העיר הנוטה על צדה

האמן הגרמני גינטר פרג תיעד מבני באוהאוס בתל אביב ובירושלים ותצלומיו הוצגו בוויימאר וכונסו בספר חדש. להבדיל מצלמים קודמים, פרג אינו מנסה לתמוך במיתוס "העיר הלבנה"

מאת אסתר זנדברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת אסתר זנדברג

בחג השבועות של השנה שעברה, ביום חם מהרגיל לעונה, עשה גינטר פרג, צלם ואמן גרמני מוערך, מסע מזורז של כמה שעות בתל אביב. הוא תיעד בקדחתנות תזזיתית, במצלמה קטנה בעלת זום, מבחר של בנייני באוהאוס בעיר ההיסטורית, בלב תל אביב ובצפון הישן. כמה ימים קודם לכן צילם מבנים מאותה תקופה בירושלים, שבה שהה לרגל הצגת תערוכה מיצירותיו בבית האמנים (מנהלת הגלריה, רות צדקה, עמדה מאחורי הביקור). הספר "Bauhous Tel Aviv - Jerusalem" , ובו יותר מ-200 תצלומים של פרג ומאמרים קצרים בגרמנית, אנגלית ועברית, יצא בימים אלה לאור בהוצאה הגרמנית Hatje Cantz. תערוכת התצלומים הוצגה בפברואר במוזיאון שילר בוויימאר שבגרמניה - העיר שבה נוסד בית הספר באוהאוס ב-1919 - והיא אמורה לנדוד משם לברלין. באוקטובר תוצג גם במוזיאון תל אביב לאמנות.

מבקרים ותיקים במוזיאון תל אביב ייזכרו בלי ספק בתערוכה "עיר לבנה", שהוצגה בו ב-1984 (אוצר: הד"ר מיכאל לוין) ועוררה את הגל הראשון של ההתעניינות הציבורית באדריכלות הסגנון הבינלאומי (הבאוהאוס) בתל אביב, בירושלים ובחיפה. התערוכה חשפה אז לראשונה לעיני רבים את מה שהיה מונח מתחת לאף, אך נעלם מהעין, הוזנח ונשכח.

בתערוכה במוזיאון תל אביב גם היה אפשר לעמוד על דרכי הייצוג של אדריכלות התקופה ובניית המיתוס של העיר הלבנה, כפי שבאו לידי ביטוי בתצלומיהם של יצחק קלטר וג'ודית טרנר. קלטר, הצלם המובהק של הבאוהאוס בתל אביב, היה השליח עלי אדמות של האוטופיה שהאדריכלים המודרניים ביקשו לכונן. תצלומיו, שברובם הגדול הוזמנו על ידי המתכננים או היזמים, הציגו אותם כמושלמים, צחים וצודקים. המצלמה של טרנר, בשנות ה-80, חדרה לקרביים של מבני הבאוהוס, התמקדה בחלקים הפנימיים של המבנים והוציאה לאור את הרומנטיקה והאירוטיקה שמאחורי ההיגיון הצרוף.

ב-1994 התקיים בתיאטרון הבימה הכנס הבינלאומי הגדול של אדריכלות הבאוהאוס, שפירסם את תל אביב כריכוז הגדול והמוקדם ביותר של אדריכלות הסגנון הבינלאומי. עם משתתפי הכנס נמנתה הצלמת הגרמנייה אירמל קאמפ-בנדאו. תצלומיה, שהוצגו בתערוכה בכנס ויצאו בספר בגרמניה, דומים לאלה של קלטר, אבל הלבן השמימי שלו התחלף באפור ארצי. קאמפ-בנדאו לא ניפצה את מיתוס העיר הלבנה, אלא רק החליפה אותו במיתוס אחר, באותה אדיקות ייקית-קפדנית ובאותה שלמות. למסעות הצילום שלה יצאה השכם בבוקר, בשבתות ובחגים, לרבות ביום כיפור, והעיר שצילמה היתה ראשונית, אינטימית וריקה - כמו בזמנו של קלטר, 60 שנים קודם לכן. אלא שהאופטימיות של זמנו התחלפה בקדרות מרהיבה.

בתצלומיו של פרג נחנק המיתוס, הלבן והאפור כאחד - אולי מחוסר אוויר לנשימה ואולי מחום של 40 מעלות ביום הצילום. תצלומיו דחוסים ועמוסים. בנייני הבאוהאוס דחוקים בהם בין תוספות בנייה, אנטנות, מזגנים, שלטים, חוטי חשמל ובנייה חדשה. בלי עדשה מתקנת נראים בנייני הבאוהאוס הנערצים כנוטים על צדם, עקמומיים ונלעגים מעט. בתוך הכאוס העירוני שתולים בנייני הבאוהאוס - הפעם משומרים ומשוחזרים - ונוכחותם "יוצרת רושם של עולם מרוקן ונטול מובן", כפי שכותב בספר מבקר האמנות רודולף שמיץ. "האוטופיה, שיושמה בתל אביב במובן של נוף מודרני, שקעה עם הזמן בתהום הנשייה ונתפשה כגורם מטריד", כתב שמיץ במאמרו. פרג תיעד את ההטרדה בחטטנות כפייתית.

קוצר רוח איפיין את מסע הצילום של פרג בישראל, כפי שמספר אריה סבינסקי, בעל בית דפוס בדרום תל אביב, שהדריך אותו במסע הצילום בעיר. סבינסקי, חובב מושבע של אדריכלות הבאוהאוס, אומר כי לכל אתר הקדיש פרג דקות ספורות בלבד. עם צוות קטן של מלווים נסע פרג ברחובות תל אביב, ביקש לעצור בכתובת המבוקשת, הקיף את הבניין או הציץ לתוכו, צילם וחזר למכונית הממוזגת. "גישתו של פרג עלולה להיתפש, בעיני סבינסקי, כמנוכרת ובלתי אמנותית בעליל", כותב שמיץ, שהתלווה למסע, "מאחר שפרג עסק בתיעוד רשימות מצאי של מסות, בתפישת הצפיפות הנוראה ובאוסף של צורות שנבחנו בקדחתנות". אבל סבינסקי, שהוזמן לפתיחת התערוכה בוויימאר, התפעל מהתצלומים, ולו משום שהיו בשבילו הזדמנות נוספת להפיץ את האדריכלות שהוא כה אוהב לפני עוד קהל משתאה.

בבית הדפוס של סבינסקי הודפסו הקטלוגים לתערוכה "עיר לבנה", שאזלו מהשוק ונחשבים לפריטי אספנות כמעט, וכן חומר רב לכנס הסגנון הבינלאומי ב-1994. כבר שנים הוא מדפיס כרזות ובהן תצלומים של בנייני הבאוהאוס. הוא גם מדפיס ניירת עצומה - ניירות מכתבים, מעטפות, איגרות ברכה וכו' - שעליה איורים רומנטיים נוסטלגיים של בנייני באוהאוס, שמצייר האדריכל סרג'ו לרמן. רבים מהם הוא מפיץ ללא תשלום בין מכריו. בין השאר, הוציא לאור מפת אתרים ששימשה את פרג בסיורו בתל אביב.

בוויימאר הציג לפני מאות אורחים מצגת על הבאוהאוס בתל אביב, והוזמן לדבר על הנושא ברדיו האזורי. הוא מספר שהתערוכה - כ-50 תצלומי ענק של 2.5x1.5 מטר - התקבלה בהפתעה ואהדה בקהילת התרבות בוויימאר, אף שהוצגה בעיצומם של ההתרחשויות הפוליטיות והביטחוניות הקשות בישראל.

בשנים האחרונות מעוררת אדריכלות הבאוהאוס בישראל עניין רב בחו"ל, ובעיקר בגרמניה, אולי כחלק מהפרויקט הגדול של חרטה ומירוק המצפון על פשעי העבר. באחרונה נשמעים קולות שמצרים גם על ההפסד הגדול של גרמניה באובדן יהודיה, לרבות מאות אדריכלים שניספו, גורשו או נמלטו ממנה והתפזרו ברחבי העולם. החלל לא התמלא מאז והאדריכלות בגרמניה לא חזרה למעמדה שלפני המלחמה. ובישראל מוצאים את ימי הזוהר האבודים. "דור ענק של אדריכלים התכנס בתל אביב ובירושלים", כותב הרמן בייל בהקדמה לספרו של פרג, "אך לאמיתו של דבר, הוא גורש לשם, ולא פחות מכך נקרא לבוא לשם, לא על ידי מלך, אלא על ידי בני אדם, כדי לבנות להם את בתיהם וכדי לחבר את המוסיקה של הערים האלה באמצעות אבנים".

פרג, יליד 1952, הוא אחד האמנים המצליחים בדור הביניים בגרמניה. הוא למד אמנות במינכן והציג תערוכות יחיד במוזיאון לאמנות מודרנית בפאריס, בסטדליק באמסטרדם ובמוזיאון לאמנות בת זמננו במינשנגלדבאך. בתערוכתו בבית האמנים בירושלים הציג, בין השאר, תשעה תצלומי ענק של אדריכלות מודרנית בטורקיה, ובהם מבנים שתיכננו אדריכלים ממרכז אירופה בשנות ה-30, כמו בניין של האדריכל ברונו טאוט באיסטנבול.

תצלומיו של פרג בתל אביב אינם מושתתים על מחקר אדריכלי היסטורי מעמיק (וכך גם המאמרים השטחיים למדי שבספר). ההיגיון שמאחורי בחירת אתרי הצילום הוא מקרי, גיאוגרפי, ובעיקר חווייתי, כפי שמציין רודולף שמיץ: "מדובר במיפוי של קווי הדמיון, שנועדו לחוש מחדש את הגעגוע ואת העצמאות של מי שמבקר במקום ומשוכנע שהמקום המתין לבואו".

בתל אביב סייר פרג, בין השאר, בשדרות רוטשילד, בכיכר דיזנגוף וברחובות שטראוס, הגלבוע, גורדון ובן עמי. בירושלים סייר לפי מדריך טיולים ומפה של האדריכל וההיסטוריון דוד קרויאנקר, בעיקר ברחביה וטלביה. בין השאר, צילם את מעונות העובדים ברחוב עזה, בתכנון האדריכל דב קוצ'ניסקי, את ספריית שוקן בתכנון אריך מנדלסון ואת בית ראש הממשלה בתכנון ריכרד קאופמן, אדריכלים יוצאי גרמניה. "המבנים המודרניים בירושלים נבנו בעיקר מאבן החול המקומית הקרויה אבן ירושלים", כותב שמיץ בספר, "משום כך נראים המבנים הארכיטקטוניים כמבצרים עתיקים, שלהבדיל מאחרים, נשמרו היטב. גם אזור קריית הממשלה של שרון מזכיר את סגנון הבאוהאוס. בהיותו מוקף במערכת חומות ושערים נראה המקום כמבצר ביטחוני. בעת הכניסה למקום חסמו את דרכנו כמה מתנחלים קיצונים שהפגינו במקום, קראו סיסמאות ברמקולים ולבסוף שרפו את השלטים לפני מצלמות הטלוויזיה. שישה מפגינים, עשרים שוטרים. תמונות שישודרו בכל העולם". הבאוהאוס, יש לציין, היה קשור מאז ומעולם להתרחשויות הפוליטית של זמנו. מוויימאר נאלץ לנדוד לדסאו עם עליית כוחו של הימין הפוליטי, ומשם לברלין, עד שנסגר ב-1933 על ידי השלטון הנאצי.

על רצף התיעוד הקאנוני של הבאוהאוס בישראל, נדמה שהפרויקט של פרג הוא ה"אותנטי" והמתסכל ביותר. בתצלומים של מבנים ששופצו והוחזרו לכאורה במכונת הזמן לנקודת ההתחלה, האוטופיה הלבנה מוצגת כפוחלץ יפהפה של חיית בר שנכחדה. השאלה אם היה לה סיכוי מלכתחילה עולה ומטרידה. המבנים, כותב שמיץ, "מגלמים מורשת ארכיטקטונית מהעבר, צורות חזוניות הבאות להטריד את ההווה ולגרום לו נקיפות מצפון".

בעלי הגלריה שמייצגת את פרג בוויימאר ובקלן, רודולף גראס ואנקה טרשלוסן, מסכמים את המסע שעשו עם פרג בעקבות הבאוהאוס בתל אביב ובירושלים. הם כותבים: "מתברר כי בעולמנו הפוסט-מודרני זוהי שאלה קיומית, הן ברמה האישית והן ברמה החברתית: להתמיד בשאיפה ל'אחווה שברוח' (לפי מייסד הבאוהאוס, ולטר גרופיוס) ולאחידות בתוך הרב-גוניות"..

כתבות מומלצות

בילי אייליש וטיילור סוויפט. חולקות תדהמה עם הקהל

"שבית המשפט יילך להז***": הכוכבים מוחים על ביטול הזכות להפלות

מצעד מחאה של תומכי הליכוד ונתניהו בכיכר הבימה בתל אביב, בינואר

במידה רבה, זהו סיפור כישלונו של השמאל הישראלי כולו

נבחרת הנוער של ישראל חוגגת. תהיה בחצי הגמר היורו, ובמונדיאל בשנה הבאה

נבחרת הנוער בכדורגל עלתה לחצי גמר היורו, ולראשונה גם למונדיאל

צילום: אמיל סלמן

האם ייתכן שמגע עם האדמה משפר את המערכת החיסונית?

משה טוב עם אשתו רות וילדיהם. הסיפור הוסתר במשך שנים

מתחת לאף של פינושה, השגריר הישראלי הציל מאות צ'יליאנים ממוות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ