לא סומו, אבל בכל זאת כדורגל

רונן דורפן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רונן דורפן

אויטה, יפאן

לפני ארבע שנים לקח חאווייר אגווירה חולצה של נבחרת מקסיקו ודגל גדול ונסע לסט. אטיין לעודד את מקסיקו במשחק גביע העולם מול הולנד. הוא סיפר שכמעט בכה כשמקסיקו השוותה והעפילה לשלב הבא ותיאר כיצד חגג עם האוהדים בכיכר שבעיר. אגווירה היה אז במהלך השתלמות של שנה בכדורגל הספרדי, השתלמות אליה יצא משום שקריירת האימון שלו היתה תקועה. כל זאת אחרי שהיה שחקן מצויין והיה שותף לעלייה לרבע הגמר במונדיאל ב-1986. שלוש שנים אחר כך, אחרי שהוביל את קבוצת פאצ'וקה לשתי אליפויות, קיבל טלפון מנשיא המועדון שלו. ההתאחדות המקסיקנית ביקשה שאגווירה יחליף את אנריקו מסה בנבחרת.

מקסיקו היתה במצב כמעט נואש בבית המוקדם בגביע העולם - עם ניצחון, שלושה הפסדים ותיקו. תפקיד המאמן נחשב מתכון בטוח להרס מוניטין, אבל אגווירה לא עשה שיקול רציונלי, אולי בגלל ההיסטוריה הסוערת של משפחתו. הוריו הם מחבל הבאסקים. אימו שרדה במזל את ההפגזה בגוארניקה, אביו היה שבוי אצל הספרדים. הם היגרו למקסיקו ב-1950.

כמה מקסיקו טובה עכשיו? נבחרת איטליה הייתה חייבת אתמול ניצחון באויטה בכדי להבטיח את מקומה בשלב הבא. בפיגור של שער, כשההדחה מהטורניר קרובה, לא הצליחה איטליה לבעוט לשער במשך חצי שעה, בין הדקה ה-47 ל-77. מקסיקו הגיעה באותן דקות לשישה מצבים, רובם כתוצאה ממהלכי משחק מרהיבים לא פחות משער הנגיחה של בורגטי. קואטמוק בלאנקו אפילו הספיק לתרגל את הניתור המפורסם שלו באותן דקות.

אגווירה חולל את הנס המקסיקני עם הרבה מאד פתיחות. השנה הוא זימן לנבחרת לא פחות מ-52 שחקנים, בחן 400 שחקנים ואתמול היתה הפעם הראשונה בקדנציה שלו שהוא הצליח לשמור על הרכב פותח שני משחקים ברציפות. לטורניר הגיע סגל מאוזן, 11 שכבר היו בגביע העולם ו-12 בהופעת בכורה. ואגווירה יודע שניסיון הוא לא רק עניין לשחקנים. אגווירה הביא איתו ליפן את גיירמו ואסקז כעוזר טקטי. לואסקז זה גביע עולם שלישי ברציפות כעוזר.

כמה מקסיקו טובה טקטית? מעשרים העבירות שביצעה, רק שתיים בוצעו על ידי המגינים. היא דייקה ב-80% מהמסירות שלה, איטליה רק ב-67%. עשרה שחקנים מקסיקנים שונים הגיעו למצב בעיטה לשער.

*

היום הוא היום שאמור לשנות את הכדורגל היפאני. ההעפלה לשלב השני אמורה להפוך את הכדורגל ביפאן לספורט לאומי, לא רק לאופנה אקזוטית שתופסת תאוצה כשדייויד בקהאם נמצא על אדמת המדינה. אלא כדי להבטיח שלאיצטדיונים הכל כך יקרים באמת יהיה שימוש. יפאן היא לא המדינה היחידה בעולם בה הכדורגל לא היה פופולארי במיוחד, אבל צריך לחוות את התפיסה המסורתית של הספורט ביפאן בכדי לקלוט את עומק השינויים הללו ואת הסמליות החברתית שלהם.

נקאנו נמצאת בקושי 45 דקות מערבה ממרכז טוקיו המהבהבת-אוטומטית, עם מסילות הסושי והכלבים האלקטרוניים המשחקים שחמט, אבל נקאנו חיה בתקופה כמעט אחרת. השכונה בנויה סביב שבילים צרים, רובם לא רחבים מספיק למעבר מכונית. הרבה תושבים מבלים בה את הבוקר בשתיית תה על המרפסות בקדמת הבתים, במקום לרדוף אחרי החיים ברכבות של 300 קמ"ש. ובין בתי עץ עם קירות הנייר אפשר למצוא את "פוטוגויאמה באיה".

המבנה המוזר לא מסגיר בגודלו או בהופעתו החיצונית את האימפריה הספורטיבית השוכנת בתוכו. זהו "בית הסומו" החזק ביפן. אזור האימונים מחולק לשניים: חלק אחד של החדר הוא במה מוגבהת מעץ, עליה יושבים בשקט מוחלט כמה מעריצים ועיתונאים. אזור האימונים הוא קטנטן, אולי עשרה מטרים על עשרה מטרים, ובתוך השטח הזה נמצאים כ-20 מתאבקי סומו ענקי גוף. כולם מהטובים ביפאן. האימון מתחיל בשש בבוקר ונמשך כחמש שעות. גם הוא בשקט מוחלט. המתאבקים אפילו לא נוגעים זה בזה, לא טפיחת כתף או שום מחווה אחרת. אפילו לא מסייעים למתאבק שנפל לקום, רק עורכי תרגילי גמישות ומדיטציה.

הצליל היחיד שנשמע במשך כל שעות האימון הוא צליל ההתנגשות האדירה של שני גופות ענקיים, שמשקלם נע בין 150 למעל 200 קילוגרם. מדי פעם, כשריצפת הזירה העגולה נחשפת לוקח אחד המתאבקים הצעירים מעט חול מדלי ומפזר אותו בזירה בעזרת מטאטא קש. באחת מפינות החדר נמצא טקנוהאנה. המתאבק היפני הפעיל היחיד שהגיע לדרגת "יוקוזונה" (מלבדו יש גם את מוסאשימרו יליד הוואי). טקנוהאנה הוא בנו של מנהל הבית ואולי הספורטאי הפופולארי ביותר ביפאן.

ההבדלים בין טקנוהאנה לכוכב כדורגל כמו אינאמוטו הם אולי כל השינוי החברתי ביפאן על קצה המזלג. אינאמוטו הוא בעל גוף של ספורטאי על פי תפיסה מערבית, רזה ושרירי. 200 הקילוגרמים של טקאנוהאנה נחשבו ביפאן הישנה לאטרקציה וסמל לספורטיוויות. אינאמוטו צבע את שערו לבלונד, טקנוהאנה קולע את שיערו בצמה מסורתית. כדורגלנים משחקים 90 דקות פעם או פעמיים בשבוע, אימוני הסומו המפרכים והיומיומיים, נקטעים בשש תחרויות שנתיות על גביע הקיסר שנמשכות שבועיים כל אחת. בכל תחרות כזו מתחרה כל מתאבק פעם אחת ליום. התחרות תיפתח בטקס ארוך שכולל מנחות לאלי השינטו, אבל תימשך בסוף כעשר שניות.

בסיום האימון היומי יושבים המתאבקים לאכול. אף מומחה תזונה לא תפר להם דיאטה אישית. הם אוכלים תבשיל קדרה של בשר ושומן מורתחים שאוכלים מתאבקי סומו כבר מאות שנים. טקנוהאנה כלל לא מדבר בין תחילת האימון לסיום הארוחה. אחריה הוא ייפגש עם עיתונאי הסומו המקומיים.

הפופולריות של הסומו בירידה, אך כשיפאן לא מארחת את גביע העולם, הוא עדיין פופולארי בהרבה מכדורגל. "אני מעדיף סומו על בייסבול או כדורגל, כי זה ספורט יפאני", אומר ג'ון קוואבה מעיתון הספורט "ניקאן". קנשירו קורודה מ"ספורטס ניפון" אומר: "סבתא שלי מעריצת סומו מושבעת. ההורים שלי אוהבים בייסבול, אני הכי אוהב בייסבול אבל גם נהנה מהכדורגל הבינלאומי. הכדורגל בליגה היפאנית חלש". לקביעה הזאת מסכימים כל חמשת העיתונאים.

למה אתה מעדיף בייסבול? זה ספורט שהביאו האמריקאים. "כי זה ספורט קבוצתי יותר מכדורגל. בבייסבול כל שחקן יודע בדיוק מה הוא עושה. בכדורגל כל שחקן מחליט לבד". הוא צודק. בבייסבול, העמידה במגרש, סדר החובטים וכיווני הריצה קבועים לחלוטין. גם הבייסבול הוא במידה רבה טקס. בינתיים יוצאים מתאבקי הסומו לרחוב הצר, עדיין לבושים רק בחגורת ההתגוששות ושוטפים זה את זה בעזרת צינור, כדי להוריד את חום הגוף.

טקאשומה הוא מתאבק צעיר מהוקאידו, האי הצפוני של יפאן, וכבר הגיע לדרגת "ג'וריו". זו הדרגה השלישית בגובהה מתחת ל"יוקוזונה" ו"מאקוצ'י". זו גם הדרגה הראשונה בה מקבלים שכר - כ-10,000 דולר בשנה. הסכום הזה נחשב נמוך ביפאן, אבל ההוצאות שלו נמוכות, הוא ישן ואוכל בבית הסומו בו הוא מתאמן. טקנוהאנה מתגורר בבית משלו וההכנסה השנתית שלו היא כמיליון דולר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ