השדר שיודע לשתוק

אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס, 19:00, ערוץ 5

רוגל אלפר
רוגל אלפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רוגל אלפר
רוגל אלפר

השידורים הישירים מאליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס הם הזדמנות לדון באחד מהקולות הוותיקים והעקביים בטלוויזיה הישראלית, זה שבוקע מגרונו של השדר יורם שימרון, שהחל את דרכו לפני יותר מ-20 שנה כמגיש פינת ספורט בעונות הראשונות של "זהו זה", ומאז התמקצע בערוץ הספורט כשדר של ענפים נידחים - כדוריד, כדורעף, כדורגל ישראלי מליגות נמוכות, פינג פונג. דומה שלעולם לא יורשה להעפיל גבוה יותר מטניס.

כמעט שאינו נראה על המסך. הוא נתפש כאנטי-כריזמטי, משולל יכולת להלהיב ולשלהב את רגשות הצופים. סגנונו המאופק, המתון, הנחבא אל הכלים כמעט, הוא אנטיתזה לשדר הספורט הקלאסי, נוסח יורם ארבל או מאיר איינשטיין, שמשמש ככרוז לאומי במשחקי נבחרות ישראל, מתלהם, משתנק, מצטווח, יוצא מגדרו, מפעיל את הקהל, מעודד, מאדיר, טובע סיסמאות סמליות שמשתרשות בשפה ("ככה לא בונים חומה!") ומעצים את החוויה ("ה-ל-לול-יה!", נוהג ארבל לצרוח אחרי מהלך יפה).

מי יפקיד בידי שימרון משחק חשוב בענף פופולרי? הוא לא שחקן ולא בדרן, אלא שדר טהור, מקצועי ואפרורי, מעין פקיד, אזוב קיר, שמספק חומר רקע ונתונים ומסכם מהלכים.

אך ליורם שימרון, שמייצג אופציה מובסת, זכויות רבות. הוא חף ממניפולטיוויות. הוא נותן לראות משחק. הוא לא מנסה לגנוב את ההצגה. כשהוא משדר, המתרחש על המגרש הוא העיקר.

מי שרואה ספורט רק בטלוויזיה כבר שכח: במגרש אין שדר. וגם לא צריך. תפקידם של שדרי הספורט תפח עם השנים לממדים מפלצתיים ומיותרים. הם לא סותמים את הפה. הברברת שלהם היא הרכיב הדומיננטי ביותר בשידורי ספורט. למעשה, יורם שימרון ניחן במעלה מדהימה: הוא יודע לשתוק.

רדוד ומשעמם; הקו האדום של דנה מודן, 20:10, ערוץ ביפ

כשמשמאלה פסיכולוג ומימינה סלבריטאי מנחה בימים אלה דנה מודן תוכנית טיפים בענייני רומנטיקה בערוץ "ביפ". מערכות יחסים הן אחד הנושאים המרכזיים של התרבות המערבית - בסרטים, בספרים, בשירי פופ וכו'. זו אולי הסוגיה האישית שמטרידה אנשים בחיי היום-יום יותר מכל, בוודאי בטווח גילאי צופיה של מודן, שנע בין 17 ל-25, אם לאמוד לפי המתקשרים. וכמו ב"יחסים מסוכנים", ששודרה בערוץ 2, מתמחה כאן מודן בדחיסתה למתכונות רדודות, משחקיות, בידוריות.

רוצה לומר, לתרים אחר היגד משמעותי על זוגיות אין למודן מה להציע. "הקו האדום" מושתתת על הבדיחה, העקיצה, החידוד ועצת האינסטנט הנשלפת. זה לא רציני.

אצל מודן, כל היבטי האהבה מאבדים את ממד העומק: מכאב (יש תחרות "הלב הקרוע של החודש") ועד גורל, הכל מושטח והופך לסמול-טוק בלתי מחייב ומגוחך, כל בעיה נפתרת בסאונד-ביט. למרות שמודן התמקצעה כמנחה בעניינים שבלב, היא לא מסוגלת לתרום לצופיה שום דבר ממשי. יתרה מזאת, היא נמנעת מכך במתכוון, כי דיון רציני איננו משעשע. אך גם בהומור אין עומק. התכלית היא להריץ קטעים.

זה חד-ממדי. זה משעמם. זה מדורי העצות של עיתוני הנשים והנוער, בסגנון יותר קליל ומתוחכם. וזה גם מזויף: האם מודן והסטאנדאפיסט רועי לוי, שלא לדבר על הפסיכולוג התורן, היו מתקשרים לתוכנית כזו? איכשהו, קשה להאמין. הם לא טמבלים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ