שידור חי מכל סמטה

נהייתם של הערבים אזרחי ישראל אחרי ערוצי טלוויזיה כגון אל-ג'זירה מאפשרת להם להתחבר מחדש למרחב הערבי. בזכותה הם גם יודעים על המתרחש בשטחים הרבה יותר מאשר הציבור היהודי

מאת אורי ניר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת אורי ניר

מדורת השבט המובהקת של הערבים בישראל כיום היא זו המאחדת עשרות מיליונים מאחיהם בעולם הערבי: תחנות הטלוויזיה הערביות בלוויין, ובמיוחד אל-ג'זירה המשדרת מקטר.

מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית ובפרט מאז התחדד העימות בשטחים עקב מבצע "חומת מגן", מעדיפים הערבים אזרחי ישראל את תחנות הלוויין הערביות לא רק על פני השידורים הישראליים בערבית, אלא גם על פני השידורים הכלליים, העבריים, של ערוצי הטלוויזיה הישראלית. מעטים הבתים הערביים בישראל שאין בהם ציוד לקליטה מהלוויין, שהטלוויזיה בהם אינה מכוונת תדיר לשידורי אל-ג'זירה, תחנת הלוויין של נסיכות אבו-דאבי, אל-מוסתקבל הלבנונית או אל-מנאר של חיזבאללה. ילדי הגן מחקים את שדרני החדשות הבלתי נלאים של ערוצי הלוויין הללו, המשדרים שידורים חיים מכל סמטה בגדה וברצועה. עד כדי כך מוצקות אמינותו ויוקרתו של ערוץ אל-ג'זירה בציבור הערבי, שחנות בגדים שנפתחה לא מזמן באום אל-פחם נקראה על שמו, והיא משתמשת בשם ובסמל המסחרי שלו כדי למשוך קונים. המותג משדר לא רק אמינות אלא גם אסרטיוויות ועדכניות אופנתית.

הנהייה אחר הערוצים הערביים החדשים היא חלק מתהליך השוטף את העולם הערבי כולו. אלה הם אמצעי תקשורת הקוראים תיגר על המסורת הריכוזית של המשטרים הערביים, שהפכו את תחנות הטלוויזיה הרשמיות לכלי לביצור השלטון ולהאדרת פולחן האישיות של המנהיג. "תחנות כמו אל-ג'זירה גורמות לך להיות גאה בערביות שלך", אומר הסופר והעיתונאי סאלם ג'ובראן. "בעבר השווינו את התקשורת המשודרת הישראלית לתחנות הרשמיות של מצרים, ירדן וסוריה, ופשוט התביישנו. היום אני נהנה מכל רגע שאני רואה כיצד ערוצי הלוויין הערביים נותנים ביטוי לכמיהה לצאת מהתרבות התקשורתית של העולם השלישי, מתרבות העדר של האתמול הערבי, אל תרבות הספק והביקורת של העתיד הערבי המתהווה".

ערוצי הלוויין הערביים מאפשרים לערבים בישראל להתחבר לתרבות הפוליטית הערבית הרפורמיסטית וגם לתרבות הערבית הפופולרית. "ההתחברות המחודשת עם המרחב הערבי היא התוצאה החשובה ביותר של ההיחשפות לערוצים האלה. הציבור הערבי בישראל שותף היום להתפתחויות התרבותיות המואצות בעולם הערבי", אומר ד"ר מוסטפה כבהא, מרצה להיסטוריה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה.

הפופולריות העצומה של ערוץ אל-ג'זירה ותואמיו בקרב הערבים בישראל נובעת לא רק מן האפשרות להתחבר דרכם אל העולם הערבי ומן המשיכה אל המרחב התרבותי הערבי. היא גם מבטאת את הדחייה מן החלופה הישראלית. בשנתיים האחרונות, ובפרט בחודשים שעברו, אומרים רבים מערביי ישראל כי הם איבדו את מעט האמון שעוד היה להם בתקשורת המשודרת הישראלית. הם מתרשמים שהיא מסקרת את האירועים בשטחים באורח שטחי, ממעטת בתצלומים מהשטח וכמעט שאינה מציגה את נקודת המבט הפלשתינית.

תחנות הלוויין הערביות, לעומת זאת, מרבות מאוד בשידורים ישירים מהשטח, בלי עריכה ובלי צנזורה. בחודש האחרון הן גם התגייסו לעניין הפלשתיני וליוו את השידורים האינטנסיוויים שלהן מן השטחים במסע התרמה של קהל הצופים הערבי למען תושבי הגדה והרצועה.

שידורי הלוויין הערביים משרתים עוד צורך של הציבור הערבי בישראל. ההיחשפות למחזות הקשים ולאווירת ההזדעקות המנשבת מן המסך מאפשרת לרבים מהם לחוש כאילו בעצם הצפייה הם גם משתתפים במתרחש ומסייעים לאחיהם הפלשתינאים. זה קתרזיס שיש בו ערך רב לקהילה הסובלת מתחושת אשם מתמדת על שאין היא עושה די למען הקהילה האחות, שמעבר לקו הירוק. בזכות הצפייה האובססיווית באל-ג'זירה יודעים האזרחים הערבים הרבה יותר על המתרחש בשטחים מאשר הציבור היהודי.

ההישענות של ערביי ישראל על התקשורת הערבית גורמת גם לכך שהשיח הפוליטי הערבי-הישראלי מועתק אל הערוצים האלה. חברי הכנסת הערבים, למשל, מתאמצים להגיע לאל-ג'זירה הרבה יותר מאשר לערוץ הראשון. שם, ולא בתוכניות המלל של התקשורת הישראלית בערבית, הם מנהלים את הקרבות שלהם על הקול הערבי.

ישראל הרשמית יכולה אולי לזנב בערוצי הלוויין הערביים באמצעות ליברליזציה ושיפור משמעותי של התקשורת הישראלית בשפה הערבית, אבל ברור שאין לה דרך להתחרות בעוצמתם. לרשויות השלטון, וגם לציבור היהודי, יכולים לקחי אל-ג'זירה לשמש עוד עדות חשובה לשסע ההולך ומעמיק במרחב התודעה הישראלי החצוי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ