האם חיסל קצב את יוזמת ההודנה האמיתית?

עקיבא אלדר
עקיבא אלדר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עקיבא אלדר
עקיבא אלדר

לבד מכך שמשה קצב רוצה שבחוברת המהודרת הבאה של הישגי הנשיא ורעייתו יהיה גם משהו מדיני עם בשר, יש לו כנראה באמת כוונות טובות. הבעיה של קצב היא שכוונות טובות מהסוג הזה הן מהמצרכים הנדירים שהמיתון פסח עליהם. לפני כמה חודשים שלח קצב לראש הממשלה ולתקשורת הצעה לנסיגה חד-צדדית חלקית. באותם ימים כבר התרוצצו בשטח תוכניות דומות של אהוד ברק, שלמה בן עמי וחיים רמון. ההבדל ביניהן לבין הצעתו של קצב היה שהנשיא לא העז להזכיר, ולו ברמז, פירוק התנחלויות בגדה ופינוי נדיב של רצועת עזה. לכן הניח קצב שאריאל שרון יתייחס להצעתו בכבוד הראוי. הוא גם הניח שדי לשרון בצרות שיש לו עם ראש ממשלה לשעבר מהליכוד ולפיכך יהיה מעוניין לשמור על יחסים טובים עם נשיא מכהן מהליכוד. בכל מקרה, הוא יכול היה לקוות, כנשיא מדינה מן הימין שמציע לראש הממשלה פשרה מדינית, כי שמו יתנחל כמה ימים בכותרות.

אבל שרון גזר על "תוכנית קצב" לנסיגה חד-צדדית את גורל שגזר על תוכניות דומות שנוחתות בלשכתו - מוות בשתיקה. הסיפור גווע בן לילה. אבל הנשיא לא למד את הלקח. הוא סירב להבין את מה ששמעון פרס מתחיל לתפוס לאט לאט: כל מה ששרון רוצה הוא לסגור חשבון עם ערפאת ולעבור את נתניהו בשלום. שני היעדים הללו אינם מסתדרים עם העברת שטחים נוספים לאיש הלא רלוונטי, וגם לא עם הודנה שמודנא. גם הפעם קצב לא היה מקורי, וגם לא היחיד שנתקל בחומת השתיקה של שרון. ב-7 ביולי דווח כאן שערפאת בירך על יוזמה של מקורבו, השייח טלאל סידר, והרב מנחם פרומן מתקוע להכריז על הודנה. דווח גם ששרון קיבל את פרומן לשיחה ארוכה בעניין. שרון האזין לפרומן בסבלנות, הנהן בראשו ולא התחייב למאומה. סגן שר החוץ מיכאל מלכיאור, ששוחח עוד קודם לכן עם שרון, המשיך במגעים.

רעיון ההודנה הגיע בינתיים לידיעת האמריקאים. מסיבה לא ברורה נדחה ביקור משותף של הרב הראשי אליהו בקשי דורון, הרב פרומן ושייח סידר בוואשינגטון. בחודשים האחרונים, כנראה בעקבות המאבק בקנאי האיסלאם, הוחלט להרחיב ולשדרג את המעגל ולצרף אישי דת בכירים מסוריה ומסעודיה להכרזה על הפסקת האש הדתית. מלכיאור נועד עם גורמי ממשל אמריקאיים, נציגים של כמה מדינות באירופה וראשי ארגון בינלאומי. לדברי מלכיאור, היוזמה נמצאת בשלב רגיש ולכן אינו יכול להרחיב בעניין. הדים ליוזמה הזאת נשמעו באחרונה מפי אישי דת בכירים במדינות ערב, הנחשבים לשופרות השלטון. שרון ופרס עודכנו בהתקדמות המגעים. עכשו כולם מקווים שהמהומה הפוליטית סביב ההודנה של קצב לא תשבש להם את היוזמה.

פוליטיקאי מנוסה כקצב היה צריך להבין שכאשר ממשלה מחליטה שמישהו אינו רלוונטי, אין סיכוי שתשלח את הנשיא שלה להיפגש עמו. המוות של היוזמה היה ידוע מראש, והנזק ההסברתי שהפרשה תסב לישראל היה כתוב על הקיר. מצד אחר, אין שחר לטענה של לשכת ראש הממשלה שקצב הכניס את הדת לסכסוך. לנגד עיניו של קצב היתה העובדה שמדינות ערב הגדירו את הסכמי רודוס (שנחתמו בין ישראל למדינות ערב ב-49') הודנה, כך לפחות אומרים מקורבי הנשיא. שרון מעודכן בנוגע למאמצים לגייס את הצדדים החיוביים של האמונה הדתית למאמץ להפסיק את שפיכות הדמים. הבעיה היא שקצב רצה להפוך לרלוונטי במקום שפוליטיקאי, אפילו אם הוא רק ייצוגי, אינו רלוונטי.

מה יספק את שרון

לתקשורת הישראלית יכולה לשכת ראש הממשלה לספר שקודם כל על ערפאת לדאוג שבני אלון יהיה מרוצה מהירידה באלימות. מעבר מעימות צבאי למו"מ מדיני עם ערפאת עלול לדחוף אותו אל מחוץ לשולחן הממשלה. דובריו של שרון מסבירים כי רק אחר כך, אחרי שנספור שבעה ימים של הפסקת אש, רק אז נוכל להתחיל בביצוע דו"ח טנט. רק בשלב הבא, אחרי ששרון יהיה מרוצה לגמרי מביצוע טנט, אפשר יהיה לדבר על מיטשל. גם שרון יודע ודאי שאין סיכוי שזיני יקנה את הפרשנות הזאת. הוא יודע שהפסקת האש, כלומר שבעה הימים, היא תמציתן של המלצות טנט. הוא בא לכאן כדי לשמוע משרון מה צריך לקרות כדי שראש הממשלה יהיה מרוצה מהירידה באלימות ויסכים לעבור ליישום דו"ח מיטשל, לא ליישום המלצות טנט.

מזכיר המדינה קולין פאואל הסכים אמנם ששרון יהיה הפוסק הבלעדי בעניין הפסקת האש. אבל שרון עצמו כבר אמר בפומבי שאם ערפאת יעשה את הנדרש, ישראל לא תמציא דרישות לא הגיוניות. זיני ישאל איפוא את שרון מה שפרס החל לשאול בימים האחרונים: האם אין די בירידה מ-154 תקריות ליום בשבוע האחרון של נובמבר, ל-147 תקריות בשבוע הראשון של דצמבר, ל-121 בשבוע השני, ל-81 בשבוע השלישי, ול-61 תקריות בשבוע הרביעי? האם הגיוני לצפות לירידה דרמטית יותר מ-23 פיגועים ביום ל-9-8 אירועים ביום בתוך חמישה שבועות?

יש סימנים לכך שגם שרון מבין שלא יהיה לו מנוס מלהיכנס למסלול מיטשל, שיוביל במהרה להקפאת התנחלויות ולמשבר פוליטי. לעומת זאת, אין שום סימן לכך ששרון מוכן לעלות על מסלול פרס-אבו עלא, שמוביל מיד למדינה פלשתינית ולפרידה משטחים נוספים. שאול מופז ואחדים מאלופיו מתקשים יותר להכיר במציאות החדשה המשתררת בשטחים. הירידה באלימות לא עושה עליהם רושם מיוחד. אתמול הם לא מיהרו ליישם את ההוראות לפתוח צירים ולהקל את המעבר במחסומים. דומה שצה"ל לא ירשה לאיש לקלקל לו את התיאוריה שאוסלו היה מיקח טעות ושערפאת "לא בנוי" להפסיק את הטרור.

מדינאים במדים

מנכ"ל משרד החוץ אבי גיל, משרידי אוסלו, לא הסתיר מחברי ועדת החוץ והביטחון את דעתו על ההערכות של גורמי הביטחון בנוגע לערפאת. "הערכת התנהגותו של ערפאת, הקיימת והצפויה", אמר המנכ"ל, "אינה שייכת לתחום הצבאי בלבד. היא מחייבת ניתוח מדיני". גיל טען כי בקריירה של איש צבא אין דבר שמעניק לו הכשרה טובה יותר משיש לאזרח, לצורך ביצוע ניתוח מדיני קולע; "אולי ההיפך הוא הנכון", אמר. להפתעת הכל, דווקא ח"כ יובל שטייניץ הנץ תמך באבחנה של גיל שהאיום הביטחוני על קיומה של ישראל מאז הקמת המדינה נתן משקל יתר לגופי הביטחון במערכות הממשל. לדברי גיל, המציאות הזאת יצרה "מצב אומלל מבחינת הצבא, שנדרש לבצע ניתוחים והערכות הנוגעים במישרין לתחום המדיני, אף שאין זה תחום העיסוק הטבעי שלו".

המנכ"ל הצביע על כך שבישיבות הקבינט, שדנות בנושאים המשלבים סוגיות מדיניות וביטחוניות, בולט במיוחד חוסר האיזון בין אנשי הצבא, הרוב המוחלט, לנציגי הגופים האזרחיים, המיעוט. "זו מציאות לא בריאה, גם במהות וגם בנראות הדמוקרטית", אמר. הוא הסביר שאנשי הצבא מוגבלים בניתוח הצד הישראלי של המשוואה, ולכן חסרים את המרכיב הדינמי של ניתוח התגובות הפלשתיניות אל מול מהלכים ועמדות מדיניות אלטרנטיוויות של הצד הישראלי. דבריו של גיל רומזים לרפורמה שהוא מוביל במשרד החוץ בתחום המודיעין, בתקווה להפוך על פיו את היחס בין מספר לובשי המדים למספר לובשי חליפות שסביב שולחן היועצים בקבינט.

תעלומת הבהאי, פרק ד'

באגף המודיעין בצה"ל ובמחלקת המחקר של משרד החוץ אמרו שבתיקים שלהם אין שום אישור ל"גילוי" של שבתי שביט שאבו מאזן, האיש הנחשב לסגנו ואולי ליורשו של ערפאת, הוא בן הדת הבהאית. שביט הבטיח להתנצל אם יתברר כי הטעה את קוראי "ידיעות אחרונות", כשהסביר להם שהסיכוי שאבו מאזן יירש את ערפאת דומה לסיכוי ששומרוני ימונה לנשיא מדינת ישראל. ראש המוסד לשעבר לא התנצל. גם כשממרכז הבהאים בישראל הודיעו שאבו מאזן אינו רשום אצלם, ופרופ' משה שרון, מומחה לדת הבהאית, אמר שפוליטיקאי תושב פלשתין אינו יכול להיות בהאי, יועץ הסתרים של ראש הממשלה הוסיף להתחמק.

בשבוע שעבר הגיע למערכת מכתב קצר בחתימתו של אבו מאזן. "אני מבקש למסור לך את רגשי הוקרתי על כתבותיך בנוגע לשקרים על השתייכותי לדת הבהאית", כותב אבו מאזן "הכתבות גרמו לי לסיפוק הן כאדם פרטי והן כדמות ציבורית. באופן פרטי אני מודה לך על מאמציך לחשוף את השקר שמאחורי הניסיונות המרושעים להטיל ספק באמונה הדתית שלי".

אבו מאזן פנה גם ל"ידיעות אחרונות". הוא תובע מהעיתון לתקן את המעוות ואמר כי הוא שוקל להגיש תביעת דיבה. דבריו הובאו לידיעתו של שביט, אך זה הודיע כי "אין לו עניין להתייחס לכך".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ