הפיגוע הקטלני ביותר בשטחים

צה"ל

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עמוס הראל
עמוס הראל

דקות לפני שהגיעו הדיווחים הראשונים על הפיגוע רב האבידות בעמנואל, אתמול אחר הצהריים, עסק גורם ביטחוני בכיר בשיחת תדרוך עם עיתונאים. הבכיר הציג תחזית קודרת לחודשים הבאים: עוד הרוגים בשני הצדדים, הסלמה מתמשכת ובעיקר מאמץ פלשתיני להגיע לטרור מתוחכם וקטלני יותר - כמה פיגועי התאבדות בעת ובעונה אחת, מרגמות ורקטות.

איך כל זה, נשאל, מסתדר עם שליחותו של הגנרל בדימוס אנתוני זיני, עם הלחץ האמריקאי והאירופי הכבד, עם המעצרים שמבצעת הרשות? האם הפעולות הללו לא יועילו לשינוי המצב? הבכיר העדיף שלא להשיב.

אבל מהשתיקה אפשר להבין הרבה: ישראל אינה תולה תקוות ממשיות בלחץ האמריקאי. יו"ר הרשות, יאסר ערפאת, לא ממהר להיעתר לתביעות ארה"ב. גם אם תחול הפוגה זמנית בטרור, סופה של האלימות לגבור - ובפעם הבאה זה יקרה בעוצמה רבה יותר. הפיגועים בעמנואל ובגוש קטיף, שאירעו כמעט בו זמנית, אוששו את התחזית הזו. 48 שעות השקט שביקש הגנרל זיני, רק שלשום, נשכחו כלא היו.

לחוליית הירי והמטענים של החמאס, שפעלה אמש בכניסה לעמנואל, היה מה שאפשר לכנות "מזל משוגע". באמצעי לחימה פשוטים יחסית (מטעני חבלה, רימוני יד, רובי סער) ובלי לנסות לעבור את המסע המסובך לתחומי הקו הירוק, הצליחה החוליה להפיל מספר זהה של חללים לזה שגרמו שני מתאבדי חמאס ומכונית ממולכדת במדרחוב בירושלים. עוד לא היה פיגוע כה קטלני בשטחים, ב-14 וחצי חודשים של עימות.

אבל בתוצאות הנוראות הללו יכולה ישראל להאשים גם את עצמה. העובדה שבלב השומרון נוסע בחשיכה אוטובוס לא ממוגן ירי, פשוט בלתי נתפסת.

מדי יום מתרחשים בגדה המערבית כחמישה עד עשרה פיגועי ירי ומטענים בממוצע. קואופרטיב דן שלח אמש אל מול האיום הזה כ-45 אזרחים, בלי כל הגנה. ניסיון השנה שחלפה מלמד שברוב המקרים, מנעו אוטובוסים ממוגנים פגיעה ממשית בנוסעיהם. אילו פגעו אתמול המחבלים באוטובוס ממוגן, סביר שחלק ניכר מהאבידות היה נמנע. אבל לאנשי החמאס היה מזל, ובעיקר שיחק לידיהם חוסר אחריות ישראלי אופייני: הנחיות צה"ל אוסרות תנועה ברכב ציבורי לא ממוגן בכביש זה, האוטובוסים של דן ממשיכים לנסוע בלא מיגון. הכל יודעים, ואיש כנראה אינו עושה דבר.

בתקשורת האלקטרונית הרבו אמש לדבר על ה"תחכום" ו"קפיצת המדרגה" בפיגוע. יש בכך מידה מסוימת של הגזמה. מתווה הפיגוע, מטענים ואחר כך ירי ורימונים, כבר נוסה בשטחים בחודשים האחרונים. ההבדל אמש היה באיכות הביצוע וקור הרוח ובהיעדר מגן שיבלום אותו.

ובכל זאת, ההתקפה על האוטובוס מלמדת על שאפתנות, על איסוף מודיעין ועל יכולת לאתר נקודות תורפה. מיקום המארב נבחר כך שיאפשר פגיעה מקסימלית ואחריה הסתלקות מהירה. ההתנחלויות בגדה חשופות במיוחד להתקפות מהסוג הזה, בוודאי יישוב כעמנואל, שמספר יוצאי הצבא בו קטן ומערך האבטחה שלו חלש. ביקורות פנימיות שנעשו בפיקוד המרכז בחודשים האחרונים חשפו קושי בהתמודדות עם אירועי חדירה להתנחלויות וחטיפת תושבים. אחד הסיוטים הגדולים של צה"ל הוא שההתקפות שיזם המנגנון החשאי של החמאס על התנחלויות צפון הרצועה ישוחזרו גם באחד מההתנחלויות הבודדות בגדה. הפיגוע בעמנואל נראה כניסיון בכיוון הזה. יהיו עוד.

שני הפיגועים אתמול מלמדים על הסתגלות מהירה של ארגוני הטרור לשינויים במצב המדיני. הרשות בלחץ? החמאס יילך מעט לקראתה ויעביר את המאמץ מתחומי הקו הירוק לשטחים. אבל על הפסקת הפיגועים נגד מתנחלים אין, מבחינתו, מה לדבר. תשתית הטרור של הארגון בשכם רוחשת מפעילות. אם אין תנאים מדיניים נוחים לתרגומה בישראל, היא תופעל בעמנואל.

בינתיים מצליחים ארגוני הטרור לשנות את האיזון במשוואת האבידות בין הצדדים. לאורך כל חודשי העימות, פרט ליוני (שבו אירע הפיגוע בדולפינריום), עמד שיעור ההרוגים הישראלים על 25% עד כ-50% מההרוגים הפלשתינאים. נתוני דצמבר שונים לחלוטין. עד אמש נמנו 39 הרוגים ישראלים, 28 הרוגים פלשתינאים. הרוב המכריע של ההרוגים הישראלים הם אזרחים (כ-75%). חלק ניכר מההרוגים הפלשתינאים בחודשים האחרונים הם נושאי נשק. אבל המדאיג ביותר הוא התיאור הסכמטי שבו משתמש צה"ל כדי לצייר את התפתחות העימות, שביומו השני הודבק לו השם הנבואי-מעט, "גאות ושפל". השרטוט הזה מלמד שהעימות נמצא כל העת בקו החרפה: אפילו נקודות השפל של הלחימה בחודש הזה עולות בחומרתן על שיאי העימות לפני פחות משנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ