נייר לנצח

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

הניסיונות להחליף את הספר במכשיר דיגיטלי דמוי ספר, שיכיל בתוכו את כל הספרים שבעולם, לא הוכתרו בינתיים בהצלחה, מסיבות טכנולוגיות (זה עוד לא "עובד" כמו ספר) וכלכליות (זה יקר מדי). בתקופת החסד, לפני שהספר ייעלם סופית מעולם המחר שלנו, מתפתחות טכנולוגיות שעשויות דווקא להאריך את חייו, אולי אפילו עד כדי נצח.

אחד הפיתוחים הללו יוצג בתערוכה הבינלאומית ה-7 לדפוס, שתתקיים ב-29-26 בנובמבר בגני התערוכה בתל אביב. מדובר - לא פחות ולא יותר - בנייר שאפשר לרוץ אתו, לקפוץ אתו, לשחות אתו. על פי התיאור בהודעות לעיתונות של סוכנויות מרה, המייצגות את היצרנים בתערוכה, מדובר בנייר סינתטי שנראה כמו נייר רגיל אבל הוא חזק כפלדה, אינו מתבלה, אינו דוהה ואינו נקרע, ניתן לרחיצה (כלומר בעל עמידות מוחלטת בפני רטיבות וכימיקלים), ניתן לקיפול אין-ספור פעמים ללא חשש של בלאי.

הנייר מיוצר בידי חברת Yupo היפאנית, מה שמזמין מיד סיסמאות פרסומת בעברית "יופי יופו" ובאנגלית "Yupo Yippi", והוא מיוצר מפוליפרופילן - מוצר לוואי בתעשיית הדלקים. על פי הקטלוג והדוגמיות, הנייר אכן מגיע בכל סוג ועיבוד ועובי, אם כי עדיין יש מגבלות מסוימות על סוגי הדיו שניתן להדפיס עליו.

במחשבה ראשונה אלה הן החדשות הטובות ביותר בעולם הספר. הנייר, שהחליף בעולמנו את הפפירוס ואת הפרגמנט בהיותו זול יותר, היה מוכר בסין במאה השנייה לספירה והפך לחומר העיקרי בייצור הספרים באירופה במאה ה-15. אמנם בהגדרתו (ואיש אינו יכול להתחייב מה מקור המלה העברית ומשמעותה) לא נאמר דבר על עמידותו, אבל ההנחה היא שנייר מטבעו הוא משהו פגיע, חלש וחולף. לא במקרה כונתה העיתונות לא פעם "נמר של נייר".

והנה נייר שעליו יהיה אפשר להדפיס ספרים לילדים שיוכלו לקרוא באמבטיה, ויש כבר סופרת ילדים אחת, אורנת גרובמן, שעומדת להדפיס עליה, בהוצאה עצמית, את סדרת ספרי הילדים שלה "נמש משקר". וזה גורם לי לשאול למה לא ידפיסו ספרים על נייר עמיד למים גם - ובעיקר - למבוגרים כמוני. הרי גם אני אשמח לקרוא באמבטיה ללא חשש טביעה. ניסיתי זאת, ואכן הנייר ניער מעליו כל טיפה כאילו היה מעיל גשם משובח. מה שעושה אותו אידיאלי להדפסת מפות, שחיילים לא יצטרכו יותר "לניילן" לפני יציאתם לשטח; ואכן, מפות השבילים של אודי דביר כבר מודפסות על נייר זה.

הנייר הזה יעמוד בעוז מול מקמטים וקורעים למיניהם, ומול שיני הזמן שלא יצליחו לבלותו ולפוררו. אכן, נאבקתי כמה דקות עם כמה דפי נייר שניסיתי לקמט ולקרוע, ואני מודה, כוחי כשל מול הנייר. כמובן, יכול להיות שהנייר הזה חכם על חלשים כמוני, אבל בהחלט ייתכן שמדובר בהמצאה שתבטיח את עמידותו של הספר לעולמי עד.

מה שעוצר כרגע את פריצתו של הנייר לכל תעשיות הדפוס - כולל ספרים - בארץ הוא מחירו. לא מפני שחומרי הגלם (ייצורו לא מאיים על שום עץ בעולם) או תהליך הייצור שלו יקרים במיוחד, אלא פשוט מפני שהביקוש עדיין לא מאפשר להוריד את מחיר ההיצע - כך אומרים לי. ובדיוק לשם כך מציגים את הנייר בתערוכת הדפוס, שיבואו וידפיסו וכל המרבה הרי זה משובח, ואולי אף זול בחשבון ארוך.

אבל אחרי שאגות השמחה והחגיגות עם כובעי נייר ושרשראות נייר, תוך כדי שתייה מכוסות נייר ואכילה על צלחות נייר, עם מפיות נייר וממתקים - לא מנייר, אני מקווה - מגיע תור הספקנות המסוימת. לא באיכות המוצר כשלעצמו ושימושיו המרובים, אלא בתועלת שיש בו לעולם הספר, שעד לימים אלה מודפס בדרך כלל על נייר לא סינתטי.

הרי סופר משתוקק להוציא ספר מפני שהוא נכנע לאשליית הנצח: הספר, אגד דפי נייר מודפסים וכרוכים (אף הכריכה היא מנייר) נראה כמשהו עמיד, בוודאי יותר מדפי מדפסת או מחברת שבהם נרשמו הגיגי המחבר. אבל יחד עם אשליית הנצח הזאת קיימת אצל כל אדם שחי עם ספרים אותה תחושה של אי-ודאות וארעיות, אותה תחושת מחלה שהיא נדבך חיוני של הבריאות, אותה מודעות למוות שהיא חלק בלתי נפרד מן החיים.

מעבר לזה, למרות הבטחות היצרנים, הנייר הזה לא מבטיח לספר נצח, לפחות לא בתנאים הקשים שעמם התמודד הספר בתולדותיו, מאלכסנדריה עד ברלין ועד "פרנהייט 451": הוא לא מתקמט, לא נקרע (אם כי נחתך), לא נרטב. הוא גם לא נשרף, אבל - וניסיתי - הוא נמס באש. ובמקום שבו יכולים להמס ספרים, ימאסו בסוף גם אנשים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ