מאת גליה ליכט

בסלאווסה, כפר קטן בפורטוגול, מרחק 200 ק"מ ממזרח לבירה ליסבון, מלמדים כמרים את התושבים, רובם חקלאים קשי-יום ואלמנות לבושות שחורים, את רזי היורו, לבקשת ממשלת פורטוגל. רוב התלמידים הקשישים אינם יודעים קרוא וכתוב. הם לומדים להכיר את השטרות החדשים על פי צבעיהם - ממשלת פורטוגל שלחה לכמרים המורים שטרות מקרטון - ומשננים את ערכם במטבע המקומי: 1 יורו=200.50 אשקודו, 20 יורו=4,100 אשקודו.

כתבות על ההכנות בסלאווסה, אוכלוסייה 150 איש, ובכפרים קטנים אחרים בפורטוגל, הופיעו בשבועות החולפים בעמודים הפנימיים של עיתונים רבים באירופה, לצד כתבות על מטבעות יורו משוקולד, שהוטבעו במיוחד בהולנד ובאיטליה כדי לסייע לילדים להכיר את המטבע החדש; והערכות מומחים, שלפיהן יחליף היורו את הדולר כמטבע החביב על העולם התחתון, בשל הפצה רחבה של שטרות 500 יורו (כ-450 דולר). להברחת כספים עדיף תיק קטן עמוס בשטרות 500 יורו על מזוודה מגושמת של שטרות 100 דולר.

באמצע דצמבר, העמודים הראשונים של העיתונים מוקדשים ברובם למלחמה באפגניסטן. שבועות ספורים לפני המעבר לשטרות ומטבעות יורו ב-12 מ-15 מדינות האיחוד האירופי ההתייחסות למטבע האחיד מופיעה בעיקר בידיעות ובפרשנויות קודרות על החולשה בפעילות הכלכלית באירופה ובמטבע עצמו, כולל הערכות, שלפיהן גוש היורו שוקע במיתון והבנק המרכזי האירופי, שאחראי על מדיניות הריבית במדינות המטבע האחיד, אינו עושה די כדי להבטיח התאוששות מהירה. מבקרי הבנק מייחסים לו שאננות מסוכנת מכיוון שהתמהמה בהורדת ריבית על אף ראיות רבות להאטה כלכלית.

ואולם ההתמקדות בפעילות הכלכלית הלאה ובחולשת היורו - מאז הוחל באופן רשמי בינואר 1999 ירד ערכו בכ-25% מול הדולר - אינה גורעת מחשיבותו של המטבע כסמל יומיומי לאינטגרציה אירופית. אמנם תהליך האינטגרציה החל לפני כ-50 שנה, בהקמת קהילת הפחם והפלדה האירופית ב-1952, ואולם עד כה רוב ההישגים - מדיניות מכסים אחידה, החוק האירופי האחיד - היו חוקתיים במהותם. גם בצעדים מוחשיים כמו הסרת מחסומי המעבר בגבולות בין מדינות האיחוד ודרכון משותף לא נתקל האירופי הממוצע לעתים תכופות.

מאז ההחלה בינואר 1999 - וקביעת שערי ההמרה של המטבעות הלאומיים ביורו - מופיעים המחירים בחנויות רבות במטבע הלאומי ובמטבע האחיד. כך גם תלושי השכר של עובדים רבים. אך גם מהכפילות הזאת ניתן להתעלם בנקל. שטרות ומטבעות, לעומת זאת, הם סמל מוחשי לזהות משותפת. עצם התשלום על פחית משקה, בול או עיתון הוא תזכורת תמידית לכך ש-300 מיליון איש משתתפים מדי יום בתהליך האינטגרציה האירופית. הצלחתו של היורו תימדד ביכולתו לשמור על ערכו ולקדם צמיחה כלכלית איתנה, הצלחה שעשויה לשכנע את שלוש מדינות האיחוד האירופי שבחרו להישאר בחוץ - בריטניה, שוודיה ודנמרק - לאמצו.

בחודשים שקדמו להחלתו ב-1999, תואר היורו כהרפתקה שתשנה את הנוף הפוליטי והכלכלי האירופי: לראשונה בהיסטוריה מספר מדינות כה גדול, עם משקל כלכלי גלובלי כה רב, מאמצות מטבע על-לאומי וחולקות ריבונות מוניטרית. התיאור הזה עדיין תקף, ההרפתקה בעיצומה. האינטגרציה לא הסתיימה בהפצת שטרות ומטבעות. עתה תפקידו של היורו הוא להיות זרז לאינטגרציה נוספת. אכן נשיא הנציבות האירופית, רומנו פרודי, קורא להקמת "ממשלה כלכלית אירופית" - צעד משמעותי להגשמת חזון מייסדי האיחוד של "ארצות הברית של אירופה".

החזון הזה אינו מופיע מפורשות באמנת מאסטריכט, שקבעה את לוח הזמנים להחלת איחוד כלכלי ומוניטרי אירופי, שהמטבע האחיד במרכזו. באמנה, שנחתמה בפברואר 1992 בעיר מאסטריכט בהולנד, מתוארים היעדים כך: "צמיחה כלכלית בת-קיימא, תוך שאיפה לרמה גבוהה של תעסוקה ורווחה, שיפור רמת ואיכות החיים, וסולידריות ולכידות כלכלית וחברתית בקרב המדינות החברות".

לכידות כלכלית, כן. איחוד פוליטי בקווים אמריקאיים, לא. המדינות המצטרפות מסרו את המושכות המוניטריות לבנק מרכזי אירופי - הן ויתרו על מדיניות ריבית עצמאית ועל הזכות לפחת או לייסף את מטבעותיהן - אך לא על המושכות הפיסקליות. אמנת מאסטריכט לא קבעה מנגנון פיסקלי על-אירופי, כמו התקציב הפדרלי בארה"ב. לכן נהפך הבנק המרכזי האירופי להתגלמות האיחוד המוניטרי והכלכלי.

משימתו של הבנק המרכזי האירופי הוגדרה בפשטות - "יציבות מחירים". עצמאותו הובטחה באמנה. הוא אינו נתון למרותה של אף ממשלה לאומית או של גוף אירופי כלשהו. יתר על כן, בקבלת החלטות נאסר עליו באופן מפורש לפנות לגופים אירופיים או לממשלות המדינות החברות לעצה, והוא מנוע מלפרסם את פרוטוקול הדיונים במדיניות הריבית.

מטרת האיסור היא להבטיח שחברי המועצה המוניטרית - הנגידים של הבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות המצטרפות וששה חברי הנהלת הבנק - לא יואשמו, על סמך הפרוטוקולים, בכך שקיבלו החלטות על פי הצרכים המוניטריים של כמה מדינות, בעיקר הגדולות, על חשבון האחרות.

כדי להקל על הבנק המרכזי במשימת השמירה על יציבות המחירים ולהבטיח שמדיניות מוניטרית אחת תתאים לכל המדינות - אירלנד הקטנה ומהירת הצמיחה, איטליה הגדולה וכבדת התנועה - נקבעו תנאי הצטרפות נוקשים למועדון היורו: גירעון ממשלתי של לא יותר מ-3.0% בתמ"ג, אינפלציה נמוכה, חוב ציבורי של לא יותר מ-60% מהתמ"ג ומטבע יציב. ומכיוון שההצטרפות לאיחוד המוניטרי כמוה כנישואים קתוליים - הגירושים אסורים - ניתן לנציבות האירופית הכוח להטיל קנסות על מדינה סוררת, שהגירעון בתקציבה חורג מהמותר ומאיים לא רק על היציבות הכלכלית שלה עצמה, אלא על זו של האיחוד המוניטרי כולו.

הכללים הנוקשים האלה נחרתו שנית על דגלו של האיחוד הכלכלי והמוניטרי באמנת היציבות והצמיחה שנחתמה ב-1997, לקראת החלת היורו, על פי דרישתה של גרמניה ולמגינת לבה של צרפת. תשע שנים קודם לכן, אחרי נפילתה של חומת ברלין, היה היורו קלף מיקוח לתמיכה אירופית (במיוחד צרפתית) באיחוד הגרמניות. גרמניה התבקשה לוותר על המארק הגרמני, המטבע שסימל את הרנסנס הכלכלי שלה אחרי מלחמת העולם השנייה, לטובת המטבע האירופי האחיד.

אמנת היציבות והצמיחה היתה אמורה להפיג חששות בקרב הגרמנים בדבר ויתור על המטבע הלאומי החסון לטובת מטבע חדש, שחלק מהמדינות השותפות לו, כמו איטליה, צרפת (לפני אימוץ מדיניות ה"פרנק החזק" ב-1983) ויוון (שהצטרפה ליורו בינואר 2001) נודעו במדיניות פיסקלית פזרנית ובפיחותי מטבע תכופים. הבנק המרכזי האירופי הוקם בדמותו של הבנק המרכזי של גרמניה, הבונדסבנק, שהצליח לשמור על יציבות מחירים גם בשנות ה-70 כשרוב מדינות העולם סבלו מאינפלציה גבוהה בשל העלייה החדה במחירי הנפט. מטה הבנק המרכזי האירופי הוקם בפרנקפורט, מרחק 15 דקות נסיעה מהבונדסבנק.

במאי 1998, שמונה חודשים לפני החלת היורו, בחרו מנהיגי אירופה במועמד החביב על הגרמנים, נגיד הבנק המרכזי של הולנד, וים דויזנברג, לנשיא הבנק המרכזי האירופי, אך לא לפני שהסכים - בלחץ נשיא צרפת, ז'אק שיראק - לפנות את מקומו באמצע כהונה של שמונה שנים לטובת המועמד הצרפתי, ז'אן-קלוד טרישה, נגיד הבנק המרכזי של צרפת.

הניצחון הצרפתי - בעת הדיונים בבריסל נשמע שיראק אומר כי "על מדינות להגן על האינטרסים שלהן" - נשכח בהמולת ההכנות להחלת היורו. הוא חזר לכותרות כעבור כמה שנים כשמקורביו של דויזנברג אמרו בראיונות לעיתונים כי לא הסכים מפורשות לפרוש באמצע הכהונה. האם יפרוש דויזנברג ב-2002? והאם יוחלף על ידי טרישה, שנגדו מתנהלת חקירה בצרפת בדבר חלקו בשערוריית הבנק הכושל קרדי ליונה?

האי ודאות הזאת מעיבה על הבנק המרכזי האירופי. כך גם העובדה שבהכנות לקראת החלת היורו הגדיר הבנק "יציבות מחירים" כאינפלציה שנתית של 2%-0% - יעד שאפתני שאפילו גרמניה הממושמעת לא עמדה בו בעשר השנים שקדמו ליורו. באותה תקופה היתה האינפלציה הממוצעת בגרמניה 2.8% בשנה. יעד האינפלציה השאפתני היה אמור להבטיח את אמון השווקים במחויבות הבנק ליציבות מחירים, בדומה למחויבות שהפגין הבונדסבנק ואשר קנתה למארק הגרמני את מעמדו בשווקים הבינלאומיים כמטבע איתן.

ב-35 החודשים שעברו מאז ינואר 1999, חרגה האינפלציה בגוש היורו מהיעד במשך 21 חודשים. בנובמבר היא ירדה ל-2.1%, הרמה הנמוכה ביותר זה 18 חודשים, לאחר שנסקה ל-3.4% במאי. יעד האינפלציה הוא אחד ההסברים לזהירות המופלגת של הבנק המרכזי האירופי בהורדת הריבית, גם לנוכח הדעיכה הכלכלית הנוכחית.

מאז תחילת 2001 הוריד הבנק את ריבית הבסיס ארבע פעמים, שתיים מהן אחרי התקפות הטרור בארה"ב ב-11 בספטמבר. עמיתו האמריקאי, הפדרל ריזרב, הוריד את ריבית הבסיס בארה"ב 11 פעמים מאז תחילת השנה. עתה הריבית בגוש היורו היא 3.25%, לעומת 1.75% בארה"ב. ואולם על אף הפער הזה, לא נרשמה התחזקות ביורו מול הדולר. ההסבר החביב על כלכלנים הוא כי השווקים הפיננסיים מניחים שכלכלת ארה"ב תתאושש ותשוב לצמיחה מהירה כבר במחצית השנייה של 2002, ואילו כלכלת גוש היורו תמשיך להתנהל בעצלתיים.

הנציבות האירופית רואה את הדברים אחרת: היא צופה שכלכלת גוש היורו תצמח ב-2002 ב-1.6%, לעומת צמיחה של 1.3% בכלכלת ארה"ב. בשנים 2000-1995 צמחה ארה"ב בקצב שנתי מהיר הרבה מגוש היורו, 4% לעומת 2.6%. הפער הזה הוא אחד ההסברים לירידה החדה בשער היורו מול הדולר ב-2000-1999, ששחקה את האמון של אירופאים רבים, במיוחד גרמנים, במטבע האחיד. השנה שמר היורו על יציבות יחסית, אך שערו הוגדר על ידי הבנק המרכזי האירופי כנמוך באופן משמעותי מהראוי.

ואולם כשנמתחה על הבנק ביקורת, שלפיה אינו עושה די כדי לחזק את היורו, גער הנשיא דויזנברג בממשלות גוש היורו, באומרו כי מדיניות מוניטרית אינה יכולה להחליף רפורמות מבניות, כמו הורדת מסים ושינויים בשוק העבודה שיקלו על מעסיקים לשכור ולפטר עובדים. רק רפורמות כאלה, אמר דויזנברג, יבטיחו האצה בצמיחה לאורך זמן - ומטבע איתן.

אכן בפעם הראשונה שירד שער היורו לפחות מדולר, בתחילת דצמבר 1999, מתח דויזנברג ביקורת על ממשלת גרמניה על מאמציה להציל חברת בנייה כושלת. ההתערבות הזאת, אמר דויזנברג, "אינה מועילה למאמצינו לבנות לגוש היורו תדמית של כלכלה המונעת על ידי כוחות השוק".

ואולם כשדירדרו כוחות השוק את שער היורו ל-83 סנט בסוף 2000, נחלץ לא רק הבנק המרכזי האירופי לעזרתו של המטבע, אלא גם בנקים מרכזיים אחרים בעולם, ובראשם הפדרל ריזרב. יו"ר הפדרל ריזרב, אלן גרינספאן, הוא אחת הדמויות הנערצות בשווקים הפיננסיים - לא רק בארה"ב, אלא גם באירופה. "אם רק היה לנו גרינספאן משלנו, המצב היה נראה אחרת", אומרים כמה אנליסטים באירופה, שמטילים דופי במדיניות של דויזנברג.

בבנק המרכזי האירופי, עם זאת, מתייחסים לגרינספאן כאיש חסר אחריות. הזהירות משתלמת, אומרים הבנקאים המרכזיים האירופאים בשיחות פרטיות. "במדיניות המוניטרית המרחיבה שנוקט גרינספאן, הוא זורע אינפלציה, שזרעיה ינבטו לכשתתאושש כלכלת ארה"ב".

בניגוד לבנק המרכזי האירופי, הפדרל ריזרב אינו פועל על פי יעד אינפלציה קבוע, ובקביעת הריבית עליו להתייחס על פי חוק לא רק ליציבות מחירים אלא גם לצמיחה כלכלית ולתעסוקה. יתר על כן הוא חייב דין וחשבון לקונגרס, בניגוד לבנק המרכזי האירופי שחייב דין וחשבון רק לעצמו. אמנם הקונגרס בארה"ב ממעט להביע דעה על מדיניות הפדרל ריזרב, אך זאת מסורת שהשתרשה בתגובה למעמד שקנה לעצמו הבנק המרכזי בשווקים הפיננסיים.

ב-30 בנובמבר, הביע גרינספאן דעתו על החולשה המתמדת ביורו מול הדולר באומרו כי היא משקפת ציפיות בשווקים, שלפיהן תשמור ארה"ב על עליונות כלכלית גם בשנים הבאות. תנועת ההון המתמדת מאירופה לארה"ב, אמר גרינספאן, היא עדות לכך שמשקיעים אירופיים מאמינים כי התשואה על נכסים אמריקאיים תהיה גבוהה בעתיד, כמו בעבר, מזו על נכסים אירופיים, מכיוון שפוטנציאל הצמיחה הכלכלית בארה"ב גדול מבאירופה. לדבריו, זה גם ההסבר לחוסנו הנוכחי של הדולר מול היורו חרף המיתון בארה"ב.

מעלות רבות ליורו, אמר גרינספאן, "אך עדיין לא מלאו לו שלוש שנים, הוא מטבע צעיר - ינוקא במונחי ההיסטוריה המוניטרית". ביצועיו בשנים הבאות, הוסיף, יהיו תלויים, בין השאר, "ביכולתו של גוש היורו להשתוות לארה"ב בתשואות על השקעות".

ואולם גוש היורו עדיין לא עוצב סופית. שלוש מדינות באיחוד האירופי, בריטניה, שוודיה ודנמרק, עדיין לא הצטרפו. יתר על כן המשמעת הפיסקלית שכפו על עצמן המדינות המצטרפות, באמנת היציבות והצמיחה, מעיקה עתה במיוחד, עקב ההאטה הכלכלית. באמנה הסכימו המצטרפות לצמצם את הגירעונות בתקציביהן מדי שנה, תוך שאיפה לאיזון ואף לעודף תקציבי.

ואולם עתה ברור כי אלא אם יוגמשו יעדי הגירעון ל-2002, צעד שבו הביע הבנק המרכזי האירופי תמיכה באחרונה, ייתכן שהכלכלות הגדולות בגוש היורו - גרמניה, איטליה וצרפת - יינזפו על ידי הנציבות האירופית על שלא עמדו בהתחייבות הפיסקלית שלהן כלפי המדינות האחרות. לכן יש הרואים באמנת היציבות והצמיחה דווקא נקודת תורפה של היורו: היא אינה מאפשרת למדינות החברות להגיב להאטה כלכלית בהגדלת ההוצאה הציבורית הגירעונית מעבר ל-3% מהתמ"ג. ומה יתרונו של מטבע על-לאומי, של זהות אירופית "מטבעית", במיתון ממושך וכואב? הרהורי כפירה באמנת היציבות נשמעים כעת אפילו בגרמניה, שיזמה אותה.

ממזרח ממתינות עשר מדינות בקוצר רוח להצטרף לאיחוד האירופי. השערים ייפתחו ככל הנראה ב-2004, ומספר המדינות באיחוד יגדל באחת ל-25. הצטרפותן ליורו מותנית בעמידה בתנאי מאסטריכט. קומץ יצטרפו ככל הנראה כבר ב-2006, והצטרפותן מציבה אתגר לבנק המרכזי האירופי. כבר עתה נטען כי בשל גודלה של המועצה המוניטרית - 18 חברים - תהליך קבלת ההחלטות מסורבל ואיטי. אם לא ישונה מבנה המועצה בהחלט ייתכן שמספר חבריה יגדל בעתיד ל-25 - 31 נגידי הבנקים המרכזיים הלאומיים וששה חברי הנהלת הבנק.

באמנת ניס להרחבת האיחוד מזרחה, שנחתמה בדצמבר 2000, הוחלט כי ניתן יהיה לשנות את תהליך קבלת ההחלטות של המועצה המוניטרית, כולל הקמתה של מועצה קטנה יותר, בהתאם להמלצות הנציבות האירופית או הבנק המרכזי האירופי. השינוי המועדף על הנהלת הבנק הוא מועצה מוניטרית "תורנית", שבה יכהנו כמה נגידים מתחלפים לצד חברי הנהלת הבנק. ואולם כיצד יגיבו השווקים הפיננסיים למועצה מוניטרית, שבה מכהנים נגידי הבנקים המרכזיים של קפריסין ורומניה, אך לא של גרמניה?

שאלות כאלה אינן מטרידות את תושבי הכפר סלאווסה בפורטוגל. עיתונים מדווחים כי הם מתייחסים בהשתאות לשטר דוגמה של 200 יורו - יותר מהגמלה החודשית של רובם. בעלונים שמחלק הכומר מופיעות תמונות של מצרכים בסיסיים ולצדם מחירים באשקודו וביורו. כיכר לחם, הם משננים, 115 אשקודו, 57 יורו-סנט. כיכר לחם, 115 אשקודו, 57 יורו-סנט.

כתבות מומלצות

קנדי כורע ברך מול בית המשפט העליון בוושינגטון, באפריל

העליון בארה"ב: עובדים בבתי ספר רשאים להתפלל במקום עבודתם

אדולף אייכמן. "פנינים" מתועבים

חשבתי שכבר שמעתי הכל. ההקלטות של אייכמן טלטלו אותי

הפגנת מחאה נגד פסיקת העליון, מול בית הנבחרים של יוטה

למה מתכוון בית המשפט העליון בארה"ב כשהוא מדבר על "ניטרליות"

"שבב של אהבה 2". נקודת מבט מקורקעת במציאות

העונה הראשונה היתה מצוינת. השנייה משונה ומהנה לא פחות

גדי סוקניק, חדשות ערוץ 2

המרוויח הגדול ביותר מההתבטאות של גדי סוקניק הוא סוקניק עצמו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ