מאת עוזי בנזימן

1. משימה, הערכה ויעד

ב-1982 היה נדמה לאריאל שרון, שר הביטחון באותם ימים, כי השיג את הסכמתו של הממשל האמריקאי לפעולה צבאית שנועדה לבער את קני הטרור של אש"ף בלבנון. בין היתר הסתמך שרון על שיחות אחדות שניהל עם אלכסנדר הייג, מזכיר המדינה באותה עת. כשהתרחב מבצע "שלום הגליל" והגיע עד ביירות היו בירושלים שרים שהופתעו מהתגובה האמריקאית הבוטה: הם היו תחת הרושם, שבין שרון להייג הושגה הבנה מראש על הוצאת המבצע אל הפועל.

השבוע היו אנשים בירושלים שסברו, שהנשיא בוש חוזר בו מהבנה שלכאורה היתה בינו לבין שרון: היה נדמה להם, שכאשר צה"ל יצא למבצע "חומת מגן" הוא לווה באמפתיה אמריקאית. מה מר היה מפח הנפש כאשר התברר, כי הנשיא האמריקאי אינו מהסס להזהיר בפומבי את ראש הממשלה ולקרוא לו פעם ופעמיים למלא מיד את הוראתו להפסיק את המבצע ולהחזיר את הכוחות הביתה. שוב היתה לשרון סיבה לחוש נבגד ולהגיע למסקנה (שהוא נושא עשרות שנים), שהעולם הפוליטי הוא מקום אכזרי שבו אדם לאדם זאב; שוב יהיה לו צידוק לחוש כמי שנושא על כתפיו את כישלונות הזולת.

יש לקוות, שאחרית המבצע הצבאי לא יתפתחו אצלו גם תגובות צדקניות של קורבן, כפי שקרה לו לא פעם בעבר. הפעם שרון עומד בראש סולם הפיקוד, ועליו האחריות העליונה, אם לא הבלעדית, למדיניות שהוביל בשנה האחרונה ושתוצאותיה הולכות ונגולות בערי הגדה ובמכבש המדיני הדוהר מולו כשליד ההגה יושב לא אחר מאשר מזכיר המדינה, קולין פאואל.

יש סימנים, ששרון מבין את מצבו ושיעשה הכל כדי לא להביא לקרע מוחלט ביחסי ישראל-ארה"ב. הוא אמנם הופיע שלשום לפני חיילי המילואים שלחמו בג'נין והצהיר כי המבצע יימשך ככל שיידרש, אבל הוא יהיה קשוב מאוד להצעותיו של מזכיר המדינה. הוא אמנם קרא בהתרסה לעולם, ולארה"ב בעיקר, לא ללחוץ על ישראל ולזכור שהיא קורבן הטרור, אבל מערכת מודאגת של פקידים בכירים במשרדי ראש הממשלה, הביטחון והחוץ עמלו קשה השבוע כדי להביא לכך שביקורו של פאואל יסתיים בהצלחה מנקודת מבט ישראלית.

המשימה שהוגדרה: להשיג באמצעות פאואל הפסקת אש; ההערכה שרווחה: אין לכך סיכוי ממשי. היעד הטקטי שהוצב: להיזהר ממצב שבו תואשם ישראל בכישלון המסע. כדי להפגין רצון טוב כלפי מזכיר המדינה עשה שרון כמה מחוות: התיר לערפאת להתראות עם יועציו, לא מנע מהאורח להיפגש אתו (לא לפני שהגדיר את הפגישה כטעות טראגית מצדו של פאואל), והורה לצה"ל לפנות 24 כפרים ובהם קבטייה, סמוע ויאטה. לארה"ב הובהר, כי ישראל נוקטת צעדים אלה במענה לקריאת הנשיא. שרון קיווה כי בוש יתרשם.

2. ההזדמנות האחרונה

שתי גישות הסתמנו בדיוני המטבחון והקבינט שלשום לקראת בואו של פאואל: האחת של רוב החברים, והשנייה של קבוצת מיעוט, שבראשה שמעון פרס, מתן וילנאי ודן מרידור. הרוב גורס, כי על ישראל להדוף את הלחצים האמריקאיים ולהתמיד במבצע "חומת מגן" עד שצה"ל יחליט לסיים אותו. הקבוצה הזאת נאחזת בדיווחים שמסרו שר הביטחון והרמטכ"ל, שהביעו תדהמה מהיקף מעורבותם של ראשי השלטון הפלשתיני בפעילות הטרור נגד ישראל.

לפי התמונה המצטיירת, תיפקדה רמאללה כמטה הטרור, טול כרם וקלקיליה כאתרי האימון וההכנה, ושכם וג'נין כחוד החץ המבצעי. בכירי הרשות, מערפאת ומטה (בכללם ג'יבריל רג'וב), לקחו חלק בהפעלת מערך החבלה. בלשונו של השר נתן שרנסקי: "הם לא עסקו בהקמת מדינה לעצמם, אלא בהכנות להרס מדינת ישראל". עד אתמול בבוקר נעצרו יותר מ-2,000 איש, מהם זוהו 400 כמבוקשים, ומתוכם כ-100 עם דם על הידיים. היקף אמצעי הלחימה שנחשפו מעיד על מאמץ שיטתי ועל יכולת גבוהה לפגוע בישראל ולשבש את חייה.

לנוכח הנתונים האלה סבור מחנה הימין בממשלה, שהצורך לעקור את תשתית הטרור במלואה הוא אמיתי, ולשם כך יש לתת לצה"ל את כל הזמן הדרוש לו. שרים אלה גורסים גם, שיש לנטרל את ערפאת משום שהוכח שהוא עומד בראש מנגנון הרשע הפלשתיני. כדי להיענות לציפיותיו של פאואל מציעה הקבוצה הזאת להשיב בחיוב על קריאתו להשיג הפסקת אש, ולהציע לו להשיג גם את הסכמת ערפאת לכך.

לפי תפישה זו, יידרש ערפאת לפנות בנאום לעמו, שבו יקרא לו להניח את נשקו. כן יידרש להסגיר את המחבלים המבוקשים המוצאים מחסה בלשכתו ואת אלה המסתתרים מאחורי גלימותיהם של הנזירים בכנסיית המולד בבית לחם. ההסגרה תהיה התנאי הראשון שערפאת יידרש למלא בהתאם למסמך הגישור של הגנרל זיני. בתמורה תהיה ישראל מוכנה לפנות את שתי הערים. כך גם בהפעלת סעיפים אחרים של מסמך זיני: צעדים מעשיים מצד ערפאת ליישום הפסקת אש, ובהם חיסול תשתיות הטרור ברצועה, בחברון וביריחו, שבהן לא פעל צה"ל עד כה, והפסקת ההסתות נגד ישראל. עוד מציעה הקבוצה הזאת, להגיע להבנה עם ארה"ב על שיתוף פעולה בין שתי המדינות במקרה שהפסקת האש לא תושג. ישראל מעוניינת בראש ובראשונה לצרף את הממשל למסקנתה, שערפאת אינו רלוונטי ואינו מנהיג לגיטימי.

שרי המיעוט חושבים אחרת: הם רוצים בכל מאודם ששליחות פאואל תעלה יפה, והם חותרים לנצל אותה כדי להביא לתפנית ממשית בעימות הישראלי-הפלשתיני. לפיכך הם מציעים להעמיד במבחן את הרעיון הבא: להסכים לקריאה האמריקאית לפינוי מיידי של כל השטחים שאליהם נכנס צה"ל במבצע "חומת מגן", תמורת הסכמת ערפאת להכריז על הפסקת אש ולפעול באופן ממשי לצמצום העימות עם ישראל.

הקבוצה הזאת ממליצה לא לדקדק בניסוחי מסמך זיני ולהראות גמישות בנהלים שיובילו להפסקת אש, ובלבד שהצד הפלשתיני יראה נכונות מעשית לפתוח בתהליך של פיוס. לפי תפישתה, האקלים הבינלאומי הנוכחי יצר תנאים שיש בהם כוח פיתוי לא מבוטל להנהגה פלשתינית אחראית לפנות לדרך השלום (נאומי הנשיא בוש על חזון המדינה הפלשתינית, החלטת מועצת הביטחון החוזרת על כך, סיכומי ועידת ביירות). מהצד האחר, אפשר לאיים על ערפאת באובדן מעמדו הבינלאומי, בכלל זה בארה"ב, אם ידחה את ההצעה. לחלופין, גורסת האסכולה הזאת, אפשר להגיע להבנה עם הממשל האמריקאי על שיתוף פעולה בין שתי המדינות למקרה שערפאת ידחה את ההצעה או לא ימלא את חלקו ביישומה. או אז תצפה ישראל לגיבוי אמריקאי מלא לכל פעולה שתנקוט, אם יהיה עליה לשוב ולהיאבק בטרור.

שרון, שלשום, נראה כמי שמדבר כמו שרי הרוב, אבל פועל ברוח עמדותיהם של שרי המיעוט. מול הקבוצה הראשונה, שהאמינה כי המחוות שעשה שרון נועדו לשאת חן בעיני ארה"ב ובד בבד לאפשר לצה"ל להשלים את מלאכתו בערי הגדה, גרסה הקבוצה השנייה, כי המעטפת הבינלאומית המקיפה את פאואל (בכלל זה הצהרת מדריד) ורתיעתו של שרון מעימות עם הנשיא בוש יוצרות סיכוי שינהג בפועל על פי המרשם שהיא מציעה.

3. תרופה בדוקה

הופעתו הראשונה של השר החדש אפי איתם במטבחון המורחב לא עברה בלי להותיר את רישומה על הנוכחים. שמעון פרס רגז: הוא תקף את שרון על שהוא מתיר לאיתם להשתתף בדיוני הקבינט במעמד של משקיף, בניגוד להסכם הקואליציוני, ושרון השיב כי הדיון מתקיים במסגרת של המטבחון ולא הקבינט, ולפיכך נוכחותו של איתם כשרה. מתן וילנאי השיג על הערכותיו של איתם את המצב בגבול הצפון, וחזר לביתו בהרגשת סיפוק שבין השניים מוסיפים להתקיים יחסי מפקד-פקוד. חברים אחרים בישיבה התרשמו מרהיטות הדיבור של איתם ומכושר הניתוח שלו אף שלא כולם הסכימו עם דעותיו.

איתם נשמע השבוע (לאו דווקא בדיוני המטבחון) כמי שאינו מאמין ששרון ייכנע ללחץ האמריקאי. הוא העריך, כי ראש הממשלה מנהל עתה מאבק מכריע על המשך מנהיגותו, ולכן אין הוא מסוגל להיענות לדרישה לוותר על מיצוי המבצע הצבאי נגד הטרור הפלשתיני. מדברים שאמר איתם השתמע, כי הוא סבור שהפסקת מבצע "חומת מגן", או התפשרות על השגת יעדיו המקוריים, יחדשו את הפיגועים, ובכך יביאו את הקץ על שלטונו של שרון. מכאן שואב כנראה מנהיגה החדש של המפד"ל את אבחנתו, שצה"ל יוסיף להחזיק בשטחי A (אם גם לא בכולם). הוא גם משוכנע, ששום ממשלה ישראלית לא תהיה מסוגלת להביא לפירוק יישובים.

איתם המתין השבוע בסקרנות לבואו של פאואל: הוא ספוג בהכרה, שניחן ביכולת טובה משל אחרים לחזות את ההתפתחויות וביקש להיווכח, אם תתאמת הערכתו כי לא ייצא דבר משליחותו של מזכיר המדינה. גם אם יותנע תהליך של שיכוך העימות המזוין, התפתחות שאיתם מצדד בה, אין הוא מאמין שהוא יתקיים לאורך זמן. שורשי הסכסוך הישראלי-הפלשתיני כה מסועפים, שלא ניתן ליישבם בדרכי שלום. רק מהלומה עזה, לאו דווקא פרופורציונלית להתגרות, הוא מאמין, תשאיר את רישומה על הצד השני ותמנע ממנו להתגרות פעם נוספת. כך מול הסורים והלבנונים בצפון וכך מול הפלשתינאים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ