בדרך אל האכזריות

מאת גדעון סאמט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת גדעון סאמט

כמו בהכתבה, פירסמו שני עיתוני הצהריים השבוע כותרת ראשית זהה לגמרי. היא ציטטה את שרון: "מצאנו את הדרך לטפל בבעיית הביטחון". הדמיון המדויק היה קצת מפתיע גם בין עיתונים שעמודיהם הראשונים נראים כתאומי דפוס. אבל אפילו הדואט הזה לא יכול לטשטש את העובדה שהטקסט היה חסר שחר. ראש הממשלה דיבר על פעילות קומנדו נגד טרור. היא אכן מתנהלת בעוצמה. את חלקה אין לגנות כאשר ירי הורג פלשתינאים בדרכם להרוג כאן. חלקיה האחרים הופכים לעתים את המאבק לירי רצחני ללא הבחנה.

אחד מסימני הזמן הוא שקשה לומר היום דברים מעין אלה. זה קושי שאין לזלזל בנזקו כי האירועים המזעזעים של האינתיפאדה השנייה מוחקים בהדרגה את ההבחנה בין מותר לאסור, בין טוב לרע. בצבא, אך לא רק בו: גם ברחוב הישראלי שנמאס לו לשמוע הטפות כשדם נשפך אצלו בחוצות. בתחילת השבוע נהרג מועין אבו-לאווי ליד שכם. הוא חזר מקניות בעיר, בין השאר של ספרי לימוד לילדיו. יש כמובן הבדל בין ההרג הזה לבין רציחות מכוונות בפעולות התאבדות, למשל. צה"ל חוקר. ממצאיו הראשונים, הודה, העלו ליקויים קשים בנוהלי הירי. הצד הישראלי לא נאטם עדיין לגמרי.

אבל מספרם של המקרים האלה גדל. לא רק בגלל החרפת האש משני הצדדים. שני תינוקות נפצעו ליד מחסום בחאן יונס. ילדה נהרגה בירי לעבר שכונות מגורים פלשתיניות בחברון. במקרה של אבו-לאווי לא יכול להיות ספק בטיבו של העובר אורח הזה. החיילים ירו בו בלי האזהרות המחייבות אותם. "ואשינגטון פוסט" ייחד השבוע כתבה מפורטת לעינויי עצירים על ידי המשטרה ומסר פרטים, שנשמעו לו אמינים, מפי איברהים זאול, בן 15. הוא עונה קשות יחד עם עוד כעשרה צעירים שנלקחו לחדרי החקירה של משטרת גוש עציון.

בנו של ישעיהו ליבוביץ, הפרופסור אליה ליבוביץ, התקומם בסוף השבוע ב"הארץ" על נוסח ההצהרה המשותפת של ישראלים ופלשתינאים. טעותו של השמאל, כתב ליבוביץ, היא באימוץ של משפט כגון "אנו עדיין מאמינים באנושיותו של הצד השני, בכך שיש לנו שותף לשלום ושפתרון מוסכם הוא אפשרי". לדעתו אין כמעט טעות גדולה מהכרזה זו. אחרי שהתפתל סביב האנושיות "הביולוגית" המוכחת של הפלשתינאים ("מוחם, מערכת העצבים שלהם ותחושותיהם הבסיסיות זהים לאלה של יהודים", הוא הסכים לאשר), הסתייג הפרופסור מאנושיותו של "הצד השני", במה שכינה "המובן הספרותי".

באותו מובן ספרותי, יש להטיל ספק במוסריות ובהומניות של התנהגות הנעשית שכיחה בצד שלנו. האבא של אליה היה מזכיר לו אמרה שהירבה לצטט ממלומד גרמני על גלגוליה הבלתי נמנעים כמעט של הלאומנות אל "אכזריות חייתית". זאת התפתחות שנצפתה על ידי מבקריה של מדיניות הכיבוש מאז 67'. החברה הישראלית משלמת היום מחיר גבוה במיוחד תוך כדי הניסיון שלה להתמודד עם הלאומנות הפלשתינית. הצרה היא שטיבה המוכר של התנהגות כזאת הוא תהליך מקביל של הכחשה עמוקה.

שרון לא המציא שום פטנט חדש לחיסול בעיות הביטחון. אין כזה בידי מי שהתנגד תמיד לפטנט היחיד האפשרי, הלא הוא השלמה עם קיומן של שתי מדינות שכנות במחיר גבוה של ויתורים ופשרות. החוכמה המדינית המפוקפקת היום היא להיוואש מהסיכוי להגיע להסכם כזה. גם אהוד ברק, הפשרן הגדול לשעבר, מנפנף אותה עכשיו בעוז. אבל בהעדר נכונות להסדר מלא נמצא את עצמנו רק באמצע הדרך אל אותה אכזריות חייתית. נזקיה לקיום הישראלי ייהפכו למרים הרבה יותר מההתכנסות אל סמוך לגבולות 67' המחרידה, לצלילי האחדות, את הרוב הישראלי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ