מו"מ מואץ בין הודו לפקיסטאן בלחץ ארה"ב

מאת ניצן הורוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת ניצן הורוביץ

מצב מוזר משתרר משני צדי הגבול הארוך המפריד בין הודו לפקיסטאן: שתי המדינות מצהירות כי אינן רוצות מלחמה, שתיהן מודות כי ניתן לפתור את המחלוקות במשא ומתן ולהגיע לפתרון מעשי סביר בהחלט, אך שתיהן אינן עושות מעשה ואינן מורות על הפסקה מיידית של "מומנטום המלחמה" ההולך ומתעבה ביניהן. כך מתלבה בשטח אווירה של ערב מלחמה, לחרדתו של האזור והעולם כולו.

ברוח זו הודיעה אתמול פקיסטאן כי היא רוצה בשלום עם הודו, אך חייליה מוכנים למלחמה, לנוכח ההיערכות הצבאית של שכנתה-יריבתה. גם הודו הכריזה על רצונה בשלום, אך ממשלתה כבר טורחת על גיבוש קונסנסוס פוליטי, כמעט מקיר אל קיר, לכל פעולה שתנקוט.

"אני פונה אל העם ההודי", הכריז אתמול הנשיא הפקיסטאני פרבז מושארף בנאום יוצא דופן. "פקיסטאן תומכת בשלום. פקיסטאן רוצה להפחית מתחים. פקיסטאן רוצה לעצור את ההסלמה. היחסים בין הודו לפקיסטאן צריכים לנוע לעבר שלום והרמוניה".

זה היה החלק הראשון של הדברים. חלקם השני טמן בחובו איום גלוי. "לאחר שאמרתי כל זאת, עלי להדגיש כי פקיסטאן נקטה את כל צעדי הנגד. אם מלחמה כלשהי תיכפה עלינו, הכוחות הצבאיים של פקיסטאן ו-140 מיליון בני פקיסטאן מוכנים לחלוטין, בכל עוצמתם, לעמוד בפני כל ההשלכות".

דברים כמעט זהים נשמעו גם בצד ההודי. הודו הודיעה כי היא רוצה להימנע ממלחמה, אך ממשלתה לא פסלה אפשרות כזו. כאמור, היא אף זכתה אתמול לתמיכה פוליטית רחבה, גם מצד האופוזיציה, לכל פעולה שתבחר לנקוט נגד פקיסטאן.

"אף אחד בממשלה או באופוזיציה אינו נלהב לכל סוג של מלחמה", אמר השר ההודי פראמוד מהג'אן. "כולנו איננו רוצים ללכת למלחמה. אף אדם שפוי לא יילך למלחמה. אבל אם מלחמה תיכפה עלינו, אזי נעמוד מולה מאוחדים".

הפרשנים והמומחים תמימי דעים כי ראש הממשלה אטאל ביהארי ואג'פאי, פוליטיקאי מדופלם, אינו רוצה במלחמה. הוא שואף לאלץ את פקיסטאן לנקוט צעדים מסוימים, אך יודע כי לא יוכל להשיג זאת ללא לחץ מאסיווי, על גבול המלחמה. משימתו הגדולה אפוא היא לשמור על מתח מירבי מול פקיסטאן, ללא גלישה מלחמתית של ממש.

משום כך כינס אתמול את כל המפלגות, על מנת להעניק לפעולות הממשלה כסות על-מפלגתית, ולהציגן כעניין לאומי טהור. ואג'פאי גם שואף להפיג את הביקורת על הימנעותו מהתייעצות עם הגורמים הפוליטיים. אם לשפוט באופן מיידי, הרי שהמהלך הפוליטי הצליח: ואג'פאי זכה בתמיכה גורפת, אך פקיסטאן עדיין לא התקפלה.

בצד ההיערכות הצבאית ואף חילופי האש בקשמיר, מתקיים משא ומתן, כאשר שני הצדדים נתונים תחת לחץ בינלאומי כבד. נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, החל במעורבות אישית במשבר. הוא טילפן לוואג'פאי ולמושארף והפציר בהם לעבוד יחד. עיקר הלחץ כוון למנהיג הפקיסטאני. הוא נתבע לפעולה של ממש נגד הבדלנים הקשמירים.

אך גם להודו הובהר כי לא תוכל לצפות לתמיכה בינלאומית בפעולה קיצונית בקשמיר בעלת הרוב המוסלמי, בשם "המאבק בטרור". גם ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר קרא לריסון מיידי.

ואג'פאי מצא עצמו בין הפטיש לסדן. הוא שרוי תחת לחץ כבד מבית לנקוט פעולה קשוחה על רקע תעמולת הבחירות, לקראת ההצבעה בפברואר. אך מנהיגי העולם, וגם רבים מאנשיו, אומרים לו כי פעולה צבאית נגד פקיסטאן לא תצלח. ואג'פאי הלך עד כה בנתיב של צעדים כלכליים ודיפלומטיים, תוך פיזור איומי מלחמה: הודו פרסה חיילים, מטוסי קרב, ארטילריה וטנקים לאורך הגבול, החזירה את שגרירה מאיסלאמבאד וצימצמה את הסגל הדיפלומטי שם, הפסיקה את תנועת האוטובוסים והרכבות בין המדינות, ואסרה על חברות התעופה הבינלאומיות של פקיסטאן לטוס מעל שטחה. פקיסטאן הגיבה בפריסה צבאית משלה ובסנקציות נגדיות. כל צד ממשיך להגדיר את היערכותו הצבאית כ"הגנתית".

עד כה הדף ואג'פאי את הלחץ הבינלאומי לערוך פגישת פסגה עם מושארף וביטל פגישה שתוכננה להתקיים במסגרת מפגש מנהיגי תת היבשת בנפאל בשבוע הבא. אך מפגש הודו-פקיסטאן בדרג בכיר עשוי בכל זאת להתקיים, כנראה בדרג שרי חוץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ