מאת דומיניק, ידל

העיתונות הישראלית ייחדה מאמרים רבים לפשעים ולתקריות אנטישמיות שהתרבו בצרפת מאז סתיו 2000. זו אכן תופעה מדאיגה. אין דבר היכול להצדיק תקיפות גזעניות, בין שהן אנטי יהודיות ובין שהן אנטי ערביות, ובייחוד לא במצב הנוכחי במזרח התיכון. יש לחפש את המבצעים של מעשי פשע אלה, לעצור אותם ולשפוט אותם בחומרה. עם זאת, אלה המדברים בהקשר זה על "ליל הבדולח" הם חסרי אחריות, או בורים: בפוגרום ב-9 בנובמבר 1938 בגרמניה הנאצית נהרסו 191 בתי כנסת ו-7,500 חנויות, נרצחו 91 יהודים, ו-20,000 נכלאו במחנות ריכוז.

למרבה המזל, זה אינו המצב בצרפת. רחוק מכך! מה עוד, כפי שעולה מכל סקרי דעת הקהל, רוב מכריע של הצרפתים דוחה נחרצות כל צורה של אנטישמיות. התאחדות הסטודנטים היהודים בצרפת והתאחדות אס-או-אס גזענות (SOS Racisme) פירסמו זה עתה תחת הכותרת Feuj) Les antifeujs הוא בשפתם של צעירים בפרברים juif, יהודי) "ספר לבן", הכולל גם משאל שנערך בקרב בני פחות מ-30. הללו, כולל צעירים ממוצא ערבי, דוחים את האנטישמיות בנחרצות רבה עוד יותר מהמבוגרים מהם.

עובדה זו משתקפת גם במספר הרב של קריאות מצד מנהיגים ואינטלקטואלים ערבים ומוסלמים, שפורסמו ב"לה מונד" ובעיתונים יומיים צרפתיים אחרים, נגד פעולות אנטי יהודיות. דוגמה אחת שאפשר לראותה כסמל: התאחדות איסלאמית באוברוויליה (ליד פאריס) הציעה את האוטובוס לאיסוף תלמידים שלה לקהילה היהודית, שהאוטובוס שלה נפגע בידי בריונים. הדבר מראה, כיצד אפשר וצריך לארגן את התגובה על מעשי אלימות אנטישמיים; לא על בסיס קהילתי נפרד, אלא מתוך רצון לכלול וללכד את כל הצרפתים, יהיו אשר יהיו דתם והעדפותיהם הפוליטיות.

מנקודת מבט זו החלטת הרוב בהנהלת ארגון הגג של הקהילות היהודיות בצרפת (CRIF) לארגן ב-7 באפריל הפגנת תמיכה בישראל ונגד האנטישמיות הפכה אירוע זה ליוזמה יהודית בעיקרה. זה מצער; משום שמגזרים רבים אחרים בדעת הקהל הצרפתית מוכנים להפגין לצד חבריהם היהודים כדי לתת ביטוי לסולידריות שלהם ולמחות אתם ביחד על כל צורה של גזענות.

כללית אפשר לומר, שכל מה שנעשה ברוח של חלוקה והתבדלות הוא מסוכן לדמוקרטיה, וכל מה שתורם לאיחוד הוא טוב בעבורה. בנוסף לכך, אירועים חמורים מאוד התרחשו בסופה של אותה הפגנה. 300-200 בריונים של בית"ר ושל הליגה להגנה יהודית תקפו קבוצת מפגינים של "שלום עכשיו", ואחר כך תקפו עיתונאים והכו מכות נמרצות עוברים ושבים ערבים שלא היה להם שום קשר להפגנה. אחד מאותם פשיסטים דקר בסכין קצין משטרה שניסה להתערב.

מעשה אלימות זה אינו מקרה יחיד, למרבה הצער. זה כמה שבועות ששתי קבוצות זערוריות אלה גרמו לכך שמשתתפים בדיון על המזרח התיכון בסורבון הובהלו לבית החולים, הרסו חנות ספרים באיוורי, תקפו את הפציפיסטים שבאו לקדם את פניו של ז'וזה בובה עם שובו מרמאללה, התנכלו לנשים צעירות שבאו לתרום דם לפצועים בג'נין (הם גם ניסו להפריע למסיבת עיתונאים שערכתי ב-17 באפריל בפאריס. ניסיון זה לא עלה יפה: מספרם הגדול של המשתתפים ונוכחות השוטרים הרתיעו אותם מכך).

אם יניחו להם לעשות כרצונם, המטורפים האלה יקימו מטורפים אחרים - הפעם ערבים - כנופיות בריונים, ויגררו אותנו להסלמה של עימותים כמעט צבאיים. לכן יש דחיפות עליונה, ש-CRIF יוקיע פעולות פשיסטיות אלה ויסלק את מבצעיהן מהקהילה. מן הראוי שמשרד הפנים יפזר קבוצות אלה. מדוע אין העיתונות הישראלית מדברת אף פעם על ההצקות וההתנכלויות של בית"ר והליגה להגנה יהודית? הקבוצות הללו הרי תורמות להזנת האנטישמיות.

הכותב הוא סגן עורך "לה מונד דיפלומטיק"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ