לראשונה: רופאים סעודים השתילו רחם

בריאות / רחם שהושתל בצעירה הוסר לאחר 99 יום בעקבות סיבוכים

מאת תמרה טראובמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת תמרה טראובמן

בניתוח ראשון מסוגו, השתילו רופאים מסעודיה רחם באשה בת 26. הרחם הושתל בהצלחה, ואולם ביום ה-99 לאחר הניתוח, גילו הרופאים כי חל שיבוש בזרימת הדם אל הרחם, ונאלצו להסירו. העובדה שהניתוח אינו נועד להצלת חיים מעוררת ויכוח על עצם קיומם של ניתוחים כאלה.

הניתוח נערך באפריל 2000, ואתמול דיווח עליו כתב העת הרפואי of Gynecology and Obstetrics". "International Journal ביצעו אותו ד"ר וופא פג'יה, ועמיתיה מבית החולים "המלך פאהד" בג'דה, סעודיה. לדברי הצוות, השתלות רחם הן זמניות, ונועדו לאפשר לנשים ללדת. אחרי שהמנותחת תלד, יוסר הרחם, כדי שהיא תוכל להפסיק ליטול את התרופות שמונעות את דחיית האיבר המושתל, הגורמות לתופעות לוואי חמורות.

שש שנים לפני שבוצעה ההשתלה, נכרת רחמה של המטופלת. אך היא רצתה בתינוק נוסף. התורמת היתה אשה בת 46, שנזקקה לניתוח להסרת ציסטות מהשחלות. היא לא יכלה ללדת יותר, והסכימה לתרום את רחמה לאשה צעירה יותר.

לפני הניתוח ואחריו, נטלה המושתלת תרופות הנוגדות את דחיית השתל, וגם הורמונים שסייעו להיקלטות הרחם בגופה. הכל התנהל כשורה עד ליום ה-99, אז חשה המטופלת אי-נוחות באגן הירכיים.

בדיקות גילו כי זרימת הדם לרחם נחלשה, והרופאים נאלצו לכרות את רחמה. הרופאים כתבו בכתב העת שייתכן שהסיבה לבעיה היתה שהרחם לא חובר מספיק טוב, והוביל ל"מתח, עיקום או פיתול צפוי" של כלי הדם. ד"ר פג'יה אמרה לסוכנות הידיעות אי-פי, כי צוותה לא ביצע השתלות רחם נוספות, "אך אנו מתכננים לעשות כן, וישנן נשים רבות המעוניינות לעבור את הניתוח".

לדברי מומחים, אף שההשתלה נכשלה בסופו של דבר, העובדה כי השתל שרד כמעט מאה יום הינה מעודדת. לדבריהם, זהו צעד ראשון לקראת פיתוח שיטה שתאפשר לנשים שעברו כריתת רחם, או סובלות מבעיות אחרות ברחם, ללדת.

הצוות הרפואי התאמן לפני ההשתלה בביצוע ניתוח דומה ב-16 קופות בבון ובשתי עזות. "הניתוח מסובך מבחינה טכנית", אמרה ד"ר פג'יה. "כלי הדם שאותם צריך לאחות הם קטנים בהרבה מאשר אלה שבאיברים מושתלים אחרים, וזהו האתגר הטכני העיקרי הייחודי לניתוח".

במאמר פרשנות נלווה, כתב הכירורג ד"ר ג'וזפה דל פריור מאוניברסיטת ניו יורק, כי אין להגדיר את הניסוי ככישלון. לדבריו, איברי הרבייה הם "חזית חדשה" בניתוחי השתלה, וסביר להניח שהרופאים יצליחו לפתח שיטה מהימנה להשתלת רחם. דל פריור עושה במעבדתו ניסויים בחולדות ובחזירות, במטרה לפתח שיטה להשתלת רחם בנשים.

הגינקולוג פרופ' יוסי לסינג, מנהל בית החולים ליס ליולדות שבמרכז הרפואי איכילוב, הטיל ספק באפשרות שמושתלת הרחם היתה בכלל מצליחה לשאת את ההריון עד תומו. "אם אספקת הדם נחלשה בגלל פיתול של כלי הדם, מה יקרה כאשר הרחם יתרחב במהלך ההריון?", שאל לסינג.

לסינג הוסיף, כי מושתלת רחם תידרש להמשיך ליטול תרופות למניעת דחיית השתל גם במהלך ההריון - הריון שלסינג מגדירו כ"אפשרי, אבל לא פשוט" - וכן ללדת את התינוק בניתוח קיסרי (בגלל הסיכון הרב הכרוך בהריון מסוג זה) ואחר כך לעבור ניתוח נוסף, הפעם להסרת הרחם.

הניתוח מעורר מחלוקת. חלק מהרופאים מטילים ספק במוסריות של הליך, החושף אשה בריאה לסיכונים הרבים הכרוכים בניתוח להשתלת איבר שאינו מציל חיים. "השתלות, על הסיכונים הכרוכים בהן, הן טיפול מקובל כשמדובר באיברים החיוניים לקיום החולה", אומר פרופ' לסינג, "אבל כאן, לוקחים אשה בריאה ויוצרים תחלואה למען השתלת איבר שאינו מציל חיים, וכדי לפתור בעיה שיש לה חלופות". "לדעתי כרופא", אמר פרופ' לסינג, "הפתרון לאשה בלי רחם שרוצה ללדת הוא לא הרפתקה כירורגית אלא פונדקאות".

ואולם, ד"ר דל פריור אינו מקבל את הטענות. במאמר שנלווה למחקר כתב כי "בעיני חלק מהנשים, לידת תינוקות היא האירוע הגדול ביותר בחיים".

פרופ' דלילה אמיר, סוציולוגית מאוניברסיטת תל אביב העוסקת בחקר הקשר שבין נשים, גוף ומדינה, אמרה כי סביר מאוד שניתוח כזה יתקבל גם בישראל. "להורות ביולוגית יש מעמד מיוחד בחברה הישראלית, ובגלל זה המדינה משלמת על טיפולי הפריה", היא אומרת. "בכך המדינה בעצם אומרת שהורות יותר חשובה מהרבה דברים אחרים, ולכן טיפולי הפריה נמצאים בסל הבריאות והרבה טיפולים אחרים לא".

פרופ' אמיר הוסיפה, כי המחקר מדגים "לאילו פינות דוחקים נשים" בתחום הרבייה, ואת התפישה, הרווחת מאוד גם בישראל, לפיה "אמהות היא דבר כל כך חשוב, שראוי לסכן חיים בשבילו, ולהדחיק את הסיכונים והכאב הכרוכים בטכנולוגיות רבייה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ