המלצות לסוף השבוע

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הארץ

סרט

"אשה תחת השפעה" * יום שישי ב-14:00 וב-21:30, שבת ב-13:00 וב-21:30, סינמטק תל אביב

"אשה תחת השפעה", סרטו של ג'ון קאסאווטס מ-1974, אמנם שודר לא מזמן בערוץ הסרטים בכבלים, אבל כעת הוא מוקרן מחדש בהקרנות סדירות בסינמטק תל אביב, וזאת הזדמנות להיחשף לעוצמה הדרמטית והרגשית שלו בממדיה הנכונים.

יש מידה של הטעיה מכוונת בשמו של הסרט ובמבנה העלילתי שלו. נדמה שהוא משתייך לסוג הסרטים שהופקו בארצות הברית בתחילת שנות ה-70, כמו "יומנה של עקרת בית מטורפת" ו"אליס לא גרה כאן יותר". אלה היו מעין וריאציות עדכניות למלודרמות משנות ה-40 וה-50, שכונו "Women's Pictures" בגלל העיסוק שלהם בנשים והיותם מיועדים לקהל נשי; בשנות ה-70 השתמשו במסורת הקולנועית הזאת כדי לדון במעמדה המשתנה של האשה בתוך התא המשפחתי.

אבל סיפורה של גיבורת סרטו של קאסאווטס, עקרת בית ואם לשלושה ילדים שמתמוטטת נפשית, מתגלה בהדרגה רק כאחד המרכיבים של הסרט העשיר והמורכב הזה. ב"אשה תחת השפעה" מתוארת מערכת הלחצים הנפשיים, החברתיים והכלכליים המופעלת על משפחה ממעמד הפועלים - לא רק על האם, אלא גם על אב המשפחה ועל דמויות רבות נוספות. קאסאווטס משתמש בדמותה ובסיפורה של האם כדי לשרטט את דיוקנו של מערך חברתי שלם שנמצא תחת השפעה, והתוצאה היא כמעט אפית בממדיה, ובו-בזמן אינטימית עד כדי מבוכה לפעמים.

יותר מבכל סרט אחר של קאסאווטס ניכר ב"אשה תחת השפעה" השילוב בין ריאליזם לתיאטרליות, שמאפיין את סגנונו. הסרט נראה לעתים כמו תרגיל באלתור קולקטיווי, שמנסה למתוח עד כמה שאפשר את גבולות הדרמה והרגש, ועם זאת להישאר נטוע עמוק במציאות שבה הוא מתרחש. קאסאווטס נעזר לשם כך בצוות שחקנים נפלא, שבראשו עומדים ג'ינה רולנדס (שהיתה אשתו של קאסאווטס), שעושה את אחד מתפקידיה הגדולים ביותר, ופיטר פאלק, שתפקידו ראוותני פחות ולמרות זאת אינו נופל מרולנדס. צוות השחקנים כולל גם את קתרין קאסאווטס, אמו של הבמאי, שמגלמת את אמה של רולנדס, וליידי רולנדס, אמה של ג'ינה רולנדס, שמגלמת את אמו של פאלק.

אורי קליין

קונצרט

התזמורת הפילהרמונית הצעירה ביצירות בטהובן עם "שלישיית תל אביב". מנצח: זאב דורמן * שבת ב-21:00, מוזיאון תל אביב

מודעה על עמוד שלם לקראת קונצרט של התזמורת הפילהרמונית הצעירה היא עניין יוצא דופן. התזמורת, "פל"צ" כפי שמכונה בחיבה ובוולגריות מסוימת בפי חבריה הצעירים, פועלת בדרך כלל כמעט בחשאי. כמו האידיאל הקאמרי דווקא, היא מיועדת יותר למשתתפיה מאשר לקהל מאזינים; ומשתתפים אלה נאספים מכל הארץ: תלמידים או בוגרים של מגמות המוסיקה בבתי הספר התיכון, סטודנטים צעירים באקדמיה ונגנים מוכשרים אחרים, בתחילת דרכם הסימפונית. נגינתם היא יותר אימון מאשר הופעה, אבל הפעם הם בחרו לפתוח את השער ולגלות את הצליל שלהם לקהל הרחב.

הצליל הזה, המונחה על ידי התלהבות ראשונית, הוא הדבר המעניין בקונצרט, הרבה פחות מהתוכנית. הסימפוניה הראשונה של בטהובן, הפתיחה שלו לאופרה "פידליו", והקונצ'רטו המשולש לכינור, צ'לו ופסנתר, משקפים בחירה רפרטוארית אומללה: קשה לדמיין יצירות פחות מלהיבות לנגנים צעירים - נעדרות פוטנציאל לצבעי צליל, העזה סגנונית ורלוונטיות תרבותית. נשארים רק הנגנים עצמם וההתכוונות המוסיקלית הייחודית שלהם. עניין רב נוסף גם בזכות שלושת הסולנים הצעירים שיצטרפו אליהם: "שלישיית תל אביב", שבה חברים הכנר מתן גבעול, אחיו הצ'לן עירא, והפסנתרן יונתן ענר. זהו אנסמבל נהדר, שמסוגל לנסוך משמעות מיוחדת בקונצ'רטו הניסיוני של בטהובן.

נעם בן זאב

תערוכה

"שישה מיליון קטגורים: מדינת ישראל נגד אדולף אייכמן". אוצרות: איה בן נפתלי ונאוה שרייבר * משואה - המכון ללימודי השואה, קיבוץ תל יצחק

שלוש שנים נמשכה הכנת התערוכה "שישה מיליון קטגורים: מדינת ישראל נגד אדולף אייכמן", שתיפתח מחר ב-11:00 במכון משואה. האוצרות צפו במאות קטעי העדויות שצולמו בזמן המשפט (1962-1961) על ידי צוות הסרטה אמריקאי, ובחנו את החומר הרב שאספה יחידה מיוחדת של המשטרה ומאז נותר גנוז בארכיון המדינה בירושלים. הארכיון הזה כולל כ-400 אלף פריטים תיעודיים; ב-1,600 מהם השתמשה התביעה כראיות במשפט.

מטרת התערוכה היא לחשוף את השואה בגוף ראשון, ישירות מפי הקורבנות, ובדרך זו להציג את מסכת האירועים ההיסטוריים, אך גם להעלות היבטים מוסריים ורגשיים מאותה תקופה, שלא נבחנו קודם לכן בתצוגה מוזיאלית.

הכניסה אל התערוכה משחזרת את ההתרגשות ברחוב הישראלי ב-23 במאי 1960, היום שבו נמסרה בכנסת ההודעה על לכידתו של אייכמן והבאתו למשפט בישראל. במרכז התערוכה שיחזור של אולם בית המשפט. את האולם עוטפות שבע גלריות, ובהן כ-20 מסכי טלוויזיה המקרינים את קטעי העדויות על רקע סרטים דוקומנטריים מהשואה. החלק האחרון בתערוכה, והמקיף ביותר בה, כולל מערכת מולטימדיה, שבה יש כ-150 קטעי עדות (כל אחד מהם באורך של דקה עד שתי דקות) והיא מאפשרת גישה פעילה לאלפי תצלומים ומסמכים.

בתקופה שבה קרובים הימים שבהם לא יתאפשר עוד מפגש בלתי אמצעי עם ניצולי השואה נעשה דחוף להציג תערוכה מן הסוג הזה, המציגה שאלות קשות כמו מה ידעו הניצולים על המציאות הנוראה ההיא וכיצד הבינו אותה, מה עלה בגורל התא המשפחתי ומה היה תפקידם של ההורים באותה תקופה. התערוכה, שתוצג באופן קבוע במכון, מיועדת במיוחד לצעירים, בני 25-16.

סיור מודרך אפשר לתאם בטל' 09-8999563.

רונית רוקאס

מסעדה

"קבלייר", בן סירא 1 ירושלים * פתוח: כל יום 15:00-12:30 ,23:30-18:30. טל' 02-6242945

בשבע השנים מאז נפתחה, מוביל השף דידי בן הרוש את מסעדתו הירושלמית, "קבלייר", מחיל אל חיל. סגנון הבישול שלו מדגיש את הטעמים הטבעיים של מרכיבי המנות, ומשלב בהצלחה יסודות מהמטבח הצרפתי המסורתי והמודרני עם מרכיבים וטעמים של המטבח הים-תיכוני. לאורך השנים שמרה המסעדה על אווירה פורמלית ועם זאת נינוחה ואינטימית. השירות נותר ברמה גבוהה, ולסועדים מוצע גם תפריט יין טוב. אפילו התצלומים הנאים של פאריס משנות ה-50 וה-60 עדיין נשקפים מהכתלים.

כמו במסעדות טובות במקומות אחרים, גם כאן התפריט משתנה לעתים תכופות, אך בן הרוש משכיל להותיר בו תמיד חלק מהמנות הוותיקות החביבות על לקוחותיו. בין המנות הראשונות האהובות עלי: סאשימי טונה אדומה ברוטב סויה-לימון, קרפאצ'ו עגל עם שבבי גבינת פרמזן וטרין כבד אווז עשיר בקוניאק. כדאי לטעום גם את החציל הפרוס לפרוסות עבות ומוגש פושר במכוון, עם רוטב של חומץ בלסמי מתובל.

למנת ביניים מומלץ מוח עגל ברוטב לימון ופלפל אדום עם צלפים. למנה עיקרית נסו את פילה הסלמון א-לה טרואגרו (עם רוטב שמנת מתוקה וחמציץ), בקר שרולה מבושל בציר עגל טעים, או קוקי סן ז'אק עם לבבות ארטישוק ואגוזים. גם הקינוחים כאן טובים מאוד, ובהם קרם ברולה מעולה ועוגת שוקולד חמה ממכרת. מסעדה מקסימה שמציעה אוכל מצוין. החשבון לזוג יסתכם ב-250-200 שקלים, לא כולל יין.

דניאל רוגוב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ