וייל חזר לטיילת

בדיוק ב-11 בספטמבר עבר הנרי וייל להתגורר באזור טיילת ארמון הנציב היוקרתי והחל בצעדות יום-יומיות בטיילת. לפני חודשיים נדקר חמש פעמים בעת אחת הצעדות, כנראה על ידי אותה חוליה שרצחה לאחר מכן את מורן עמית. וייל, שמתעקש כי לא נותרו בו כל צלקות נפשיות מהאירוע, חזר לצעוד בטיילת בוקר בוקר כהרגלו, הוא רק משתדל לא להישאר שם לבד

מאת יהונתן ליס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת יהונתן ליס

הנרי וייל חזר לצעוד בטיילות ארמון הנציב. מדי בוקר כמעט הוא יוצא לסיבוב רגלי לאורך טיילות שרובר והאס, המשקיפות אל חומות העיר העתיקה והשכונות הסמוכות. "אני לא משוגע לגמרי", אומר וייל בן 64, "אבל אני לא חושב שצעידה בטיילת מסוכנת יותר מישיבה בבית קפה בירושלים". הביטחון של וייל מפתיע בהתחשב בעובדה שרק לפני חודשיים הותקף על ידי חוליית רעולי פנים בטיילת ונדקר באורח קשה בכל חלקי גופו. "בשעות שבהן אני יוצא היום לטיולים, כבר יש מספיק אנשים בטיילת ואני אפילו כבר מזהה את הפרצופים שלהם. אני משתדל שלא ללכת לבד".

וייל אומר שהספיק להתאושש מהאירוע. "כולם רוצים שיהיו לי צלקות נפשיות ושואלים אותי על זה. אבל הצלקות היחידות אצלי נמצאות על הגוף. ברור שיש לי מחשבות על מה שהיה".

וייל, מנהל חברה לייצור כימיקלים ותרופות לבעלי חיים, אינו נלהב לחזור לאותם צהריים סגריריים של 11 בינואר, אז הותקף מאחור בידי חבורת נערים בטיילת. מיד לאחר מכן נמלטו הנערים, שעל פי החשד גם דקרו למוות לפני כחודש באותו מקום בדיוק את עמית מורן. "כשאתה עומד לבד מול שלושה צעירים בכובעי סקי, אתה יכול להיות בטוח שהם לא מתכוונים להזמין אותך לכוס קפה", אומר וייל בחיוך. "במדינה הזאת קורים אירועים יום-יום", הוא מוסיף בשוויון נפש, "האירוע שלי עבר. אני עברתי אותו, יצאתי בנס וגמרנו. אי אפשר להמשיך לבכות על מה שקרה לי".

כמו בלון מחורר

הוא זוכר את האירוע לפרטיו: "יצאתי מהבית ב-14:30 כדי לצעוד בטיילת, כפי שאני עושה כמעט מדי יום. אבל הפעם, בגלל מזג האוויר הקשה, אף אחד לא היה אתי שם. אחרי 800 מטר בערך שמעתי מאחורי צעדים, וכשהסתובבתי ראיתי אותם. הם שלפו פתאום מכלים של גז מדמיע והשפריצו לי לעיניים ולפה, וזה שרף. רגע אחר כך הם צעקו בעברית 'תן את הכסף'. אמרתי להם שאין לי, ומיד הם הוציאו סכינים חדות והתחילו לדקור אותי. אני כבר לא כל כך זוכר אם הדקירה הראשונה היתה בבטן או בירך. הכל נמשך כמה שניות ואז הם הלכו לכיוון המסעדה בטיילת".

על הרגשתו באותם רגעים הוא מספר: "ביהדות קיים מונח שנקרא שחיטה כשרה. כדי לשחוט עוף, השוחט חייב להשתמש בסכין חדה במיוחד, כדי לא לגרום לבעל החיים סבל. הסכין שבה השתמשו שלושת הצעירים היתה כל כך חדה, שאני לא הרגשתי שום דבר. תמיד מדברים על זה שהסכין מכאיבה לעוף. זה כמעט שלא כואב, אני אומר לך".

הסכינים שחתכו בבשרו אמנם לא הכאיבו אך פצעו אותו באורח קשה, בכבד ובריאות. "העיניים והפה שרפו לי. זה מה שהפריע לי יותר מכל. אחר כך קמתי וניסיתי ללכת. אז התברר לי שאני לא מסוגל לנשום. כל האוויר שהכנסתי לריאות, ממש כמו בלון מחורר, יצא מיד החוצה. אמרתי לעצמי, זה הסוף. אין סיכוי שאני אשאר בחיים".

בכוחות אחרונים פסע בחזרה לביתו המרוחק כמה מאות מטרים ממקום האירוע. "כל הזמן אמרתי לעצמי שאם אני אשאר לשבת שם, זה מוות בטוח. הגז צרב לי בעיניים ובפה כמו פילפל חריף, כמו שריפה. גיליתי שאני עדיין מסוגל לראות, ועדיין יכול ללכת. זה שיגע אותי. התחלתי ללכת ולא הצלחתי לנשום. ישבתי כל כמה דקות באמצע הדרך. לא היה שם אף אחד. ניסיתי לקרוא לעזרה, אבל אף אחד לא שמע". כשהגיע סוף סוף הביתה, שכנו הזעיק אמבולנס שלקח אותו לבית החולים. בהדסה עין כרם החליטו שלמרות מצבו הקשה, אין טעם לנתח. הוא אושפז למשך שבוע.

רבים מקורבנות הפיגועים באים מקרב אוכלוסיות חלשות מבחינה כלכלית, למשל נוסעי אוטובוסים. לא זהו המקרה של וייל. מאז עלה לארץ, לפני יותר משלושים שנה, התגורר וייל בדירה בשכונת היוקרה רחביה. בספטמבר האחרון עבר לדירה חדשה המשקיפה על טיילת שרובר ורחוב כספי, היוקרתי אף יותר מרחביה. מה שהופך את האזור למיוחד כל כך הוא הנוף המדהים של דרום העיר העתיקה, אותו נוף שבשלו נבנתה הטיילת.

"עברנו לגור בדירה החדשה ב-11 בספטמבר, יום קריסת מגדלי התאומים", מספר וייל. "התחלנו את העברת החפצים בבוקר, ולקראת אחר הצהריים התחילו להגיע התמונות הקשות מארצות הברית". העובדה שהנערים שרצחו את מורן עמית ודקרו אותו הם בעצם שכניו, ובני משפחותיהם מתגוררים בחלק הערבי של שכונת אבו טור הסמוכה, כמעט שלא מעסיקה את וייל. "אני מוכרח להודות שלא האמנתי שזו קבלת הפנים שאקבל בתור השכן החדש", הוא אומר, "אבל זה המצב".

בעקבות האירוע פירסמה קרן דבורה (התומכת בפרויקטים בירושלים) בעיתונות המקומית מודעות ענק המביעות זעזוע מהמקרה. וייל טוען שאין לו קשר לפרסומים וכי הם הפתיעו אותו. "יש לי ידידים בקרן הזאת שפועלת למען ירושלים, והם החליטו לפרסם את המודעה". אנשי הקרן אירגנו, במקביל, צעדת הזדהות עם וייל בטיילת ארמון הנציב ביום שבו השתחרר מבית החולים. "הגיעו מאות אנשים וצעדו אתי שוב בטיילת. גם ראש העירייה, אהוד אולמרט, היה שם". מצבו של וייל מוסיף להשתפר. יותר מכל מעיקה עליו כעת העייפות שתוקפת אותו כמה פעמים ביום. "אבל גם היא תעבור עוד מעט", הוא אומר.

תרגיל הגז המדמיע

לפני חודש, ממש מתחת לאפו, חזרה חוליית המחבלים מאבו טור לטיילת. וייל היה בבית כששמע ברדיו על דקירתה של מורן עמית. עמית טיילה במקום בחברת ידידה גיל נבו כשהותקפו בידי חמישה רעולי פנים. עמית נדקרה למוות בכל חלקי גופה.

"איך ששמעתי את הסיפור של הבחורה המסכנה הזאת נזכרתי מחדש במה שקרה לי. ישר אמרתי לאשתי שאני מוכרח לבקר אותה. לצערי, היא מתה כעבור כמה שעות".

במשטרת מחוז ירושלים טוענים כי חברי החוליה שרצחה את עמית הם גם אלה שדקרו את וייל. "אני משוכנע שזה נכון", אמר וייל, "גם במקרה שלי וגם בשלה מדובר בבחורים צעירים. בשני המקרים הם עשו את אותו התרגיל - הם שלפו גז מדמיע והתיזו אותו לעיניים. ובשני המקרים הם שלפו סכינים ודקרו".

אתה מפחד יותר? מסתכל יותר?

"יש איזשהו חשש, בטח. אני משתדל להיות יותר זהיר. יש בעיקר פחד. אם אני רואה מישהו שהוא חשוד בעיני בזמן שאני מטייל, אני מיד עובר לצד השני של הכביש".

וייל אומר כי למרות הכל לא הצטייד בשום אמצעי הגנה כמו גז מדמיע. ואיך הוא מתמודד עם הזיכרונות? "אני מתעסק פחות בדקירה עצמה ויותר שואל את עצמי, איך הצלחתי לצאת מזה. לפי הסטטיסטיקה לא היה לי שום סיכוי. תראה, המאמין אומר שזה מהשמים. המאמין פחות יגיד שזה מזל. אני בא מבית דתי. אך קשה לי להתייחס לשאלת ההשגחה. זה מזל, זה כמו תאונת דרכים שבה אחד יוצא ללא פגע והשני נהרג".

הדבר שהכי מתסכל אותו בימים אלה הוא העדרו של "מנהיג אמיתי" בישראל. "אין היום אף מנהיג שקם וצועק 'ג'נטלמן, לטס קט דה בולשיט'. אין מנהיג שיאמר 'מספיק'. אין אפילו סמכות רוחנית או רבנית, ואני לא מתכוון לאנשי ש"ס, שתשפיע על הציבור מבחינה מורלית".

חודשיים אחרי שכמעט מצא את מותו בארמון הנציב, וייל היה רוצה שיותר אנשים יגיעו לטיילות, שננטשו בחודשים האחרונים בשל המצב הביטחוני. ולמרות הכל, אין בו לדבריו שום רצון להתנקם בתוקפיו. "אני לא מחפש נקמה", הוא מסכם, "אני רק מרחם על קורבנות האירוע הבא"..

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ