מנערים את לוח השידורים

לחובבי "סיינפלד" כבר אין מה לחפש בערוץ 3: בעונה החדשה הוא ייהפך למקדש של סדרות נעורים

מאת רותה קופפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת רותה קופפר

ילדים, בני עשרה ואינפנטילים גודשים את עונת הרכש החדשה של ערוץ 3, שנפתחת ביום ראשון. הסדרות החדשות "אולי זאת אני", על חייה של נערה בת 15, ו"סמולוויל", על שנות התיכון של קלארק קנט, המוכר גם בכינויו "סופרמן", מצטרפות לעונות חדשות של סדרות כמו "בנות גילמור" על ילדה אחרת בת 15 שחיה עם אמה, שנראית ומתנהגת כמו אחותה, ולסדרת הנעורים המובילה "דוסון קריק", על חבורת נערים בקייפסייד שבמסצ'וסטס. חמש מתוך עשר התוכניות החדשות עוסקות בתקופת התיכון. הסדרה השלישית החדשה בפריים-טיים של הערוץ, "הסניגור", היא אמנם על עורך דין לענייני חברות שנתפס משתמש בסמים, אבל גם הוא לא מצליח להתרחק מחצר בית הספר, כי נגזרו עליו עבודות שירות כנציג של שירותי סעד לילדים.

הסדרה "חברים" יכולה לשמש מטאפורה ללוח התוכניות החדש. גם דמויותיה נאחזות בנעורים בכוח, כפתרון קל, ומסרבות לצמוח. במשך שמונה שנות הסיטקום המצליח הזה, התפתחו השחקנים בו מאנשים אנונימיים למדי למכונות כסף מהלכות, אבל הדמויות שהם מגלמים נשארו סטאטיות. במסכת גילוי העריות שבסדרה, שניים התחתנו, אחת שימשה פונדקאית לשלושת עוברים של אחיה, אחד נישא והתגרש כשלוש פעמים ואילו העונה שניים מהשישייה עתידים להיות הורים. ולמרות כל אלה, דבר בהם לא השתנה. הם עדיין חולקים דירות שכורות, עדיין בחיתוליהם מבחינה מקצועית, ועדיין מבלים זה עם זה סביב השולחן אצל מוניקה או מעל הדלפק אצל רייצ'ל. אין פירוש הדבר שהתוכנית לא מצחיקה. היא מצחיקה, אבל גם די אינפנטילית.

לא ייתכן שבערוץ 3 חושבים שהדמויות האלה משקפות את הצופים שלהם, ובכל זאת קשה להתעלם מהפער העצום בין תוכניות העונה הקודמת - כמו "הסופרנוס", "הבית הלבן", "שבתות וחגים", "כולם אוהבים את ריימונד" - הפונות לקהל בוגר בהחלט, לבין היבול החדש שפונה לקהל צעיר בהרבה. יש אולי לא מעט מבוגרים שאוהבים סדרות כמו "דוסון קריק" (ואהבו מאוד את "שולחן לחמישה"), אבל יש גם גבול למנת הנוסטלגיה שהם מוכנים לחוות. נדמה כי אותו עיקרון הדריך את שיבוץ שתי התוכניות הישראליות התוחמות את הפריים-טיים של ערוץ 3: בתחילתו ז'אנר שהתברר כאהוב מאוד על ילדים, הטלנובלה "לחיי האהבה", ובסופו אליל בני העשרה, "יצפאן".

אין ספק ששיבוץ התוכניות לשביעיסטים קשור גם לחוזים עם האולפנים והערוצים האמריקאיים, הנבדלים לעתים זה מזה בקהל היעד שלהם. ערוץ HBO, למשל, הוא ערוץ למבוגרים - בין תוכניותיו "סקס והעיר הגדולה", "אוז" וזוכת פרס האמי "שני מטר מתחת לאדמה" (שתעלה לשידור בערוץ 3 רק בספטמבר) - ואילו הערוץ של האחים וורנר (WB) ייחד את עצמו משאר הערוצים בפנייה לצופים צעירים מאוד, בתקווה שיתבגרו אתו. תוכניות בני הנוער הן נושאות הדגל שלו. ארבע מהסדרות שלו משודרות בערוץ 3 בעונה החדשה - "דוסון קריק", "אולי זאת אני", "בנות גילמור" ו"סמולוויל". אבל ערוץ 3 הוא לא ערוץ הנוער הישראלי.

קהל היעד של ערוץ 3 משתנה במשך שעות היום. בשעות הערב המוקדמות פונה הערוץ לחובבי אופרות הסבון והטלנובלה, אבל הפריים-טיים שלו שימש זמן רב מפלט מהערוצים הישראליים - מפלט שנחוץ במיוחד בימים אלה. צופי "סיינפלד" הם הקהל שלו. כמה סבלנות תהיה להם לצפות בילדה מתבגרת שמתביישת במשפחה שלה, או באמא שלה, או בסבתא שלה ("אולי זאת אני", "בנות גילמור" ו"דוסון קריק", לפי הסדר הזה)? הסדרות טובות מסוגן בסך הכל, אבל דומות כל כך, עד כי נדמה לעתים שעלילותיהן מתערבבות.

"אולי זאת אני" החדשה היא על הילדה מולי סטייג' ובני משפחתה שנראים לה משוגעים, ולכן שמה המקורי של התוכנית היה "אולי אני מאומצת", אבל הוחלט מטעמים של תקינות פוליטית. מחשבותיה של מולי (ריגן דייל נייס) מופיעות בבועות מעל ראשה, או בפנטסיות שמתגשמות בפעלולים טכניים בנוסח "אלי מקביל".

בעונה החדשה של "בנות גילמור" המורה של רורי (אלכסיס בלדל) מבקש להינשא לאמה לורליי (לורן גרהם), שמאבדת את הצפון מרוב חרדות ומתח. ב"דוסון קריק", החבורה מקייפסייד הולכת למכללה ופוגשת את העולם הבוגר והמאיים.

גם הסדרה "סמולוויל" מתרחשת בתיכון, אבל יש בה תוספת פנטסטית. הפרק הראשון מתחיל במטר מטאורים שהתרחש לפני 12 שנה בעיירה סמולוויל. דברים משונים קרו באותו יום, ובאחד מהם הזוג קנט חשוך הילדים זכה לילד שהופיע משום מקום, והיה חזק מאוד. הסדרה מתמקדת בשנותיו של קלארק קנט בתיכון - להבדיל מהסדרה "לואיס וקלארק", עדכון קודם של אגדת הקומיקס האמריקאית, שהתרחש במערכת העיתון שבו עבד סופרמן-קלארק.

בארצות הברית כתבו על הצורך של הצופים בתוכניות הומוריסטיות ואסקפיסטיות אחרי אירועי 11 בספטמבר. ערוץ 3 כנראה החליט שגם לנו לא יזיקו תוכניות כאלה עכשיו. באופן אישי, נדמה לי שלאלימות המסוגננת של "הסופרנוס" היתה השפעה מרגיעה הרבה יותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ