כשנגיע אל המנוחה והנחלה

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הארץ

בתגובה על "ההולכים למות מברכים אותך, קיסר" מאת דויד גרוסמן ("הארץ", 22.2)

דויד גרוסמן, המשך להרעיף עלינו את אמרי השפר והתבונה שלך. לבל חלילה יגונבו ללבנו הרהורי חרטה. אנו, השוכנים באולימפוס האקדמי; אבירי התקשורת; חובשי הספסלים בבתי הקפה, והמחרפים נפשם בנכר כדי לרכוש תורה ותארים. שמא ילדינו ילכו שבי אחרי הסיסמאות הנבובות של אהבת המולדת, של מדינה יהודית בארץ ישראל, של מילוי חובה, של נשיאה בעול עם בני גילם שלא ינקו כמותם ממנעמי החיים והפרוטקציה, ובעיוורונם נגררים עד כדי חירוף נפש למען הישרדות אלה שאין להם לאן ללכת.

המשך להסביר לנו באומץ לב שהלקח ההיסטורי אינו אלא הבל ורעות רוח, שככל שנתכווץ, נתפשר ונבליג על הרצח בחוצות ערינו ובשדותינו, כן ימהר ויבוא השלום המיוחל. המשך להפיח מורך לב בלב העם הזה שמנהיגיו מוליכים אותו שולל וטוענים ברוב איוולתם שיש להשיב מלחמה שערה אל מול מבקשי נפשנו. הסבר לנו כיצד איזו לשון רעה טוענת ברוב חוצפתה שכל ההסתה במסגדים ובבתי האולפנה אינה אלא חזיון שווא חולף.

וכשנגיע ביום מן הימים אל המנוחה והנחלה בגבולות החלוקה של 1947, בחסות חיילי האו"ם מניגריה ואפגניסטן, ונוכל לנוע בשלווה ולדבר שלום בחצרות שליטי עולם, נברך אותך, אינטלקטואל אמיץ לב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ