האקינן בעצירת תידלוק

שנתיים ברציפות היה מיקה האקינן אלוף העולם במירוצי פורמולה 1, באחד מענפי הספורט האישיים הקשים בנמצא. עונה מרובה בבעיות טכניות ותינוק חדש גרמו לו להוריד את הרגל מדוושת הגז ולעשות חושבים. הוא עדיין לא יודע אם מדובר בפרישה או חופשה, רק בטוח כי עליו למלא את המצברים המרוקנים. שומאכר וקולת'ארד נושמים לרווחה

מאת ניר יהלום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת ניר יהלום

בעולם הספורט נהוג לומר כי יותר קל לזכות באליפות מאשר להגן עליה. מרגע שקבוצה זוכה באליפות היא הופכת למטרה אובססיווית עבור יריבותיה. הרצון לנצח את האלופה הוא דלק עתיר אוקטן. בדרך כלל, ברוב המקומות, זה מצליח והאלופה מתחלפת מדי שנה, אולם יש כמה אימפריות ספורטיוויות שהגנו על תוארן מספר שנים ברציפות. בוסטון סלטיקס זכתה בשמונה אליפויות רצופות במהלך שנות החמישים והשישים, קבוצת הבייסבול של ניו יורק ינקי'ס מתעללת בכל קבוצה שמתייצבת מולה בוורלד סירייס (עד כה שלוש אליפויות רצופות והרביעית בטווח נגיעה) ומנצ'סטר יונייטד הפכה בעשור החולף את הפרמייר-ליג לפארודיה.

היכולת לשחזר אליפות לא הומצאה בארץ, אולם אין ספק שמכבי תל אביב כדורסל שיכללה את העניין למשהו אינסופי. שיאה הנוכחי עומד על 23 אליפויות רצופות, ובאופן בו מתנהל הכדורסל הישראלי נראה כי בעוד 16 שנים היא תקבע שיא חדש. בכדורגל, רשמה הפועל פתח תקוה בתחילת שנות ה-60' שרשרת של חמש אליפויות רצופות.

הקושי בשמירת האליפות גדל שבעתיים כאשר מדובר בענפי ספורט אישיים. בקבוצה יש הרבה מרכיבים שמאזנים זה את זה בזמנים חלשים ומונעים התפוררות, בעוד שבספורט האישי אין מי שיחפה על חולשת המתמודד. למרות זאת, גם בתולדות הספורט יש כמה אלופים גדולים שהצליחו להגן בהצלחה על תוארם: רוכב האופניים הספרדי מיגל אינדוריין, שזכה חמש פעמים ברציפות בטור דה פראנס או האצן האמריקאי אדווין מוזס, שלא נוצח ב-103 תחרויות גמר רצופות ב-400 מטר משוכות.

במירוצי פורמולה 1, החל משנת 1950 הצליחו שבעה נהגים להגן על תוארם כאלופים. חמישה מהם ניסו ללא הצלחה לשחזר את הישגיו של נהג המירוצים הארגנטיני חואן מנואל פנגיו. פנגיו זכה באמצע שנות ה-50' בארבע אליפויות רצופות ובסך הכל סיים את הקריירה שלו עם חמש אליפויות. האחרון שניסה להשיג אליפות שלישית ברציפות היה הפיני מיקה האקינן. האקינן זכה בשתי אליפויות עולם בשנים 98' ו-99', אך כשל בשנה שאחרי וסיים במקום השני.

הברור הופך לעובדה

האקינן נושל מכתר האליפות על ידי אחד הנהגים הגדולים ביותר בתולדות הספורט המוטורי, מיכאל שומאכר מגרמניה. שומכאר המשיך ביכולת הווירטואוזית שלו גם השנה וזכה בפעם הרביעית בתואר אלוף העולם. האקינן ראה במשך כל השנה את יריבו המושבע מסיים ראשון במרבית המירוצים (תשע פעמים ונותרו עוד שני מירוצים), בשעה שהוא חווה את העונה הגרועה ביותר שלו מזה ארבע שנים. עונת ביש המזל גרמה במשך תקופה ארוכה לחרושת שמועות בקרב אנשי פורמולה 1, בנוגע לעתידו של האקינן. פה ושם פוזרו רמזים לגבי עתידו בקבוצת מקלארן על ידי כמה גורמים: האקינן עצמו, מנהלו קיק רוזברג (הנהג הפיני שהיה אלוף העולם בשנת 1982) וקברניטי הקבוצה. מי ששם ראשון את הקלפים על השולחן היה דיוויד קולת'ארד, שותפו של האקינן, שאמר לפני כחודשיים כי בעונה הבאה יהיה לו שותף חדש. רוזברג עוד ניסה להכחיש, אבל לכולם היה ברור כי אחרי 11 שנים כנהג מירוצים בפורמולה 1, מיקה האקינן הולך הביתה.

לפני שבועיים, במירוץ הגראנד פרי של איטליה במונזה, הניף האקינן את דגל המשבצות כדי לבשר שהוא יוצא לחופשה. האקינן פירט את הסיבות שגרמו לו להחליט על הפסקה: "באופן וירטואלי, פורמולה 1 היתה כל עולמי מאז התחלתי לנהוג בקרטינג בשנת 74'. העצימות שהיתה לי במשך כל הקריירה נעשתה קשה מאוד עבור הסובבים אותי. זה דרש שהות ארוכה ללא המשפחה והפעילות עצמה שוחקת ומעייפת. אתה כל הזמן מביט על לוח השנה לפני שאתה מקבל החלטות בכל נושא. אני פשוט רוצה להפסיק להתבונן בלוח השנה לתקופת מה. זה היה תהליך ארוך וקשה עבורי".

ההחלטה לעזוב את מסלול המירוצים החלה להתבשל אצל האקינן כבר בחודש מאי. במהלך המירוץ במונטה קרלו הוא דיבר על זה עם הבוס של חברת "וסט מרצדס מקלארן", רון דניס. הזרז העיקרי היה הולדת בנו הבכור בחג המולד האחרון. האקינן ביקש לעצמו זמן עם משפחתו, אשתו אריאה והבן הוגו. גם העובדה שנותר ללא כל הישג העונה תרמה להחלטה. "כפי שאני מרגיש כעת", אמר האקינן, "אם אני אמשיך עוד שנה, לא אוכל להציג יכולת משכנעת. זאת סיבה מאוד משמעותית עבורי, ואני לא מוכן לעשות שום דבר שאינו 100% מהיכולת שלי. לכן, זה דבר טוב לקחת פסק זמן, לטעון את המצברים".

השאלה שנותרה פתוחה היא אם מדובר בפרישה סופית או רק הפסקה לחידוש האנרגיות? גם האקינן עצמו לא יודע להשיב בוודאות: "הכי פשוט עבורי היה להודיע על פרישה, אולם זאת החלטה שאני עדיין לא בשל לקבל. זה לא שיש משהו מיוחד שאני רוצה לעשות. אני פשוט רוצה לנוח וליהנות. אני רוצה לבדוק אם יש דברים אחרים שמעניינים אותי מעבר לפורמולה 1. התשוקה שלי היא למירוצי מכוניות ויכול להיות שאחרי ארבעה-חמישה חודשים אבין שזה חסר לי יותר מדי".

המשפחה תומכת

הקריירה הספורטיווית של האקינן, שחגג שלשום 33 שנים, פרושה על פני 27 שנים. במשך תקופה זו הוא רכש לעצמו מעמד אלוהי בפינלנד, ושמו הפך מוכר ברחבי העולם. כמו כל ילד קטן, גילה האקינן חיבה מיוחדת לכלי רכב. בגיל חמש, בהקפה הראשונה שלו, הוא איבד את השליטה כבר בסיבוב הראשון בדרך לתאונה הראשונה. בגיל שש הוא קיבל מאביו את הקרטינג הראשון שלו. היה זה הקרטינג של נהג פיני מפורסם בשם הנרי טויבונן. על אף הסיכונים הכרוכים בנהיגה, תמכו ההורים - הארי, מפעיל רדיו בגלים קצרים, ואליה - בבנם הצעיר. הללו, יחד עם אחותו נינה, פקדו מדי סוף שבוע את מסלול המירוצים ועודדו את האקינן ג'וניור. הארי אפילו לקח על עצמו עבודה נוספת כנהג מונית, כדי לממן את העלויות הגבוהות.

מיקה המשיך להתאמן במרץ בקרטינג ולהפליא ביכולתו. במחצית השנייה של שנות ה-80' הוא זכה חמש פעמים באליפות פינלנד. ב-87' הוא עבר להתחרות במירוצי פורמולה-פורד 1600 ובמקביל הפך לאלוף המדינות הנורדיות. בסוף אותו עשור המשיך האקינן לעלות בהיררכיית התחרויות המוטוריות. בשנת 1990 הוא ניצח את אליפות בריטניה F3 וקיבל איתות לעבור לשחות בבריכה של הגדולים באמת: מירוצי פורמולה 1. במשך שנתיים הוא בילה בקבוצת לוטוס. את השנה הראשונה הוא סיים במקום ה-15 בדירוג הנהגים עם מיקום שיא: חמישי בסן מארינו. את שנתו האחרונה בלוטוס הוא סיים שמיני בדירוג הנהגים עם 11 נקודות.

כישרונו כנהג לא חמק מראשי קבוצת מקלארן. שנות השמונים האירו פנים לקבוצה עם שבע אליפויות נהגים ושש אליפויות קבוצתית במאזנה, בזכות ניקי לאודה, אלן פרוסט והעילוי הברזילאי אירטון סנה, אולם מאז נעשו הרבה הקפות במסלולי המירוצים. לאודה פרש, פרוסט עזב וזכה באליפות עם קבוצת וויליאמס וסנה נותר בודד. לפיכך, ב-93' הוצא פנקס הצ'קים של מקלארן כדי לרשום סכום יפה עבור האקינן. תחילה הוא שימש כנהג מבחן, אולם שלושה מירוצים לפני סוף העונה עזב מייקל אנדרטי (הנהג השני) בשל יכולת מאכזבת, והפיני תפס את מקומו. כבר במירוצי הדירוג הראשונים שלו, הפתיע האקינן והתברג לפני סנה בעמדת הזינוק. בסוף השנה, ביפאן, הוא זכה לביקור ראשון בפודיום לאחר שסיים שלישי ועמד לצד סנה המנצח.

מותו הטראגי של אירטון סנה ב-94' במסלול המירוצים בסן מארינו, הפך את האקינן לנהג הבכיר של מקלארן. את העונה הראשונה כנהג הבכיר הוא סיים במקום הרביעי בדירוג הנהגים. שנת 95' הביאה לו ביקור אחד בלבד בפודיום וביקור טראגי בבית חולים. במירוץ האחרון של העונה באוסטרליה, התפוצץ הגלגל האחורי של מכוניתו במהירות 200 קמ"ש במהלך מירוצי הדירוג והאקינן התרסק אל תוך קיר הצמיגים. האקינן איבד את ההכרה ונראה כי סבל מפגיעה מוחית אנושה. ניתוח חירום שנערך בסמוך למסלול המירוצים הציל את חייו. לאחר שהיה 24 שעות במצב של תרדמת, פקח האקינן את עיניו וישר שאל את רופאיו אם התאונה היתה באשמתו. לאחר שקיבל תשובה שלילית, מילא את פניו חיוך מבויש, הוא נשען לאחור ונרדם. מלבד חברתו אריאה, שהה לצידו בבית החולים גם הבוס של מקלארן רון דניס, שיחסיו עם האקינן מחוץ למסלול היו כמו של אב ובנו. האקינן, עם מוזה של לוחם ויקינגי, עבר תהליך שיקום מזורז ולהפתעת רבים התייצב לעונת 96'. האקינן סיים את העונה במקום החמישי, לאחר שסיים שלישי בשלושה מירוצים. באותה עונה הוא קיבל את דיויד קולת'ארד כשותף למשך שש השנים הבאות, התקופה הארוכה ביותר בתולדות פורמולה 1 של צמד נהגים.

טעם של עוד

שנת 97' נפתחה בקבוצת מקלארן-מרצדס עם מנוע חדש ומכונית מנצחת, שעוצבה על ידי אדריאן ניוואי. קולת'ארד ניצח בשני מירוצים, האקינן חיכה עד למירוץ האחרון בספרד כדי לעמוד בפעם הראשונה בראש הפודיום. לאחר שש שנים ו-96 מירוצים זכה האקינן לניצחון בפורמולה 1. ראשי מקלארן-מרצדס חיככו את ידיהם בהנאה בתום אותה עונה. לראשונה מאז ימיו של סנה בתחילת העשור, הם הפכו לחבורה מנצחת לאחר שנים של כשלים טכניים במנועי הקבוצה. לאורך כל אותה תקופת יובש, נשך האקינן שפתיים וסירב להפיל את האשמה על הקבוצה. להבדיל מסנה, שלא היה מוכן לשמוע תירוצים ממהנדסי הקבוצה, האקינן ראה עצמו שווה בין שווים בכישלונות ובהצלחות, שהחלו להגיע בצרורות.

שנת 98' נפתחה בסערה מצד נהגי מקלארן-מרצדס. בשני המירוצים הראשונים סיימו האקינן וקולת'ארד במקום הראשון והשני בהתאמה. הם המשיכו את אותה עונה חלומית עם תשעה ניצחונות, כשהאקינן סיים לבדו עם שמונה ניצחונות מתוך 16 מירוצים. החגיגות הכפולות של הזכייה בתואר אלוף הנהגים ואליפות היצרניות לא היו מביישות את שמחת בית השואבה.

האקינן הצליח לתת לכשרון שלו לרצד באלגנטיות על מסלולי פורמולה 1. השילוב הקטלני של מכונית משובחת וקור רוח נדיר היה גדול על היריבים. שנת 99' היתה הפכפכה בטבלת הנהגים. מיכאל שומכאר סבל מתאונה במירוץ באנגליה שעלתה לו ברגל שבורה, ולמעשה יצא מתמונת המאבק. שותפו לקבוצת פרארי, אדי ארווין, נתן מאבק מרתק עד למירוץ האחרון לאלוף הפיני שביקש להגן על תוארו.

למירוץ האחרון ביפאן הגיע ארווין עם יתרון של ארבע נקודות בפסגה על פני האקינן. כשחרב האליפות מונחת על צווארו, הפגין הנהג הפיני יכולת נהיגה בלתי נשכחת. לעמדת הזינוק הוא התייצב במקום השני, אחרי ששומאכר שב רעב מפציעתו וזכה בפול פוזישן. האקינן, שבימים כתיקונם זורמות כדוריות דם קפואות בעורקיו, הגיב ראשון לאור הירוק ועקף את הגרמני בדרך לניצחון במירוץ. ארווין סיים שלישי והחמיץ בשתי נקודות את תואר אלוף הנהגים.

שנת המילניום החדש העמידה באור הזרקורים את מיכאל שומאכר, שחזר עם יכולת מדהימה. האקינן ניצח בארבעה מירוצים וסיים שני בדירוג הנהגים, 19 נקודות אחרי שומאכר. עונה זו נכנסה לפנתיאון של פורמולה 1 בזכות המירוץ בבלגיה. האקינן פתח בפול פוזישן, כאשר שומכאר ממוקם רביעי. במהלך המירוץ החליפו השניים את המקום הראשון עד לחלק האחרון. חמש הקפות לסיום הוביל שומאכר את המירוץ כאשר האקינן מאחוריו בפיגור של שנייה. שומאכר ידוע כאחד שמעדיף מפגש פנים אל פנים עם כיתת יורים על פני מתן זכות קדימה, ובהתאם לכך חסם את הדרך להאקינן ומנע את הניסיון הראשון של הפיני לעקוף. האקינן סירב להרים ידיים. כשנותרו ארבע הקפות לסיום, פגשו השניים את ריקרדו זונטה הברזילאי, הנהג האחרון. שומאכר נצמד לזונטה וחתך שמאלה כדי לעקוף. מיקה פנה ימינה ועקף את שני כלי הרכב בו זמנית, במה שהוגדרה כאחת העקיפות המדהימות אי פעם בתולדות פורמולה 1.

השנה האחרונה התאפיינה בחוסר הצלחה. בעיות טכניות רבות גרמו להאקינן לפרוש מחמישה מירוצים מתוך 14 שהתקיימו עד כה. גם היחסים בינו לבין קולת'ארד לא תרמו לאווירה. קולת'ארד התרעם לא אחת על הקדימות שקיבל האקינן מראשי מקלארן. הוא הרגיש בשל כדי להיות המוביל ולא נהג המשנה שמפנה את הדרך על פי ההנחיות של ראשי הקבוצה.

עד לסיום העונה נותרו שני מירוצים (היום בארה"ב, האחרון ביפאן בחודש הבא). והאקינן ינסה לסיים עם הראש למעלה. למרות שהדלת במקלארן פתוחה עבורו, החזרה לא תהיה קלה והוא הראשון להודות בכך. עם זאת, ההיסטוריה של פורמולה 1 מכירה שני אלופי עולם שלקחו שנת חופש, חזרו וזכו באליפות. ניקי לאודה עשה זאת ב- 84', אלן פרוסט ב-93'. לא כולם בפורמולה 1 חותמים על תסריט זהה בנוגע להאקינן, אבל "הפיני המעופף" שחזר ממוות קליני וזכה בשתי אליפויות עולם ינסה להוכיח כי הוא עדיין יכול להיות הטוב בעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ