בעל אידיאלי

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הארץ

הקולנוע חוזר שוב ושוב אל נכסי צאן הברזל של התיאטרון, בין אם מדובר במחזותיו של שייקספיר או במחזות מהמאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20, שכבר זכו למעמד של קלאסיקה. בעוד שבועות אחדים תוקרן בישראל גרסה קולנועית חדשה של מחזהו של אוסקר ויילד "חשיבותה של רצינות", בבימויו של אוליוור פרקר. גרסה קולנועית קודמת הופקה ב-1952 בבימויו של אנתוני אסקווית. הגרסה החדשה, שזוכה לביקורות מסויגות, היא ניסיונו השני של פרקר להעביר את ויילד אל בד הקולנוע. ב-1999 הוא ביים גרסה קולנועית של המחזה "בעל אידיאלי", שהגרסה הקולנועית הקודמת שלו הופקה ב-1949, בבימויו של אלכסנדר קורדה ובכיכובם של פולט גודארד, מייקל ויילדינג, דיאנה וייניארד וגליניס ג'ונס. היה זה צוות שחקנים נוצץ ומכובד לזמנו. צוות מכובד לא פחות מאכלס גם את גרסתו של פרקר. ג'רמי נורתם (שכיכב, בין השאר, ב"הכבוד של וינסלו", אף הוא גרסה קולנועית שנייה של מחזה מוערך, וניתן לראות אותו כעת על מסכינו כאייוור נובלו ב"פארק גוספורד" של רוברט אלטמן) מגלם את דמותו של סר רוברט צ'ילטרן, פוליטיקאי מבטיח, שמתהדר ביושר הכפיים שאפיין את הטיפוס שלו לצמרת הכלכלית, החברתית והפוליטית בבריטניה. קייט בלאנשט היא אשתו גרטרוד, שמעריצה את בעלה, ומאמינה בו לחלוטין. אבל לא תמיד פעל רוברט על פי עקרונותיו. בתחילת הקריירה שלו הוא היה מעורב בפרשת שוחד, והשערוריה מאיימת לפרוץ, ולהרוס לא רק את הקריירה של רוברט אלא גם את נישואיו, בזכות שובה ללונדון של גברת צ'וולי (ג'וליאן מור), אשה בעלת עבר מפוקפק, שאוחזת בידה מכתב שמוכיח את אשמתו של רוברט, ובעזרתו היא מתכוונת לסחוט אותו.

דמויות נוספות שמעורבות באינטריגה הן לורד גורינג (רופרט אוורט), רווק מושבע, שחי חיי בטלה אמידים חסרי דאגות עד שהוא מתאהב במייבל (מיני דרייוור), אחותו הצעירה של רוברט, והופך אף הוא למטרה ליעדיה החברתיים והכלכליים של גברת צ'וולי. בגרסתו מבליט פרקר את המרכיבים התיאטרוניים של מחזהו של ויילד (הסרט כולל אפילו התייחסות חביבה ל"חשיבותה של רצינות") והוא נע בקלילות בין היסודות הקומיים והמלודרמטיים שמאפיינים את המחזה. סרטו אינו אלא העתקה קורקטית של המחזה של ויילד אל בד הקולנוע, שאינה מנסה לפרש או לתרגם את המחזה במושגים קולנועיים מעניינים במיוחד. פרקר מתקשה גם להתמודד עם המנגנון העלילתי של מחזהו של ויילד, שהוא לעתים חורק, ואין בו את החלקלקות המוחלטת שמאפיינת את עלילת "חשיבותה של רצינות". אבל הוא מצליח להבליט את היותו של "בעל אידיאלי" מחזה שנוגע בנושאים שהם עדיין רלוונטיים למציאות העכשווית, והוא נעזר לשם כך בצוות שחקנים, שמרביתם יודעים כיצד לומר את הדיאלוגים השנונים של ויילד, כך שהם יישמעו פעם נוספת חדשים ורעננים.

השינוי המשמעותי ביותר שפרקר עושה במחזהו של ויילד הוא בסוף שלו. זו החלטה בעייתית מבחינה דרמטית, אבל היא נובעת מרצונו של פרקר להבליט את היחס האמביוולנטי שמחזהו של ויילד מביע לגבי מקומן של נשים בחברה הבריטית. "בעל אידיאלי" איננה יצירה בעלת ערך קולנועי רב, אבל דווקא משום כך עשויה הצפייה בסרט על מרקע הטלוויזיה להבליט את מעלותיו ואת יכולתו לספק לצופים בו הנאה מוגבלת אמנם, אבל מספקת בדרכה המסורתית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ