מאת יאיר אטינגר

בשעה שמטוסי חיל האוויר של קולומביה חגו מעל בסיסי המורדים המרקסיסטים התפללו השבוע אלפי קרובים וידידים שהפצצות שהטילו לא יפגעו ביקיריהם בני הערובה. מורדי השמאל מחזיקים בג'ונגלים שבשליטתם לפחות 910 בני ערובה. בשבת שעברה, לאחר הכרזת הממשלה על קריסת תהליך השלום, נוספה לרשימה אחת מהמועמדים לנשיאות קולומביה, אינגריד בטאנקור - שחטיפתה היא ציון דרך במלחמה הנמשכת 38 שנים.

ביום רביעי בשבוע שעבר הודיע הנשיא אנדרס פסטראנה על פרישת הממשלה מהשיחות שניהלה בשלוש השנים האחרונות עם "הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה", ארגון FARC. המניע המיידי היה חטיפת מטוס אזרחי ולקיחתו בשבי של סנאטור שטס בו. שלושה ימים אחר כך, כשאלפי חיילים נעו לשטח האויב, חטפו המורדים את בטאנקור ואת מנהלת מסע הבחירות שלה שעה שנסעו במכונית בשטח שבשליטת המורדים. בטאנקור, מועמדת עצמאית לבחירות לנשיאות שיתקיימו במאי, מתחה בעבר ביקורת חריפה על המורדים.

בינתיים יצא הצבא לכבוש מידי המורדים את "המדינה בתוך מדינה" שנמסרה להם בדרום קולומביה ב-1998, בתמורה להסכמתם לפתוח בשיחות שלום.

פסטראנה נהנה מגב בינלאומי רחב. בכירים בארצות הברית, בנציבות האירופית ובאו"ם הביעו הבנה השבוע להחלטתו לפרוש משיחות השלום ולתקוף את המורדים. המורדים, האשים מזכ"ל האו"ם קופי אנאן, "עירערו את תהליך השלום" ונושאים באחריות ל"הפרות ברורות" של זכויות אדם.

בלחימה גם תומכים רוב הקולומביאנים, שנואשו מתהליך השלום שלא הביא סוף לאלימות. לדברי פרשנים, אזרחים רבים מצפים מפסטראנה לפעול בכל הכוח. "יש תמיכה עצומה בהחלטה של הנשיא לצאת למלחמה", אומר פידל קאנו, עורך השבועון העצמאי "אל אספקטדור". "הדעה הרווחת בציבור היא שזה שלוש שנים המורדים משחקים עם הממשלה, ושהגיע הזמן לשים לזה קץ".

ומצב הרוח הלאומי צפוי להשתקף בבחירות לקונגרס שיתקיימו בעוד שבועיים ובבחירות לנשיאות במאי. על פי הסקרים, הנשיא הבא יהיה אלווארו אוריבה, מועמד עצמאי ליברלי שהוביל את ההתנגדות למשא ומתן עם המורדים וקרא להכנעתם במבצע צבאי. בשבוע שעבר, לפני ההכרזה הרשמית על פרישת הממשלה מהשיחות, אוריבה זכה בסקרים ב-53% תמיכה. כעת, כשגם לקולומביאנים מתונים ברור שתהליך השלום קרס, סביר שהוא יתחזק על חשבון יריבו, מועמד המפלגה הליברלית, הוראסיו סרפה. פסטראנה אינו יכול על פי חוק להתמודד שוב.

תומכי תהליך השלום טענו בשלוש השנים האחרונות שלמרות מגבלותיו, דיאלוג הוא הדרך היחידה להימנע מ"מלחמה כוללת". תמריץ נוסף היה רצונה של הממשלה לזכות בתמיכה כלכלית אירופית. אלא שהשיחות לא לוו בירידה באלימות של מורדי FARC, שהמשיכו לתקוף ערים מבודדות ולחטוף אזרחים, חיילים ופוליטיקאים.

מאז היתה לרפובליקה ב-1819 סבלה קולומביה ממלחמות אזרחים ומתקופות ממושכות של אלימות על רקע כלכלי ופוליטי. הסכם חלוקת כוח בין האליטות השמרניות והליברליות הביא לרגיעה מסוימת בשנות השישים, אלא שאז נהפכה לוחמת גרילה לאמצעי מקובל בידי קבוצות שוליים פוליטיות אחרות, מימין ומשמאל. אחת מהן, FARC, קבוצה מרקסיסטית שהתגבשה בעיקר בדרום המדינה סביב שורת יעדים מהפכניים, בהם "תפיסת הכוח השלטוני למען העם, עצמאות לאומית וסלילת הדרך לסוציאליזם".

הלחימה שהוביל מנואל רולאנדה הנצחי, כיום בן 74, היתה מתונה יחסית עד שנות התשעים. המורדים, שמימנו את פעולותיהם בעיקר מרווחי סמים, הגבירו אז את התקפותיהם נגד אזרחים באזורי שליטתם וביישובים מבודדים ולקחו בני ערובה. כ-40 אלף בני אדם נהרגו בעימותים עם המורדים בתוך עשור.

הנשיא פסטראנה פתח בשיחות עם רולאנדה לאחר שנבחר ב-1998 ומסר למורדים את המובלעת בדרום המדינה, ששטחה כשטח שווייץ. בשיחות הסכימו הצדדים על מסמך משותף לסיום הסכסוך. בין השאר היו בו סעיפים המורים על פירוק מורדי השמאל והימין מנשקם בפיקוח בינלאומי וכן פיקוח על זכויות אדם. אבל הלחימה לא נפסקה ומאות בני אדם נהרגו.

"בקולומביה לא התקיימה הפסקת אש, כמו בצפון אירלנד למשל", אומר הד"ר איתן גינזברג מהתוכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל אביב וממכללת סמינר הקיבוצים. "הלחימה אינה דבר נדיר - מה שחדש הוא שהממשלה שברה את הכלים והחליטה לקחת בחזרה את האזורים שהיא נתנה למורדים".

מאז החל תהליך השלום השיגו מורדי FARC כמה הישגים מהדהדים. ה"מדינה בתוך מדינה" שזכו בה איפשרה להם לגייס לוחמים, נשק ועוצמה פוליטית גדולה. בארגון, שנוסד בידי קבוצות קטנות של איכרים, חברים כיום כ-18 אלף לוחמים. אמנם פעולות הטרור - בעיקר החטיפות וההתקפות על יישובים - גרמו לרוב אזרחי קולומביה לסלוד מהארגון, אבל לאנשיו יש השפעה לא מבוטלת ברוב הערים במדינה.

FARC הוא ארגון עשיר מאוד, בעיקר בזכות המסים שהוא מטיל על מגדלי הקוקה באזורים שבשליטתו. "מסי המהפכה" הללו מכניסים לקופת הארגון מאות מיליוני דולרים בשנה. על פי הערכות הסי-איי-אי, ב-1999, השנה הראשונה לשליטת FARC במובלעת בדרום המדינה, גדלה תנובת הקוקה של קולומביה כולה ב-90% .20.3% מאספקת הקוקאין לארה"ב מקורם בקוקה שגדל בדרום קולומביה. הכנסה נאה נוספת היא דמי הסחיטה והכופר.

כעת הורה פסטראנה לצבא לכבוש את "השטח המפורז" בדרום המדינה. המורדים שולטים עדיין בשטחים רחבים ממנו, אבל אלפים מהם ברחו למקומות מסתור בג'ונגלים. במנוסתם הם הותירו מאחוריהם לפחות שאלה אחת: מדוע החריפו את פעולות הטרור בזמן שמנהיגיהם ישבו לשולחן המו"מ, והביאו בכך להחמצת הישגיהם.

"המורדים טוענים שהממשלה לא ניהלה את השיחות בתום לב", מסביר הד"ר גינזברג. "היו להם הרבה טענות - למשל, על זה שלמרות שיחות השלום הצבא המשיך לפעול בתוך המובלעת שלהם, על מאסר האנשים שלהם, על זה שהממשלה מקבלת סיוע מהממשל האמריקאי כדי לחסל את יבולי הקוקה בדרום המדינה. הם ראו בזה איום גדול לקראת השגת הסדר".

משקיפים אחרים מציינים, שלמורדי השמאל יש מה להרוויח מההסלמה. מורדי FARC, אומר דיפלומט מערבי שנועד עם מפקדיהם, "חושבים שמלחמה היא טובה בשבילם. מלחמה מכריחה אנשים לקחת צד, והם מאמינים שאנשים ייקחו צד". לדבריו, המורדים גם "מאמינים שככל שהמצב במדינה מידרדר, כך מתחזקת העמדה שלהם".

כך או אחרת, הכל מסכימים שיידרשו שנים עד שמורדי השמאל ישתכנעו שלא ישיגו כוח פוליטי בדרך של מאבק מזוין. מנגד, רבים מפקפקים ביכולת הצבא לפרק את המורדים מנשקם או לחסל את תעשיית הסמים המשגשגת שבשליטתם. הנשיא פסטראנה אמר השבוע, כי גם עתה הוא "מאמין בפתרון פוליטי" וכי "אנחנו פתוחים להמשיך בתהליך כאשר FARC יחליט לעשות שלום".

בינתיים יהיה על קולומביה להתמודד עם הבעיות שיצוצו בעקבות קריסת תהליך השלום. אחד ההיבטים הבעייתיים בסכסוך הוא היחסים בין הצבא לארגוני הגרילה של הימין. אף שהמדיניות הרשמית היא להיאבק בכל הכוחות המזוינים הלא-חוקיים יש עדויות שקציני צבא בשטח מעלימים עין ממעשי הכוחות הפארה-צבאיים ולעתים גם פועלים לצדם. עם קריסת תהליך השלום חוששים שלוחמי הימין ינצלו את רוח הקרב הכללית ויתקפו את 90 אלף התושבים החיים בשטח שהיה עד עכשיו בשליטת FARC.

"הכוחות הפארה-צבאיים של הימין הם בעיה גדולה מאוד", אומר קאנו. "בשנים האחרונות הם גדלו מאוד, ועכשיו הם גם מאיימים לפלוש לשטח המפורז ולהרוג אזרחים, שבעיניהם הם תומכי שמאל. בטווח של שנים, המלחמה בגרילות השמאל עלולה לסבך את המדינה בסכסוך קשה יותר עם מיליציות הימין".

אבל הבעיה המרכזית היא ההסלמה עצמה, והחשש המיידי הוא לגורל מאות בני הערובה המוחזקים בידי המורדים ולאלה העלולים ליפול לידיהם. "הכישור היחיד הנדרש בשביל להיות קורבן חטיפה בקולומביה הוא להיות חי", נכתב באתר האינטרנט של משרד ההגנה הקולומביאני.

וכישוריהם אלה של פוליטיקאים כמו בטאנקור אטרקטיוויים במיוחד. החשש מחטיפות כבר שיתק את המערכה הפוליטית. "שום מועמד אינו מעז לעזוב את הערים הגדולות", מספר קאנו, "רבים מסתובבים עם מאבטחים". הנשיא פסטראנה אמר השבוע, כי חטיפת בטאנקור היא "חטיפתה של הדמוקרטיה".

חטיפתה של המועמדת

אינגריד בטאנקור החליטה להיכנס למובלעת המורדים למרות האזהרות המפורשות של הצבא, שכוחותיו נעו לתוכה. המועמדת לנשיאות נחטפה יחד עם מנהלת הבחירות שלה, קלרה רוחאס.

צלם צרפתי שנסע ונתפס אתן, ושוחרר מאוחר יותר על ידי המורדים, סיפר שבטאנקור היתה מודעת לסכנה. "היא עשתה כל כך הרבה רעש, ואף על פי שכולם הזהירו אותה היא לא רצתה לחזור חזרה", אמר אלאן קלר, העובד בשביל המגזין הצרפתי "מארי קלייר". "היא כנראה פחדה שאם תשנה את דעתה היא תיראה מגוחכת".

בטאנקור, בת 40, בנתה את רוב הקריירה הפוליטית שלה על הקריאה להיאבק בשחיתות ובסחר בסמים במדינה. בת לאחת המשפחות העשירות והמשפיעות בקולומביה - אביה היה שר התרבות - היא יצאה בפומבי נגד "שלטון האצולה", כפי שכינתה אותו. "המשפחות האלה - גם אני נמנית עם בעלי זכויות היתר - הן צאצאיות הכובשים האירופים שבזזו את המדינה ושמרו על אותה הרוח", אמרה בראיון ל"ל'אקספרס" הצרפתי. "הן בוזזות, הן מושחתות. לא צריך לומר זאת?"

במסע הבחירות של 1994, שאז הציגה לראשונה את מועמדותה לבית הנבחרים, נודעה בטאנקור כשוחרת גימיקים. היא חילקה קונדומים ברחובות בוגוטה והכריזה "השחיתות היא איידס", ובכינוסי מפלגתה - שנקראה "Oxygene" (חמצן) - הופיעה במסיכת הגנה על פניה, נגד שאיפת "ענן השחיתות בפוליטיקה". היא נכנסה לבית הנבחרים וב-1998 נבחרה לסנאט וקיבלה את מספר הקולות הגבוה במדינה, אבל סיכוייה לחזור על ההישג הזה בבחירות בחודש מאי קלושים. בסקרים שנעשו עד כה לקראת הבחירות לנשיאות היא זכתה בפחות מאחוז תמיכה אחד. השבוע הודיעה ממקום שביה, כי תמשיך לנהל את מסע הבחירות שלה גם מתוך הג'ונגלים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ