דניאל רוגוב

למסעדות שכונתיות שבהן לא מהססים לשבת עם חברים או לבד, לארוחה, משקה או חטיף יש בכל העולם כמה מאפיינים משותפים: האוכל בהן טעים, גם אם אינו מסעיר במיוחד, המחיר סביר, האווירה נינוחה והצוות מעניק תחושה של בית.

על כל הקריטריונים האלה עונה בקלות מסעדת Copia התל-אביבית, בהצטלבות הרחובות יהודה הלוי והחשמונאים. שולחנות עץ ערוכים בתוך המסעדה ובחוץ, ובשעות הערב הם מקושטים בנרות אדומים גדולים. עיצוב הפנים מינימליסטי וכולל קירות בירוק כהה, תקרה בכחול כהה, חלונות מזכוכית צבועה ובר שצורתו חצי ירח, בסגנון שנות ה-30. באופן כללי, הסגנון שקט ורגוע, ובמכוון לא מתוחכם מדי.

באנו בשעות הערב המוקדמות לארוחה קלה. קיש הבצל שבו פתחנו הצטיין בקלתית יבשה ופריכה ובמלית של בצלים זהובים ומתקתקים במידה הנאותה. בצד המנה הוגש סלט חסה ועגבניות פרוסות, ברוטב וינגרט קליל וטעים. הטעות היתה להגיש את הקיש על פרוסות העגבניות, שכן הן הרטיבו את הקלתית ופגמו בטעמו.

המנה השנייה שניסינו היתה פרוסות סינטה דקות, שגולגלו בצורת סיגרים ארוכים סביב מילוי גבינה, נטבלו בביצים טרופות ובפירורי לחם מתובלים וטוגנו בשמן עמוק. הגלילות הוגשו לשולחן לוהטות והגבינה שבהן מותכת היטב, לצד מחית תפוחי אדמה ומעט רוטב פסטו חם. המנה העלתה חיוך של שביעות רצון על פני לא רק משום שהיתה טעימה מאוד, אלא גם משום שהזכירה לי את המנה הצרפתית-הרוסית קורדון בלה, שאני נוהג להזמין בכל מקום שבו היא מופיעה בתפריט. בחרנו חצי בקבוק יין סנטה כריסטינה אדום של אנטינורי, שהלם יפה את המנות.

לקינוח חלקנו סופלה שוקולד אמיתי (בניגוד לרוב המסעדות המקומיות, שבהן מוגשת עוגת שוקולד המכונה סופלה), שהיה קליל, אוורירי וטעים מאוד, מבלי לחטוא בחטא מתיקות היתר. לצד הסופלה, שתינו אספרסו טוב.

בתוספת יין, הסתכם חשבוננו לזוג ב-176 שקלים, סכום סביר לארוחה קלה אך טובה. אילו גרתי באזור, הייתי הופך את המסעדה השכונתית במובהק הזאת לאחד ממקומות הבילוי הקבועים שלי.

"Copia": יהודה הלוי 96, תל אביב. פתוח בכל יום, 02:00-9:00 או מאוחר יותר. טל' 03-5614228

בשולי המזח

הכיסאות ושולחנות העץ הרעועים, המסודרים לאורך קו המים במזח של נמל תל אביב הישן, עוררו בי תקווה ש"קפה דג" החדש ידמה לטברנות הפשוטות, והנהדרות לעתים, הפזורות באיי יוון. התקווה התחזקה לאחר שבהגיענו למקום מצאנו את הטבח והמלצרית היחידה שרועים בתנוחה עצלה ליד אחד השולחנות, מכרסמים מעט מהא ומדא.

לאחר שהתיישבנו והזמנו בירות קורונה קרות הופיעו על שולחננו שלושה סלטים ולחם חם. אף אחד מהסלטים לא הצטיין בטעמו, אך סלט של פרוסות חצילים שטוגנו עם פלפלים אדומים, עשבי תיבול ושום, וסלט מטבוחה חריף בדיוק במידה, היו בהחלט סבירים. הצזיקי היה מימי מדי וחסר בו השמיר הטיפוסי למנה זו. גם מספרן הדל של מנות הפתיחה הפתיע, שכן יותר משזאת טברנה ים-תיכונית אמיתית, זו עוד אחת ממסעדות הדגים הרבות המציעות ארוחות עסקיות, ובכל יתר המסעדות מסוגה שבהן ביקרתי מגישים לשולחן בין 8 ל-12 מזטים.

בת זוגי לארוחה בחרה בשרימפס, שנאמר לנו כי מכינים אותם בסגנון טמפורה. אך לא כך היה. בסגנון טמפורה אמיתי השרימפס היו צריכים להיות מצופים בבלילה קלה, שלאחר טיגון עמוק נעשית פריכה, אווירית וטעימה מאוד. השרימפס שקיבלנו צופו אולי בקמח או בתערובת פירורי לחם מתובלים, שרובה נשרה בעת הטיגון. גם השרימפס עצמם, שהוגשו בכמות נדיבה, לא היו טעימים במיוחד, והיה להם טעם לוואי לא נעים. בנוסף, ברוטב השמן והשום שהוגש עם המנה לא היה שמץ של לימון. סלט ירוק קטן שהונח באמצע הצלחת היה טוב, במיוחד לאחר שתובל במיץ לימון טרי. למעשה, בסופו של דבר התברר שהסלט הזה היה הפריט המוצלח ביותר בארוחה כולה.

המנה העיקרית שבחרתי, קוסקוס פירות ים, היתה טעימה יותר: הקוסקוס היבש והחריף מעט היה בעל מרקם וטעם טובים, אך הכמות המזערית של קלמארי ושרימפס שנדגמו במנה לא היתה מספקת.

"קפה דג" ממוקמת לצד אולימפיה, המסעדה האם שלה (שממנה לא התלהבתי מעולם), אך האוכל המוגש בה מבושל במטבח נפרד, הנראה רעוע ממש כמו השולחנות הניצבים בחוץ. בלשון המעטה, אפשר לומר שאין זו המוצלחת במסעדות הדגים בנמל תל אביב. בתוספת הבירות ששתינו, הסתכם חשבוננו ב-136 שקלים. לא הרבה אמנם, אבל האוכל עצמו אינו מעורר חשק לשוב.

"קפה דג": רחוב יורדי הסירה 1, בנמל תל אביב. פתוח בכל יום 23:00-19:00. טל' 03-60432911

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ