לחיות עם טרור

מאת תום שגב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת תום שגב

נגן סקסופון בודד ותשוש למראה ניצב השבוע בשדרה החמישית במנהטן וניסה בשארית כוחותיו להפיק מהכלי שלו את צלילי "אמריקה אמריקה", שיר שמעמדו דומה לזה של ההמנון הלאומי. זה היה בשעת ערב מוקדמת יחסית, אך תנועת העוברים והשבים היתה דלילה. רבים מתושבי ניו יורק עודם מעדיפים בימים אלה לשבת בבית מול מכשירי הטלוויזיה. אחת לכמה דקות הם רואים תשדיר פרסומת המציע להם לרכוש סט של דגלים: אחד להנפה מעל דלת הבית, אחד לחלון המכונית, אחד להצמדה על דש המקטורן ואחד להדבקה על דלת המקרר במטבח. תמורת 14.99 דולר, פלוס אריזה ומשלוח, אפשר לקבל גם דגלון הנושא את המלים המושמעות ביותר בימים אלה: "אלוהים ברך את אמריקה". הן מוקרנות גם בצדי הכבישים המהירים על המתקנים הממוחשבים האמורים למסור לנהגים עדכוני תנועה.

גל פטריוטי שוטף את אמריקה מחוף אל חוף. אלפי זאטוטים שמילאו בשבוע שעבר את מדיסון סקוור גארדן למשחק אימון של הניקס, קבוצת הכדורסל של ניו יורק, התבקשו בתחילת המשחק לקום לשירת ההמנון הלאומי. במועדון לילה ששמו אס-או-בי (קיצור של "בן כלבה") הפסיק כוכב הרגאיי מג'מאיקה אנטוני בי את הופעתו בשיאה וביקש עשר שניות דומייה לזכר הנספים במגדלי התאומים.

יש משהו ילדותי, גם נוגע ללב, בניסיונותיה של אמריקה לעצב את דפוסי השכול שלה, אך הפטריוטיזם והשכול מלווים בחרדה גדולה, כמו היסטריית האנתרקס, השבוע. על אלה נוסף משבר כלכלי עמוק למדי. הצירוף הזה עלול להיות מסוכן.

ארה"ב היא כיום מדינה בלא אופוזיציה; אמריקה כולה מתייצבת לצד ג'ורג' וו' בוש כאילו היה אחד הנשיאים הגדולים בתולדותיה. אריאל שרון יכול רק לקנא בבוש על צייתנותה של התקשורת האמריקאית.

הניסיון הישראלי בלבנון מורה, שלא ניתן לחסל טרור באמצעות הפצצת עריה של מדינה המעניקה לטרור את חסותה. כישלון הניסיונות לטפח "מנהיגות מתונה", כלומר צייתנית, בקרב הפלשתינאים ראוי לכל הפחות לאזכור גם בוואשינגטון, המבקשת כנראה לכונן קואליציה פרו-אמריקאית באפגניסטן.

מחשבות מסוג זה כמעט שאינן קיימות בתקשורת האמריקאית. הדיווחים מסתמכים בדרך כלל על המידע שמספק הפנטגון. אין כמעט ספקנות או ביקורת.

רשתות הטלוויזיה האמריקאית נענו לדרישת הממשל, שלא לשדר הודעות מפי אוסאמה בן לאדן ואנשיו. רשתות הטלוויזיה בבריטניה דחו דרישה דומה. צנזורה עצמית יכולה להיות מסוכנת לא פחות מצנזורה שממשלה מטילה. הטרור עלול לעשות לאמריקה מה שעשתה לה בשנות ה-50 החרדה מפני הקומוניזם. לפי שעה אין סימנים למקארתיזם חדש. להיפך: הכל מזהירים את עצמם, שלא לפגוע במרקם הרב-תרבותי של החברה, לרבות מרכיביה המוסלמיים.

אך כשאומרים באמריקה שהחיים לא יהיו מה שהיו לפני 11 בספטמבר, מתכוונים לפי שעה בעיקר רק לאי נוחות הכרוכה בצורך להקדים ולהתייצב לטיסות פנים. רוב האמריקאים עוד לא הפנימו את האתגר האמיתי הצפוי להם כנראה: בדומה לישראלים הם עלולים לגלות, שעליהם לחיות עם הטרור כחלק משגרת יומם כפי שבני אדם חיים באורח קבע עם פשע ועם תאונות דרכים ורעידות אדמה. המלחמה והטרור הולידו שורה של מגבלות על חירויות האדם בישראל; גם בדמוקרטיה החזקה ביותר בעולם יש שורה של ליקויים בתחום זכויות האדם, לרבות עונש מוות. אך החיים עם הטרור מעמידים את האמריקאים לפני המבחן קשה ביותר שידעו מאז ימי ווטרגייט; זה יהיה בתקופה הקרובה הסיפור המרכזי שיבוא מכאן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ