כל החיים לפניהם

בני נוער בפרוורי בוסטון מתעדים את שגרת יומם במצלמת וידיאו. פרויקט חינוכי

מאת איירין סג', בוסטון גלוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת איירין סג', בוסטון גלוב

המצלמה סורקת מדרכה ולבנים אדומות, חלונות שנחסמו בקרשים וגדרות ברזל. "זאת השכונה שלי", אומר נער האוחז במיקרופון. "אנחנו הולכים למגרש המשחקים שבו התחילה הקריירה שלי". קרטון חלב מחובר באופן מאולתר לגדר כדי לשמש טבעת כדורסל. "כמו שאתם רואים, זה הסל שלי. הדבר הכי טוב בו זה שהוא עשוי ביד".

כבר עשר שנים נותן רוברטו ארוואלו מצלמות וידיאו לילדים ומבקש מהם להפנות את העדשה אל חייהם, בתקווה שיחושו באותו שינוי שהרגיש בעצמו לפני 20 שנה. אז, כשרק הגיע מקולומביה ועבד כמנקה שולחנות במלון של מרכז הסחר העולמי, ניסה להבין את חייו בעזרת מצלמת וידיאו שנשא עמו יום-יום.

התוצאה היא "פרויקט מראה", תוכנית חינוכית, שזכתה בפרסים ומיועדת לבני עשרה ולילדים המתגוררים בשכונות מצוקה. הפרויקט חוגג עתה עשור בהקרנה של רטרוספקטיווה, יצירות שנבחרו מבין 150 סרטי וידיאו שצילמו בני נוער בפרוורי בוסטון.

"הדבר הכי חשוב", אומר ארוואלו, "הוא לוודא שתהיה להם הזדמנות להסתכל על עצמם".

במשך עשור של צפייה באנשים צעירים שצופים בעצמם, ארוואלו, בן 42, הבחין בכמה דברים בעצמו. "החברה הצרכנית הזאת שונה מאוד וילדים מושפעים יותר", הוא אומר. "יש פער בין היותך צרכן לבין היותך יוצר - אתה חבר פסיווי בחברה שסובלת מעודף מידע".

ארוואלו הוא גבוה ונמרץ, צעדיו ארוכים ודיבורו מהיר. כילד נהג להתבונן ישירות בשמש. "חשבתי שאם אוכל להסתכל על השמש בעיניים חשופות, אראה דברים שאף אחד אחר לא ראה". כשהוא נכנס למכוניתו הוא מגביר את המוסיקה. "אני אוהב לעשות את זה כשאני נעצר ברמזור אדום". הוא מגיע למיסטיק, וליאון דייוויד, בן 20, שהפיק שני סרטי וידיאו כחלק מהפרויקט, אומר: "כשאתה שומע קצת סמבה ומוסיקת מרנגה, אתה יודע שזה רוברטו".

דייוויד הוא אחד מבין כ-400 ילדים ובני נוער בשיכוני מיסטיק שליד בוסטון שהשתתפו בפרויקט מראה. קלטות הווידיאו שלהם שודרו בטלוויזיה המקומית בכבלים, וגם המוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון הקרין כמה מהן. ארוואלו נסע עם תלמידיו ועם עבודותיהם לפסטיבלים בשיקגו, קליפורניה וקופנהגן.

אמריקה שארוואלו הכיר כילד שגדל בפרוורי בוגוטה, היתה אמריקה של סדרות הטלוויזיה "צ'יפס" ו"בוננזה" שראה בטלוויזיה של חבריו. "ומובן שידעתי על סופרמן", הוא אומר. "חלמתי על ארצות הברית".

הוא הילד האמצעי מתוך חמישה. אביו היה נהג משאית של חברת משקאות קלים. כשארוואלו היה בן שבע, מת אביו מירייה ("יש אנשים שאומרים שזאת היתה התאבדות", הוא אומר. "אחרים אומרים שזאת היתה אשה"). ארוואלו התחיל למכור מדלת לדלת את הטמאלס שאמו אפתה בבית, והיא נשארה ערה עד שעות מאוחרות כדי לתפור סווטשירטים. "נרדמנו בלילה לקול המכונה".

ב-1981, כשהיה בן 22, עבר לארה"ב והתחיל מסע שהוא רואה שוב באנשים הצעירים מהאיטי, וייטנאם ומרכז אמריקה שעבדו מול מצלמות הפרויקט ומאחוריהן. "כשהתחלתי את תהליך ההגירה, כשרחצתי כלים ואנשים התייחסו אלי לא יפה, סבלתי יותר מאשר בקולומביה. הייתי צריך להיאבק".

מצלמת הווידיאו הראשונה שלו, שקנה ב-1988 בכסף שחסך מעבודתו כמנקה שולחנות, שינתה את חייו. הוא צילם לקוחות במסעדה ואת חבריו לעבודה במטבח. הוא צילם בסנטרל פארק ובגשר של רחוב 59 בניו יורק. הוא היה גומר לעבוד בחצות ומצלם ברכבת התחתית. הוא צילם חסרי בית. הוא צילם חולדות והקליט מוסיקה ששמע. "הייתי כפייתי, מטורף".

ואז היה הולך הביתה ומקרין לעצמו את חייו. "חיי השתנו. הצילום גרם לי לזכור דברים. יכולתי לחשוב על החיים שלי, ועל הצדדים החיוביים שבהם. זה הראה לי את הכאב ועזר לי להתפתח צעד אחרי צעד".

הרעיון שיוכל להפוך את האובססיה שלו לקריירה התעורר בו כשביקר את משפחתו בקולומביה ב-1991. הוא לימד את אחייניו כיצד להפעיל את המצלמה והרשה להם להשתמש בה. "אחותי הגדולה בכתה כשראתה את הסרטים שצילמו", מספר ארוואלו. "הם שרו ואמרו דברים שלא היו אומרים להורים שלהם. זה היה מלא כנות".

עשר שנים ו-400 ילדים מאוחר יותר, פרויקט מראה עוזר לדור שלם של אנשים צעירים בשיכוני העוני לגדול מאחורי, לפני ומסביב למצלמות.

ליאון דייוויד בילה שנים בצילום השכונה שלו, ובעיצוב מחדש של חייה בחדר העריכה. "למדתי שיש לי אומץ. רוברטו מלמד אותך על אומץ ומלמד אותך לכבד את עצמך. לחיים כאן יכולה להיות קונוטציה שלילית כל כך. לפעמים אתה מתבייש לספר לאנשים. אבל רוברטו היה אומר 'לך תראה לאנשים מי אתה'. יש משהו ייחודי במצלמה. להסתכל דרכה. אתה לא רואה רק את האדם שאתה מצלם אותו, אתה רואה כל פרט. אתה חושב על צורות החשיבה שלך. אתה רוצה לבטא את מי שאתה. יש בזה המון עוצמה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ