תחזיות שגויות: רע הכרחי

רפי פרסיץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רפי פרסיץ

לפני כשנה, באוקטובר 2000, הטחנו במדור זה אש וגופרית בשיינינים, בבן-בסטים ובסטנלי פישרים למיניהם - שאל תחזיותיהם ההזויות הצטרפו, במרוצת הזמן, מוסדות עטורי תהילה כקרן המטבע הבינלאומית והארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי.

בדיעבד, התחוור כי מה שהיה ברי לכל הדיוט, נעלם מעיניהם המלומדות והמנוסות של כלכלנים דגולים וותיקים, מקצתם חתני פרס נובל לכלכלה.

מסתבר שלמעט התבטאויות סתמיות של פוליטיקאים, ספק אם יש התנסויות יותר מבדרות מקריאה/ מצפייה/ מהאזנה לתחזיותיהם של כלכלנים, נגידים, אנליסטים, שרי אוצר ופרשנים כלכליים.

כלכלנים בקלקלתם

אמת, השיינינים, הבן-בסטים והסטנלי פישרים מצויים בחברה טובה - שאת החטאותיה מי ימנה. בין השאר נזכור:

* את תחזיתם השגויה לתפארת של נפילי הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית בקיץ 1997 על "העתיד הוורוד הנשקף לכלכלות 'הנמרים' בדרום מזרח אסיה" - שהתנפצה שבועות ספורים אחרי שבקעה, כשהיה השגשוג למשבר עולמי.

* את ההצהרות השבועיות האופטימיות, הרואות אור דרך קבע זה יותר מעשור, שמנפיקים קברניטי המשק ביפאן על "היחלצותה הקרובה של כלכלתה מן המיתון".

* את משאלות לבם הפרועות של פרנסי האוצר בישראל, המנפנפים בחדווה בשיעור צמיחה של כ-4% ב-2002.

* גם איש-מעשה כאלן גרינספאן, נגידו עתיר הניסיון של הבנק המרכזי בארה"ב - והיפוכם הקוטבי של כלכלנים-תיאורטיקאים מן הסוג הנזכר לעיל - טעה לפחות פעמיים בשנות כהונתו הארוכות: פעם, במחצית השנייה של שנות ה-90 במאה הקודמת, כשהקדים להתריע (בכשלוש שנים טובות) על סכנותיה של כלכלת הבועה בארה"ב; פעם באמצע שנת 2000, כשפיגר באבחון סכנת המיתון המרחפת על ארה"ב.

* עצם העובדה שגופים מחקריים רבי-יוקרה, כלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד המסחר והתעשייה, בנק ישראל וכלכלניהם הראשיים של הבנקים המסחריים, שוקדים - ברוב הגינותם - לתקן את נתוניהם ולעדכן את תחזיותיהם לבקרים, מעידה על אמינותם הירודה.

האם, לנוכח ההון האנושי והכספי האדיר המושקע ברקיחת תחזיות, שכ-90% מהן מוטעות ומטעות, לא מוטב בלעדיהן? האין נזקן רב מתועלתן?

למרבה הצער, ככל שקשה עם תחזיות שגויות, יקשה שבעתיים בלעדיהן. איך, לדוגמה, תוכל ממשלה (או משק בית) לגבש תקציב שנתי (בין גירעוני, בין עודפי) בלא לצפות מראש את הכנסותיה (ממסים)? איך ניתן לאמוד שיעורי אינפלציה בלא להידרש למחיריהם העתידיים של דלקים או לשערי חליפין?

אם ניתן לשפץ תחזיות כל שני וחמישי, למי אכפת אם שגויות הן אם לאו?

אכפת גם אכפת. שכן בניגוד לכלכלנים ולפרשנים, הרגילים להשתעשע במודליהם ובתחזיותיהם כחתולים בעכברים, אין ממשל הנסמך על תחזיות ומודלים (שלו, או של אחרים) יכול לעדכן את מדיניותו התקציבית-פיסקלית כל שני וחמישי. אם נפער גירעון תקציבי שלא נחזה מראש, נבצר למוחקו או לווסתו בן-לילה על ידי הכבדת מסים, קיצוץ בהוצאות, או גיוס כספים מן הציבור.

אף מעבר ממדיניות מוניטרית מצרה למדיניות מוניטרית מרחיבה, או להפך, היכול להיעשות כביכול במשיכת קולמוס, צריך חודשים אחדים כדי שיחלחל למשק.

מודלים מפוקפקים

בהנחה שתחזיות שגויות הן רע הכרחי, שאי אפשר בלעדיו, איך נשפר את אמינותן? - בין השאר, על ידי כך:

* שנהיה ענווים; שנודה בכך שקיימים נעלמים ומשתנים, שאינם בשליטתנו: גלובליזציה, בצורת, אינתיפדה, רעשי אדמה, פיגועים במגדלי התאומים, הם אחדים מהם.

* שנכיר בכך שגדולי הכלכלנים בעולם טרם המציאו תרופה יעילה למארת המחזוריות המגוונת את הפעילות הכלכלית האנושית מאז ימי בראשית.

* שנפגין יתר ספקנות לגבי ישימותם של מודלים כלכליים צפידים ומקודשים, שתקפותם מפוקפקת.

אף שאיננו אמונים על תחזיות, בעיקר אלה הנוגעות לעתיד, נשלוף מצקלוננו תחזית אחת, הנראית ודאית, והיא: האחרונים שיאבדו את משרותיהם בעתות מיתון יהיו בן-בסטים, שיינינים וסטנלי פישרים למיניהם.

מי יודע, אולי תגרום להם מובטלותם הפוטנציאלית לחזור בתשובה ולהודות במופרכות תחזיותיהם?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ