע באמצעות פירוק והרכבה של הגוף הנשי. העבודות פולשות לטריטוריה הגברית - מסדרים צבאיים, תרגילי ספורט, הציור המופשט - אבל מרוקנות אותו מתוכן, הופכות אותו לצורה חיצונית ותו לא. מעבר לאמירה הפמיניסטית הברורה העולה מהעבודות, יש בהן גם משהו ציני-אירוני, בעיקר בתוך ההוויה הישראלית, הגברית והרצינית כל כך.

בעבודה קטנה, מקסימה ויוצאת דופן חולפת המצלמה של כנעני בתנועה סיבובית על גג בניין שנדמה כי עליו ניצבים ארבעה עמודים על רקע השמים. עם כל סיבוב של המצלמה הדימוי מתבהר והעמודים מתגלים כארבע נשים. הסרט נגמר בכך שהמצלמה משתהה על הנשים והן קופצות למעלה ויוצאות מהפריים.

קרן גלר מציגה שני מיצבים בשני חללים נפרדים. באחד מהם מופיעים אמה ואביה בשני מסכים סמוכים ושרים את השיר "הלוואי" של בועז שרעבי. כל אחד מהם שר שורה או שתיים. לפעמים הם גם שרים ביחד. האם מסלסלת בקולה ומנסה להרשים. האב, בעל מבטא, מזייף באופן קיצוני. שניהם מישירים מבט למצלמה, שרים במלוא הרצינות, מנסים למלא אחר בקשתה של הבת. התוצאה משעשעת ומתוקה, אבל יש בה גם תחושה קלה של גימיק.

עבודה נוספת של גלר, מורכבת יותר, מוצגת בחלל גדול עם ציורי חיות של נאוה אסטרחן. ההצבה המשותפת מחייבת את הצופה לנסות ולמצוא את הקשר בין ששת המסכים המסודרים על שולחן, במבנה של כיסאות מוסיקליים, לבין ציורי הסוסים, הכלבים והילדים התלויים ממולן. גלר מעירה כי ההעמדה שעליה החליטו אוצרי התערוכה, רועי רוזן ודורון רבינא, חוטאת לעבודה.

בכל אחד מהמסכים מוצגת דמות אחרת ממשפחתה של גלר: אבא, אמא, אח, שתי אחיות, וסבתא. גלר עקבה אחרי כל אחד מהם במשך 24 שעות, למעט הסבתא שבביתה הוצבה מצלמה סטאטית (וכך גם התגלו ארוחות השחיתות של הפיליפינים המטפלים בה). אחר כך ערכה אותן במקביל, על פי התאמות שקבעה מראש (צורניות, תוכניות, מוסיקליות וכו') והותירה 36 דקות מכל סרט. עבודת העריכה המאסיווית נותרה מאחורי הקלעים וכך נוצרת תחושה של תיעוד ישיר ללא מניפולציה או התערבות.

גלר העמידה את המוניטורים באופן כזה שאין אפשרות לצפות בהם בו-זמנית. "גם כדי להגדיל את תחושת ההחמצה וגם כדי לאפשר לצופה להתבונן ולהתרכז בכל אחת מהדמויות", לדבריה. הרעיון מעניין, אבל התוצאה קצת מעייפת, בעיקר כי המיצב, הדורש ריכוז רב, ממוקם בסוף מסלול התערוכה, אחרי שעתיים ויותר של צפייה בעבודות אחרות.

יסמין דייוויס מציגה שלושה סרטוני אימה-זימה, שבהם היא מופיעה עם בן זוגה. שלושת הסרטונים הקצרים הם קדימונים לאתר "Peer2Peer" שהקימו השניים. העבודות מצטטות משפת הפורנוגרפיה (בעיקר הפורנוגרפיה החובבנית המצולמת בבתים ומופצת באינטרנט), משתמשות בה, מקצינות אותה מאוד, הופכות אותה לגרוטסקה - למשל האבא שעולה להרדים את הילדה, משחק אתה משחק זיכרון ובועל אותה על סוס נדנדה. אין בסרטים עירום או תקריבים של איברי מין. זהו למעשה "כאילו פורנו", פארודיה על הז'אנר, שמעקרת אותו מסמליו המוכרים והצפויים, אבל עוסקת, באופן שונה, במהות המרכזית שלו - יחסים פורנוגרפיים. המארגנים מצהירים כי בכוונתם ליצור ז'אנר משלהם, "משחק חדש של הפקות סרטי פורנוגרפיה", כפי שהם מגדירים זאת באתר.

העבודות משעשעות ומבחילות בו-בזמן, והשיא הוא בסרט העוסק באכילת הפרשות. העשייה מרושלת והאיכות גרועה במכוון. "המראה הזה הוא המראה הרדיקלי", מצהירים השניים באתר שלהם. "איכות הווידיאו הגרועה ועודף הפיקסליזציה מפחיתים את הריאליות של הסרט, אבל מעלים את התגובה הרגשית".

שלושת הקדימונים הוצגו לראשונה בערב הווידיאו בסינמטק תל אביב. הם שולבו בין הסרטים האחרים וכך יצרו ציפייה וסקרנות. הקרנתם ברצף על הקיר מאכזבת מעט. בחדר ניצב גם שולחן ועליו מחשב המציג את אתר האינטרנט של דייוויס (www.peer2peer.co.il). האתר עשוי היטב וכולל ביוגרפיה בדויה של שני השחקנים, סיפור היכרותם, טקסטים על העבודה וגם תוכניות לעתיד הכוללות הקמת פורום וארכיון שיכלול סרטי וידיאו חובבניים המועברים באינטרנט בהפצה בין-אישית.

אולי כדאי למקימי האתר לנסות לשלב את הקדימונים גם בערוצי הפורנוגרפיה בטלוויזיה (למשל בערוץ בלו של יס). כך הם יוכלו להגיע לקהל רחב יותר, ומפעילי הערוצים יוכלו להתהדר בתמיכה באמנות.

כתבות מומלצות

מפגינה מול בית המשפט העליון הארה"ב

פסק הדין שביטל את זכות האשה על גופה ראוי לשמש אות אזהרה גם כאן

מחאת הדיור מול הכנסת. הממשלה הנוכחית לא פעלה בנחישות להורדת מחירי הדירות

מי אשם ביוקר המחיה? אלה הנושאים החמים בבחירות הקרובות

בילי אייליש וטיילור סוויפט. חולקות תדהמה עם הקהל

"שבית המשפט יילך להז***": הכוכבים מוחים על ביטול הזכות להפלות

מצעד מחאה של תומכי הליכוד ונתניהו בכיכר הבימה בתל אביב, בינואר

במידה רבה, זהו סיפור כישלונו של השמאל הישראלי כולו

נבחרת הנוער של ישראל חוגגת. תהיה בחצי הגמר היורו, ובמונדיאל בשנה הבאה

נבחרת הנוער בכדורגל עלתה לחצי גמר היורו, ולראשונה גם למונדיאל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ