מעבר מסוכן ממיתון מתמשך לשפל בכלכלת יפאן

אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אקונומיסט

בעוד כלכלת יפאן מידרדרת מדחי לדחי, התנחמו מקבלי ההחלטות בטוקיו השפל הגדול בארה"ב היה חמור יותר. באותם שנים עלתה האבטלה בארה"ב ל-25% מכוח העבודה. שיעור האבטלה ביפאן הוא 5.3%. במנוחים של סבל אנושי נראה המיתון ביפאן קל יחסית לזה שבארה"ב בשנות ה-30. ואולם לפי מחקר של בנק ההשקעות קרדי סוויס פירסט בוסטון (CSFB) המיתון ביפאן חמור בכמה מבונים מהשפל הגדול.

כ-12 שנים עברו מאז התפוצצה בועת המניות ביפאן, בדצמבר CSFB .1989 השווה את המגמה של כמה אומדנים כלכליים ופיננסיים ביפאן עם אלה שבארה"ב ב-12 השנים אחרי המפולת בבורסה ב-1929. מסקנת המחקר היא שהתוצר הכלכלי, ערך המניות הריאלי והרווחים ביפאן נמוכים כעת באופן משמעותי משהיו 12 שנים אחרי המפולת בבול סטריט ב-1929.

כלכלת ארה"ב הידרדרה הרבה יותר בתחילת שנות ה-30 מאשר כלכלת יפאן בשנות ה-90: בארה"ב ירד תוצר התעשייה במחצית בתוך שלוש שנים. האבטלה גאתה, בנקים קרסו, אנשים רבים איבדו את כל חסכונותיהם. אך ההתאוששות מיהרה לבוא. חובות אבודים נמחקו והבנקים שוקמו בקצב מהיר הרבה מביפאן של שנות ה-90. עד 1937 חזר התוצר הכלכלי של ארה"ב לרמתו ב-1929. הוא ירד ב-1938, אך רשם התאוששות מרשימה בשנים הבאות, בין השאר, על רקע מלחמת העולם השנייה.

ביפאן תוצר התעשייה ממאן להתאושש כבר 12 שנה. ב-2001 הוא ירד ב-15%. כתוצאה מכך, נפח התוצר הכלכלי קטן כיום ב-10% מאשר ב-12 .1989 שנים אחרי התפוצצות הבועה בארה"ב, היה התוצר הכלכלי גדול ב-40% מאשר בתחילת התקופה (ראו תרשים). בה בעת, רשמו הרווחים ומחירי המניות הריאליים התאוששות מהירה יחסית לאחר הקריסה.

כדי לבחון את עומק השפל ביפאן כראוי כדאי להשוות גם את הירידה בתוצר ביחס ללמיחה הכלכלית הפוטנציאלית. בשנות ה-20 גדל התוצר המקומי הגולמי של ארה"ב ב-3.5% בממוצע. ביפאן צמח התמ"ג ב-4% בממוצע בשנות ה-80. בשני המקרים קצב הצמיחה לא היה בר-קיימא. רוב הכלכלנים מעריכים כי הצמיחה הפוטנציאלית ביפאן הרבה יותר נמוכה. למרות זאת, כדאי לבחון את התמ"ג בפעל לתמ"ג הפוטנציאלי גם בהתבסס על ההנחה כי שיעורי הצמיחה הקודמים היו בני-קיימא.

הפער בין התוצר בפועל של ארה"ב לתוצר הפוטנציאלי התרחב ל-40% מהתמ"ג ב-1933, והוא נסגר רק ב-1943. ביפאן התרחב הפער הזה בקצב איטי אך רצוץ בעשור החולף, והדעה הרווחת בקרב כלכלנים היא כו הוא יגיע ל-30% ב-2002. בחישוב מצרפי אובדן התוצר של ארה"ב בשנות ה-30 עדיין גדול מזה של יפאן בשנות ה-90. ואולם גם אם תחל כלכלת יפאן לצמוח יהיה התוצר בפועל נמוך מהתוצר הפוטנציאלי לאורך כמה שנים.

בשל הטיפול הכושל בבעיות הכלכליות של יפאן בעשור החולף, מצבו הפיננסי של המגזר העסקי ומצבה הפיסקלי של הממשלה חמורים כעת באופן ניכר מאשר בשלב המקביל בשפל הגדול בארה"ב. על רקע הירידה בתמ"ג הנומינלי של ארה"ב, גדל החוב הציבורי נטו ביחס לתמ"ג פי שלושה במחצית הראשונה של שנות ה-30. אך העלייה הזו נעצה כשהתחדשה הצמיחה. ביפאן, על אף דפלציה פחות חמורה, החוב הציבורי נטו ביחס לתוצר הרבה יותר גבוהה מאשר זה שבארה"ב בשנות ה-30. והוא עדיין עולה בקצב מעורר דאגה (ראו תרשים).

האופטימיים טוענים כי יפאן אינה חווה סבל נורא כמו שחוותה ארה"ב בשנות ה-30. השקיעה הכלכלית ביפאן החלה מרמת מחייה הרבה יותר גבוהה. יתר על כן, רק קומץ בנקים יפאניים קרסו, מעט חברות פשטו רגל ואובדן מקומות העבודה היה צנוע יחסית. האופטימיים צודקים, אבל אחת הסיבות המרכזיות לכך היא דחיית ההתאמות הדרושות בעקבות הסחרור של שנות ה-80.

מדיניות פיסקלית ומוניטרית שגויה העמיקה את השפל בארה"ב, אך היא לא מנעה את ההאתאמות הדרושות לכך שהמערכת תשקם את עצמה. לנוכח התוכנית הכלכלית שהציגה ממשלת יפאן בשבוע שעבר, נראה כי היא עדיין נרתעת מנקיטת הצעדים הכואבים לפתרון בעיותיה. התוכנית קוראת לבנק המרכזי לנקוט "מדיניות מוניטרית נועזת" והיא מבטיחה לבלום את הירידות בשוק המניות ולמנוע משבר פיננסי. אין בה פרטים מעשיים לשיוקם מערכת הבנקאות הרעועה.

המיתון ביפאן אינו ברוטלי כמו זה שהיה בארה"ב בשנות ה-30. ואולם אם תמשיך טוקיו לדחות את הרפורמות הדרושות ייתכן שאובדן התוצר בשנים הבאות יהיה גדול מזה שבארה"ב בעת השפל הגדול.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ