מסתערים על ספות מרופדות

מאת מירון בנבנשתי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת מירון בנבנשתי

מפקדי היחידות המהוללות, המשתתפות במבצע כיבוש ערי הגדה, אינם יכולים להסתיר את תסכולם: הם יצאו לפעולה הרחבה ביותר מאז מלחמת לבנון, השתלטו על מרכזי השלטון הפלשתיני, השמידו קני מרצחים, הרסו מפעלים לייצור אמצעי לחימה ועצרו מאות רבות של מבוקשים - "מבצע מוצלח מאוד" ומתוקשר לעילא - והנה כל המבצע הזה מתנהל בצלם של אירועי אלימות פלשתיניים, המצליחים לדחוק מן הכותרות את פעילותם ההירואית.

מילא המאפיה השמאלנית השולטת בתקשורת, זו המבליטה את רישום המספרים על זרועותיהם של עצורים פלשתינאים ואת מחזות ההשפלה המבוימים של כבילת אנשים באזיקונים וקשירת עיניהם. את הבוגדים האלה אי אפשר לשכנע, אבל איפה ביטויי ההערצה של אלה שתבעו "לתת לצה"ל לנצח"? דווקא עכשיו, כאשר סוף סוף הוסרו הסייגים מעל פעילות צה"ל, בחרו שרי הימין להתפטר מן הממשלה? מדוע מרגישים כולם, שהמבצע המוצלח "לחיסול תשתית הטרור" אינו רלוונטי ומראה החיילים לבושי חגור קרב וצבועים בצבעי מלחמה, המשתרעים על ספות מרופדות בלב רמאללה, הוא מראה נלעג, שאין בינו לבין מלחמה בטרור מאומה?

מפקדי צה"ל כועסים על הפלשתינאים לא רק משום שפעולות הטרור שלהם מאפילות על "המבצע" ומציגות באור נלעג את יומרותיהם להשמיד את קני הטרור; הם מקלקלים את ההצגה ההירואית בכך שהם נכנעים מהר מדי: "ציפיתי למלחמה יותר עיקשת", אמר מפקד אחד, "אבל הכל הלך צ'יק צ'ק". העובדה שהפלשתינאים לא ניהלו קרבות נואשים מאכזבת את המפקדים הישראלים: "הנמרים התגלו כחתלתולים", קובל קצין בכיר ומתכוון לכך שאינו יכול ליצור מצג של מסע ניצחון, אפילו כאשר מתגייסים כל הפרשנים והכתבים הצבאיים. אילו היו מתנהלים קרבות, היה אפשר לטפח את תדמית "המלחמה", שבה נתונה, לכאורה, מדינת ישראל. אבל כאשר הפלשתינאים מסרבים למלא את התפקיד שיועד להם, מניחים את נשקם והולכים בשקט למעצר - נחשפת נלעגותם של שיירות הטנקים ו-20 אלף חיילי המבצע.

מסתבר, שכל הפעולה אינה אלא השתלטות זמנית על סלונים של משפחות נפחדות, הרס מטבחים, דריסת אמבולנסים ומעצר שווא של מאות גברים, המשוחררים ברובם לאחר שמילאו את חלקם בהצגה. ולאחר שהכוחות עוזבים את השטח שנכבש, חוזרים אליו החמושים, והאוכלוסייה שקברה את מתיה מגדלת מתאבדים חדשים.

המפקדים הישראלים משלים את עצמם: "את הכניעה ההמונית לא ישכחו הרבה שנים", אומר אחד מהם, ובטוח שההשפלה החזירה לו את "כושר ההרתעה". אבל דווקא סירובם של הפלשתינאים "למות ונשק בידם", המנוגד לכאורה לתדמית של לוחמי חירות, צריך להדאיג את הישראלים. הפלשתינאים ימשיכו לבחור את זירת האלימות הנוחה להם, וכאשר יחליטו להסתלק מדרך האלימות ויבחרו במרי אזרחי לא אלים, יתברר לישראלים, שכל עוצמתם לא תביא להחזרה בכוח של הסטטוס קוו. די מהר יתברר למפקדי הצנחנים והנח"ל, ש"המבצע המתגלגל" הנוכחי לא ירשום דפים מזהירים ב"מורשת הקרב" שלהם. ומי שמשליך את יהבו על שבירת רוחם של הפלשתינאים ותחינתם להפסקת אש ראוי שיבין, שהימנעותם מהתנגשות מזוינת עם הישראלים היא אות של בגרות ושיקול דעת; לא סימן למורך לב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ