בדמי מרחק אהבתי

על שירתו של רמי סערי, המתחדשת ומפתיעה תדיר, ולפיכך נשארת תמיד אניגמטית

דורית מאירוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דורית מאירוביץ

הספר החי, מאת רמי סערי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001

הפורמליסט הרוסי ויקטור שקלובסקי אמר, שאנשים הגרים ליד הים מפסיקים לשמוע את רחש הגלים, להחזיר לאבן את אבניותה - להזיר את העולם. ספרות, אמר שקלובסקי, עושה הזרה של המציאות ושל הלשון המעצבת אותה.

שירתו של רמי סערי היא שירה אניגמטית מיסודה, שירה שבה אפקט החזרה, תחושת האקספרמנטליות ועיקרון ההטרוגניות בעולם ובלשון הם ממאפייני היסוד הפואטיים שלה, יסודות הבאים לידי ביטוי קיצוני בפרק האקספרימנטלי של "הספר החי". השירים המופיעים בפרק זה מקצינים עד למרב את עקרון האניגמטיות ואת אפקט החזרה. קודים מבניים ולשוניים מורכבים מומרים בקודים מבניים ולשוניים חדשים ומפתיעים. שבירה זו של הקודים השיריים-הפואטיים מעניקה לשיר רושם של אקספרמנטליות חריפה הן מבחינת החומרים הלשוניים והן מבחינת ארגונם.

התעוזה הפואטית הזאת היא תחבולת יסוד בשירת סערי, שנוצרת בה קומפוזיציה המבליטה את המבע ולא את תוכנו. הבלטה זו מגיעה למימוש קיצוני, בשיר "תיאורמה", למשל, הפותח בלשון ארמית: "תורא אתא ושתה למיא", ומיד לאחר מכן, בשורה הבאה, יש מעבר חד מלשון ארכאית ללשון בינונית תקנית: "אלו נסיתי לכתב אחרת". כאן נשבר גם העיקרון הפואטי המקובל של חלוקה לבתים הכתובים בטור אחד, ואת מקומו תופס ארגון החומרים בשני טורים.

גם השיר "רחוקים רחמי ריבוני" פותח בטורים:

ראשית אשרה ועשתרת,

רחוקות מנמל הבית

חרפת דרכים ארכות,

כרחק רחמי רבוני

- וכן שירים רבים אחרים, שמעלים את השאלה איך לקרוא את השיר, אם לאורכו אם לרוחבו. טשטוש גבולות זה של המבנה ממחיש בין השאר את ייחודו של הטקסט, את אפקט האניגמטיות שהוא מפעיל ואפקט האקספרמנטליות.

תופעה פואטית נוספת האופיינית לשירת סערי היא המגמה להבלטה ולהסוואה סימולטנית של המבע. היסוד הדינאמי המונח בהכרח ביחסים מהסוג הזה - יחסי מתח בין תופעות - עובר גם לתחום הרטורי ומתנה את עמדותיו של הקורא. תהליך הקריאה מקבל אופי בלתי צפוי מפני שמה שנתפש כמוסווה מסתבר כמובלט, ולהפך.

למשל השיר "קין":

באתי מרחוק אל כוכב העצב

בדמי מרחק אהבתי

והקצב אשר מחוה אותי בדרכים

הקרובים לי באמת הם זרעי הפרחים

המנחים בבכי גשם על אבן קרה.

ביתי השכור הנראה כמערה

וחתול חולה חבה וחרות.

לילותי הם שתי-ערב:

חלום על ערות

בין שורות השיר שממנו לקחתי -

שבעתים הקמתי ושוב נצחתי

כדי לחיות ולמות שבעים ושבעה.

לפנינו שיר מורכב ביותר הבנוי על האלוזיה המקראית לסיפור קין והבל (בראשית ד'). השאלה המרכזית נוגעת ב"חומרי הבסיס" הטעונים - קין ההורג את הבל - עובדה שהשיר אינו מזכיר אלא רק נשען עליה, ומכאן עולה שאלה מהותית הנוגעת לקשר שבין קין המקראי למשמעות השיר ובעיקר לעמדת הדובר בו. הדובר מכנה עצמו קין, והאנלוגיה שבין קין ל"אני" מעוצבת בשלל אמצעים ותחבולות שיריות פואטיות ומטא-שיריות, שהתשובה עליהן אחראית על אפקט ההזרה והאניגמטיות.

ראשית, לפנינו "אני" העומד במרכז השיר למרות זהותו הבעייתית, "אני" שמעמיד את עמדותיו על העולם, על קין, על הקיום האנושי ועל המבע השירי. עיצוב כזה של עמדת הדובר נעשה כאן באמצעות מקבילות מוחשיות ומערך פיגורטיווי סבוך, שאחראי לעיקרון המתח שבין ההסוואה להבלטה. כבר הביטוי הפותח: "באתי מרחוק אל כוכב העצב" מעיד על תהליך של נדודים, המבליע במרומז את נדודי קין - הנידון לנדודי נצח - שהדובר ספק אנלוגי אליהם וספק מאיין אותם. גם המטאפורה "כוכב העצב" היא מטאפורה טעונה המהווה מקבילה מוחשית לרגשות ה"אני", רגשות חריפים של ייסורים, כאב וייאוש. המטאפורה הבאה, "בדמי מרחק אהבתי", היא טעונה מאוד, קשה לפיענוח, וגם אזוטרית במיוחד. מעבר לקשר המטאפורי והניגודי בין דם, על מכלול משמעויותיו הנלוות, לבין מושג האהבה - ביטוי לשוני זה מבליט את עיקרון ההזרה ואת אפקט האניגמטיות האופייני לשירת סערי.

השורה הבאה "והקצב אשר מלווה אותי בדרכים" היא שורת מפתח לתחושות הדובר ולמשמעות השיר. נחשף כאן ה"אני" הנודד ועמו אלוזיית הנדודים של קין, אלא שכאן בא הדובר וטורף את הקלפים. נדודי קין מטאפוריים לקללה, וטעונים במטען שלילי חריף, ואילו נדודי הדובר מטאפוריים ליחס העמוק והחיובי שהוא מעניק לנדודיו. אבל שירת סערי לעולם אינה חד-משמעית, שהרי האהבה וזרי הפרחים מונחים כאן "בבכי גשם על אבן קרה". כך גם הבית השכור הנראה כמערה הוא דימוי לארעיות שבקיום הדובר - ובעקיפין לנדודיו, ומי שנשאר אופטימי בסיפור הזה הוא החתול החולה חיבה וחירות. גם הלילות הם לילות נדודים, "לילותי הם שתי-ערב", וכשמופיע החלום הוא מוסב באופן פרדוקסלי על הערות. האוקסימורון הזה מתרחב וחודר לחלל השיר שכן הוא מעמיד באופן בולט את הפרדוקס הקיומי שהדובר חי בו. ולבסוף, האמירה המטא-שירית החותמת את השיר בנויה על עיקרון דומה של טריפת קלפים. המשורר אינו עוד מי שנותן את השיר אלא מי שנלקח מתוך השיר.

ומה עם קין? השיר הקרוי "קין", שהוא אינו מופיע בו כלל וקיומו הוא קיום מטאפורי מובהק, מעלה סדרת תמיהות שלא לכולם ניתנת תשובה. מדוע מכנה הדובר את עצמו קין? מה יחסו לקין? מה משמעות החדרת סיפור קין לשיר? לחלק מהתמיהות אמנם ניתנת תשובה, אבל זו עקיפה ומובלעת. ברור שסיפור הנדודים הוא הקושר בין קין לדובר והוא המהווה את ההצדקה לאנלוגיה המובלעת המשמשת מעין מסגרת לשיר. כמו כן נמצא שמה שאמור היה לעמוד במרכז השיר מבחינת סלקציית חומרי הבסיס - האלוזיה לקין - מוסט לעבר השוליים, ואילו עולמו הפנימי של הדובר והלשון המתארת אותו זזים לעבר המרכז. כך בא לידי ביטוי מובהק עיקרון המתח בין ההבלטה להסוואה של המבע. העולם הפנימי הזה הוא עולם מורכב וקשה לפיענוח, וגם הלשון המתארת אותו, שהיא כתב יד פואטי קשה לפיענוח. מורכבות שירית זו היא המפעילה כאן שוב את אפקט החידתיות האופייני לשירת סערי, שירה המעמידה עולם אניגמטי, המנוסח בלשון אניגמטית. רחש הגלים נשמע כאן היטב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ