הנהג הפצוע חילץ חיילים מהאוטובוס הבוער

מאת דוד רטנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת דוד רטנר

מיכאל אראל, נהג האוטובוס בקו 830, היה אחד מהפצועים קל, שהגיעו אתמול לבית החולים הלל יפה בחדרה. אראל, בן 60 מתל אביב, אב לשלושה, עובד כנהג באגד זה 37 שנה - מתוכן, כ-10 שנים בקווים הנוסעים צפונה. לבית החולים הוא הגיע מכוסה כוויות ופציעות שטחיות, מחזיק על מיטתו בעקשנות את מארז הכרטיסים של נהגי אגד - מארז מפויח מנירוסטה, ובו עשרות כרטיסיות שרופות. אראל הרים אותו מהכביש לפני שפונה לבית החולים והסביר, שהמארז העתיק הולך איתו שנים, גם אחרי שהכניסו לאוטובוס שלו את מכונת הכרטוס החדישה. על המארז מוטבע המספר האישי שלו - 26478 - המוכיח כי הוא מהוותיקים על הכביש.

"זאת היתה הנסיעה הראשונה שלי אחרי חופשה בת כמה ימים", משחזר אראל. "ב-06:10 יצאתי מתל אביב, אחרי שקלטתי נוסעים. זאת נסיעה שאני מכיר היטב, עם מעט נוסעים זרים. את רוב החיילים שנוסעים בקו הזה אני מכיר בפנים. הם עולים ממקומות קבועים: נתניה ושתי תחנות בחדרה. החיילים מעדיפים לנסוע בקו שלי, כי בניגוד לקו 823 אני לא עוצר בתחנות בוואדי ערה. מאז הפיגוע במוסמוס אני לא עוצר שם, למרות שיש לי שם תחנות. אם אני כבר מחליט לעצור, אני יורד מהאוטובוס ובודק את הנוסע. אני לא מעלה אנשים עם מעילים, או כאלה שאינם מוכרים לי. האמת, שהחשש שלי בזמן האחרון היה בדיוק מדבר כזה - מכונית תופת, שנגדה אני לא יכול לעשות דבר".

"בסביבות 07:10 הגענו לצומת מגידו. האטתי, כי אני רגיל שיש שם מחסום משטרתי. הפעם, לא היה מחסום. ליד הכלא הרגשתי פיצוץ. נהדפתי, חשתי את הרכב נדחף קדימה, מתרומם ומאבד שליטה. האוטובוס נזרק שמאלה, התהפך ימינה, שוב התהפך - ונפל על הגלגלים. יצאתי מהחלון הקדמי והתחלתי לעזור לפצועים שעפו החוצה. מיד אחר כך ניסיתי למשוך חיילים מתוך האוטובוס, שהתחיל לבעור. החיילים צעקו. אנשים עצרו ועזרו לי להוציא אותם מהחלונות. לתוך האוטובוס לא נכנסתי, כי היה שם חם מדי. אבל שמעתי צעקות".

אראל מספר, שלפני חצי שנה, מחבל מחופש לחייל ירו על האוטובוס שלו, כאשר נכנס אתו לתחנה של עפולה. האוטובוס נפגע. הוא לא. "עברתי שלוש מלחמות, אבל אף פעם לא הרגשתי נואש כל כך - לא יכולתי לעזור לחיילים שהכרתי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ